פורום התייעצות פתוח להורים
 
 

פורום התייעצות פתוח להורים

ניהול פורום: לירן ילין, שיר בר אדון, יפעת חנמן וחן גלעדי

פרטים אישיים
* שם בפורום:
  שם פרטי:
  שם משפחה:
  דואל':
    (דואר אלקטרוני לא יופיע בפורום)

תוכן ההודעה
* נושא:
 
  תוכן:
  Bold Underline Italic Link
צפיה
 
עריכה

רשימת קישורים
שם קישור 1:
שם קישור 2:
שם קישור 3:
שם קישור 4:
שם קישור 5:


רשימת קבצים
שם קובץ 1:
שם קובץ 2:







סה"כ הודעות: 1
סמכות הורית וגבולות בגיל בוגר
שירה
11:43 15.07.2021
חדש
שלום רב,
בתנו בת כמעט 17, סיימה י"א. מאובחנת קשב וריכוז. העברנו אותה כיתה באמצע י"א לתיכון פרטי לבקשתה, על מנת לתת לה חוויית הצלחה (חברתית ולימודית) שלא היה במקום הקודם. מסתבר שגם בתיכון הפרטי לא היתה למידה כלל. אומנם ניסינו ליצור קשר עם הצוות, אך נתבקשנו לתת לה לקחת אחריות. זה לא עבד וכעת נעבוד באופן הדוק עם הצוות לוודא ששנה הבאה לא תתמסמס באותו האופן. אגב, כבר ארבע ומשהו שנים שאנחנו עוברים בין לנסות לתת לה אחריות ובין להיות מעורבים, וכמובן גם למצוא איזון בין שניהם). לכאורה היא מסתדרת, יש לה עבודה קבועה ובה היא אחראית משמרת ועבודה נוספת בערבים. אבל לא ניתן להניע אותה לעשות דבר חוץ מזה. היא רוצה להרוויח, (ומבקשת מאיתנו כספים בו זמנית). היא יכולה להיות במיטה ימים מלאים, עם הנייד, ותעבור בלילה לסלון לטלוויזיה או למחשב. היא ישנה לקראת ארבע בבוקר וקמה בצהריים אלא אם כן יש לה עבודה או חברים שנפגשים בשעות הערב המאוחרות והלילה. כבר ארבע שנים שאנחנו נלחמים בתופעות האלו. כיוון שאנחנו לא יכולים להישאר ערים בשעות לא הגיוניות אין לנו שליטה מה היא עושה בשעות אלו והיא משקרת לנו. (לגבי שעות הערות שלה, או שעות החזרה). טוענים בפנינו שהכל בסדר, היא עובדת. ואנחנו מרגישים שאין לה חיים באמת. אין לה בחירות לטפל בעצמה בבריאות לדוגמא (היא ילדה אטופית ואוכלת זוועה ובשעות הקטנות של הלילה אז העור שלה מגיב בהתאם), אין לה תחביבים, היא רצתה שנשלם עבור מנוי בחדר כושר ולא הולכת אליו. אם זה לא קניון, לצאת לאכול או לצאת עם ידידים (או עבודה), היא לא עושה דבר. היא הפסיקה לרקוד בגיל 15, בתחילת הקורונה. זה היה לה מעמיס מדי. בעלי טוען שבגיל שלה כעת הנחיית הורים כבר מיותרת ומאוחר מדי. אני רציתי כבר שנים וחושבת שזה הרגע האחרון. בעלי חושב שהכל נתון בידיה ובמוטיבציה שלה וכיוון שאין לה מוטיבציה להשתנות, דבר לא יקרה. אני טוענת שזה דיאלוג ומשהו בהתנהלות שלנו מקבע את ההתנהות ואולי יש דרך לשנות. יש לנו עוד שלושה ילדים וב"ה איתם הכל טוב. אחת סיימה י"ב ולפני צבא, מתנדבת, עובדת, מתאמנת בקביעות וכו'. השניים האחרים קטנים יותר אך לא מאובחני קשב וההתנהלות איתם שונה וקלה יותר. הפוקוס של הבית היה עליה בארבע השנים האחרונות (אבחונים, הוראה מתקנת, מול צוות המורים המתחלף, מאמנת אישית וכו'). עוד משהו, החדר שלה במצב נורא. הארון שלה עמוס והיא מסרבת להיפטר מבגדים וכיוון שאינה מסדרת אותו היא מעמיסה לעצמה בגדים על המיטה כך שהם נשפכים גם על המיטה של אחותה, גם מתחת למיטה, בשידה שלה ובכל החדר. כולל בקבוקי מים ריקים וחפיסות ריקות. אנחנו כל הזמן "עליה" שתטפל בחדר ובכל ערב בעלי מסדר את המיטה לאחותה כדי שיהיה לה נעים והיא תרגיש שיש לה מקום. אין לנו מקום לחדר משלה אבל בהתנהלות שלה היא "מוחקת" את המקום בחדר של אחותה הקטנה. גם על זה אנחנו ב"ריקוד" תמידי. כמה ללחוץ, מתי להיכנס ולעשות סדר בעצמנו (פעם בחצי שנה בערך וגם אז, לא מפנים לה בגדים מהארון, רק מסדרים)

איך אני מסבירה לבעלי שזה הרגע? הוא כבר לא מכיל אותה. אנחנו כן (סוף סוף, גם מבחינה תקציבית זה היה מאתגר) נשלח אותה לפסיכולוג, עבורה. אך איך אני מעבירה לבעלי את הצורך באורך רוח, בלתת הזדמנות לתהליך הנחיית הורים? האם הוא צודק בכך שבגיל זה כמעט ולא תהיה השפעה של ההנחייה על ההתנהלות מולה?
מקרא:   אורח/ת אורח/ת    חבר/ה חבר/ה    פסיכולוג/ית פסיכולוג/ית    מנחה מנחה    מנהל/ת פורום מנהל/ת פורום    הודעה ראשית הודעה ראשית    עם תגובה עם תגובה    ללא תגובה ללא תגובה