פורום התייעצות פתוח להורים
 
 

פורום התייעצות פתוח להורים

ניהול פורום: לירן ילין, שיר בר אדון, יפעת חנמן, אורן כהן וחן גלעדי

פרטים אישיים
* שם בפורום:
  שם פרטי:
  שם משפחה:
  דואל':
    (דואר אלקטרוני לא יופיע בפורום)

תוכן ההודעה
* נושא:
 
  תוכן:
  Bold Underline Italic Link
צפיה
 
עריכה

רשימת קישורים
שם קישור 1:
שם קישור 2:
שם קישור 3:
שם קישור 4:
שם קישור 5:


רשימת קבצים
שם קובץ 1:
שם קובץ 2:







סה"כ הודעות: 2
בן 18 עם התפרצויות זעם ואלימות
אמא דואגת
20:53 26.12.2021
שלום,
בני בן ה18 (שמיניסט) הוא ילד מקסים ורגיש, אבל מורד בערכים שלנו ומדבר בחוצפה רבה (או פשוט לא עונה).
כשהוא מתעצבן על משהו הוא מקלל בצורה מזעזעת, מזלזל ומאיים ("סתום את הפה, או שאכניס לך כאפה"). היו לו התקפים יותר תכופים בעבר שגם הסתיימו באלימות מילולית ופיזית וסיכמנו איתו שילך לטיפול. בגלל הקורונה דברים לא יצאו לפועל וזה התמסמס. הוא טעם שהוא בשליטה ולא יפעיל אלימות פיזית.
בטיפול שעשינו הפסיכולוג טען שאנחנו צריכים לשחרר את כל הוויכוחים איתו (טען שהוא כן מחובר אלינו ומעריך אותנו, אבל צריך להתבגר ולמצוא את הדרך שלו, בתמיכ שלנו) ורק על אלימות פיסית לא לעבור בשתיקה. מאז היתה תקופה יחסית רגועה...
לאחרונה הוא יצא משליטה ותקף אותי פיזית. בעלי ניסה לדבר איתו ללא הצלחה (גם אני) וכרגע הוא לא מוכן לשמוע על טיפול וטוען שאנחנו הבעיה ולא הוא. בכל פעם כשאני מנסה להתקרב הוא מאיים שיתקוף שוב.
שקלתי לגשת למשטרה ולדווח, כי אני לא מוכנה לחיות בפחד ואני מפחדת שכשיגל יהפוך לאדם אלים, בנזוג אלים... הוא גבוה וחזק וכל מכה שלו זו סכנת חיים.
אבל אני גם מתביישת ממש ובעיקר לא רוצה "לדפוק" לו את העתיד. הוא מתכנן להתגייס ליחידה קרבית הכי מובחרת שיש, ואני לא רוצה לפגוע בסיכוייו בעתיד.
מה לעשות? איך מתגברים על הבושה ואיך מטפלים בזה בדרך הכי טובה?
התפרצויות זעם ואמא מודאגת
אורן כהן
18:36 08.01.2022
חדש
אמא יקרה, את אכן מודאגת בצדק ולצערנו הרב בתרבות הנוכחית ניתנת לגיטימציה רבה מידי לבני נוער להתייחס בצורה מבזה להוריהם. כאשר ילד מקלל הורה או מאיים עליו ("סתום את הפה, או שאכניס לך כאפה") אין פרוש הדבר שצריך טיפול לנער אלא ליצור עמדה הורית ברורה ונחרצת מול התנהגות זו. יותר מיד פעמים אנו נתקלים במקרים בהם נתנת ״הרשאה״ ע״י פסיכולוג/ית זה או אחר/ת להתנהגות מבזה כלפי ההורים שבהמשך בדיוק כפי שקרה במקרה שלך מתדרדרת לפגיעה פיזית. הפגיעה הפיזית לא פעם מינורית לעומת החוויה הרגשית של ההורה וחשוב גם להבין זאת. יתירה מכך, אחד התעתועים הגדולים הוא שמדובר לא פעם על ילדים נורמטיבים שבשאר המסגרות מתנהלים ומתנהגים באופן סביר ואף טוב (הנה לדוגמא בנך מעוניין להתגייס ליחידה מובחרת!) אז מה עושים. או קודם כל לשאלתך - האם לפנות למשטרה? בהחלט אפשר אך אנו מעדיפים להמנע מכך בדיוק מאותן סיבות שציינת כאן. אז מה עושים?
הנקודה המהותית ביותר להבנה כיצד לפעות עוברת דרך תחושת הבושה. האם במצב בו ילד התוקף (מילולית או פיזית) הורה הילד צריך להתבייש? ואולי ההורה צריך להתבייש? התשובה שלנו (ולהערכתנו גם של מרבית הציבור) היא שהילד אמור להתבייש בהתנהגותו. המהלך ההורי המתבקש לפיכך הוא לפנות למספר אנשים בהם אתם בוטחים (קרןובי משפחה, חברים או שכנים) לספר להם על הארוע ולבקש מהם לפנות אל הילד, לספר לו ששמעו מה קרה. למי שמוכן לפנות לידל אנו קוראים במודל שלנו - תומך. תפקידו של התומך הוא כפול מצד אחד עליו/עליה להעביר מסר חד משמעי לילד - לא מדברים ככה להורים שלך. אחרי המסר החד משמעי הזה אפשר כמובן לשאול אותו למה? למה הגיב כך? האם היה רוצה שאותו תומך (דוד, דודה, שכן סבתא...) ישמש כמתווך בינו לבין אחד ההורים.
מניסיוננו, במצב בו קיימים איומים או תוקפנות כלפי הורים, התגברות על הבושה ההורית (המאוד טבעית ומובנת) חשיפת המקרים לאנשים קרובים (וגם רחוקים) בהחלט מובילה לשינוי משמעותי.
אם תראו שאין זה עוזר אתם מוזמנים לפנות אלינו ליעוץ במסגרת המרפאה בשניידר.
מקרא:   אורח/ת אורח/ת    חבר/ה חבר/ה    פסיכולוג/ית פסיכולוג/ית    מנחה מנחה    מנהל/ת פורום מנהל/ת פורום    הודעה ראשית הודעה ראשית    עם תגובה עם תגובה    ללא תגובה ללא תגובה