פורום התייעצות פתוח להורים
 
 

פורום התייעצות פתוח להורים

ניהול פורום: יעל ארביב, אלירז בר אור, לירון רדיאן

פרטים אישיים
* שם בפורום:
  שם פרטי:
  שם משפחה:
  דואל':
    (דואר אלקטרוני לא יופיע בפורום)

תוכן ההודעה
* נושא:
 
  תוכן:
  Bold Underline Italic Link
צפיה
 
עריכה

רשימת קישורים
שם קישור 1:
שם קישור 2:
שם קישור 3:
שם קישור 4:
שם קישור 5:


רשימת קבצים
שם קובץ 1:
שם קובץ 2:







סה"כ הודעות: 4
בן 13- עם התפרצויות זעם אלימות
אפרת
22:22 16.05.2017
שלום,
הבן הבכור שלנו בן 13, אובחן בהפרעת קשב וקושי בויסות חושי ותחושתי בגיל 8. וזאת במקביל ללקויות למידה קשות (מה שיוצר תיסכול רב, בייחוד בהשוואה לאחיו). מאז גיל שלוש, הוא סובל מהתפרצויות זעם קשות ואלימות (שכמו יוצאת ממנו דמות אחרת לחלוטין, עם פנים מעוותות מכעס, וחוסר יכולת לתקשר או להקשיב. רק קללות ואלימות) הטריגרים לכך, משתנים ולא קבועים. האלימות מופנית בעיקר לציוד (הרס וניפוץ), אך לא פעם אל המבוגר המנסה להרגיעו. מצב זה יוצר מתח נוראי בבית, והשפעה קשה על אחיו. הוא לא מוכן לקחת את הכדורים להפרעת הקשב שלו, ובנוסף- הוא מתקשה לקום בבוקר לבית ספר. וכל יציאה מלווה בצעקות ומאבק, לאחר שהוא חוזר- הוא מצטער על מעשיו בבוקר. הקלנו עליו מאוד בחודשים האחרונים (על פי עיצה מקצועית בהדרכת הורים - שאנו עוברים פעם בשבועיים), והוא מקבל טיפול פסיכולוגי פעם בשבוע. יחד עם זאת, לא רק שהמצב אינו נרגע, אלא יחד עם מאפייני גיל ההתבגרות- זה מחריף. עד כדי סכנה ממשית לפגיעה באחרים ובעצמו. אנו לא יודעים אם להענישו לאחר ההתפרצות כי לרוב הוא באמת מלא חרטה וסליחה. יחד עם זאת, חוסר השלכה למעשיו ולהרס הפיזי (והנפשי) שהותיר אחריו- נראה לנו לא מתאים. נשמח לעיצה. תודה!
תשובה לאפרת
hadar1
12:22 17.05.2017
היי אפרת,

נראה כי אתם פועלים במגוון מישורים בצורה טובה ויעילה-
טיפול פסיכולוגי פרטני לילד, הדרכת הורים, ניסיון להקל בביה"ס- אלו כלים חשובים שעשויים עם הזמן להפיק שיפור בהתנהגות בנכם.
בזמן התפרצות, בנכם אכן לא מסוגל להיות קשוב לנסיונות הרגעה או הבנה, ולכן נסו להפגין איפוק ורוגע מצידכם, ולהגיב במועד מאוחר יותר לאחר שהמצב נרגע. תוכלו לציין בזמן אמת כי ההתנהגות לא מקובלת, וכי תחשבו כיצד להגיב אליה- אך את התגובה עצמה בשרו לו רק לאחר שהוא רגוע וקשוב.
אנו ממליצות כרגע להמשיך בתהליכים הללו ולמצות את העבודה שהם דורשים.
במידה ולא יחול שיפור, תוכלו לפנות אלינו במרפאה לסמכות הורית בשניידר. ישנם כלים ייחודיים שאנו עושים בהם שימוש, ומתאימים במיוחד למקרה שאתם מתארים.

אחד הדברים שיכולים להקל עליכם את ההתמודדות ואף להוביל לשינוי בהתנהגות הילד, הוא שימוש בתומכים.
נסו לגייס לעזרתכם משפחה, חברים, שכנים, וחישבו יחד כיצד הם יכולים לתרום לסיטואציה. למשל: כיוון שבנכם מתקשה לקום בבוקר לביה"ס, אפשר לחשוב על תומך שיכול להגיע לביתכם פעם- פעמיים בשבוע ולהוציא אותו ללימודים- "היי דני בוקר טוב, אני מחכה לך בסלון אז קדימה להתלבש, אני מכין לך שוקו לדרך ויוצאים עוד 15 דקות". פעולה זו גם תוריד מעט מעמסה מכתפיכם, וגם תהווה תפנית בעלילה מבחינת הילד שכעת צריך להתמודד עם אדם חיצוני. במקרים רבים המעורבות של אדם מחוץ לתא המשפחתי תוביל את הילד לשתף פעולה, או לפחות לגלות פחות התנגדות.

הרבה הצלחה,
צוות הפורום.
ילד בן 13
אפרת
11:42 31.05.2017
השאלה האם להעניש אחרי התקף זעם אלים - כלפי רכוש ובני אדם?
כי נראה שרוב הפעמים זה בלתי נשלט (בוודאי לאחר שזה התחיל) , ותמיד הוא מלא חרטה וכעס עצמי אחר כך.
האם עונש זה כלי יעיל, או רק ממחיש את כשלונו בשליטה עצמית?
(מצד שני, ברור שאי אפשר לתת לזה לעבור בלא כלום...)
תשובה 2 לאפרת
hadar1
08:46 01.06.2017
היי אפרת,

מדובר בהתלבטות מורכבת כפי שהצגת- מצד אחד מדובר בהתנהגות שתרצו למנוע ולהבהיר כי היא שלילית, ומצד שני העונש יכול לקבל פרשנות ומשמעות אחרת מבחינת הילד, ואולי להיתפס כאינדיקציה לחוסר שליטה. לא קיימת תשובה חד משמעית לגבי מתן עונש, עליכם לחשוב באילו מקרים העונש ישרת אתכם באופן יעיל, והוא נראה לכם הכרחי.
עם זאת, נקודת הזמן בה אתם נותנים את העונש חשובה לצורך היעילות שלו- במידה ואתם כן מחליטים לתת עונש, יש לעשות זאת לאחר השהיית תגובה:
בזמן ההתנהגות השלילית יש להימנע מעימות, להיות רגועים ככל הניתן, להגן על גופכם ועל רכוש (למשל- להחזיק כיסא שהוא רוצה לדחוף, לא לתת לו להתקרב ולהרביץ- במידת הצורך ניתן לגייס שכנ/ה או קרוב/ת משפחה שיהיה נוכח ונוכחתו עשויה להועיל להפחתת כמות/עוצמת ההתפרצויות), ולומר רק "ההתנהגות הזו לא מקובלת עלינו, אנחנו נחשוב כיצד להגיב אליה"- לא להיגרר לתגובה מסלימה. כך אתם נמנעים ממתן עונש חמור מידי ביחס למעשה עקב כעס והתלהטות רגעית, או מתן עונש שלא תוכלו לעמוד בו בדיעבד (חודש שלם בלי טלוויזיה למשל- זה עונש שקשה מאוד לאכוף ולכן לא רצוי לתת).
לאחר שהרוחות נרגעות (כעבור יום, ואפילו כמה ימים), כנסו לחדרו של בנכם בנחת, ובשרו לו את תגובתם לאירוע. למשל: "יוסי, לפני יומיים עשית כך וכך (הסבירו בדיוק מה הדבר השלילי שעשה- לא אמירה כללית), ואמרנו לך שזו התנהגות שלא נוכל לקבל ושנחשוב כיצד להגיב אליה. החלטנו שעל מנת לעזור לך להתמודד יותר טוב, בשבוע הקרוב אתה תישן כל יום שעה אחת מוקדם יותר, כדי שתהיה רענן ויותר רגוע. כל ערב אחד מאיתנו יכנס לחדר שלך בשעה 9 ויכבה את המסכים ואת האור". לאחר מכן צאו מהחדר, אל תנהלו דיון ביחס להחלטה, ואל תאפשרו לה להסלים לריב נוסף.
שימו לב שבדוגמה הנ"ל, התגובה ההורית אינה "עונש" אלא דרך הגיונית שההורים העלו על מנת לנסות להועיל ולקדם.

שיטה נוספת שנוכל להציע, היא פעולות תיקון-
כאשר בנכם מבצע התנהגות שלילית, נסו לעשות שימוש בתומכים (משפחה וחברים שיודעו מראש על כך) שיתקשרו אליו / ייפגשו איתו ויעדכנו אותו כי הם מודעים לאותה התנהגות, ויציעו לו דרך לתקן אותה. למשל: "אתמול דיברתי עם אבא והוא שיתף אותו בכך שעשית כך וכך. זו התנהגות שאני לא מוכנ/ה לקבל והייתי רוצה שנחשוב כיצד תוכל לתקן זאת. אולי תכתוב להורים מכתב התנצלות? אולי תסדר את הסלון שבילגנת אתמול בזמן הריב?" וכו'...
דרך זו מאפשרת לילד 'לצאת מהבור אליו הכניס את עצמו', אפשרות לחזור בו מהתנהגותו ולהתנצל בעזרת התומך. לעיתים (וכפי שגם תיארת) הילד מתחרט על מעשיו אך לא יודע כיצד להביע זאת ולתקן- ופעולות התיקון נותנות לו פתח.

בהצלחה רבה,
צוות הפורום.
מקרא:   אורח/ת אורח/ת    חבר/ה חבר/ה    פסיכולוג/ית פסיכולוג/ית    מנחה מנחה    מנהל/ת פורום מנהל/ת פורום    הודעה ראשית הודעה ראשית    עם תגובה עם תגובה    ללא תגובה ללא תגובה