הי גלית,
ראשית אני מתנצלת על העיכוב בתשובה.
אני מאוד מסכימה עם מה שרונית כתבה לך. אני חושבת שאחד הקשיים שלנו כהורים זה שדווקא בתקופות של שינויים ו'בלגן בחיים', אנו מרגישים שקשה לנו להתמיד בכללים הרגילים שמנחים אותנו (כל הורה והכללים בביתו), אנו מרחמים על הילדים ומגמישים את הכללים. הבעיה היא, שדווקא כשיש בלגן, צריך משהו שיארגן, וזה אותם כללים שבדר"כ כל כך ברורים. אני חושבת שברגע שמבינים את זה אז יותר קל לדבוק בהם ולהתנהל על פיהם ולהביע רחמים או התייחסות לקשי בדרכים אחרות.
העניין הוא שצריך לעשות הפרדה בין ההתנהגות לרגשות. מצד אחד צריך להבין את מה שעובר על הבת הגדולה (כנראה שבתך קצת לוקחת לה את אחותה בתחושה שלה והיא נאבקת על מקומה) ולתת מקום לקושי, לדבר על כך ולא לטייח אותו, לאפשר לבנות של בן זוגך להיות לבד 'כמו פעם' לפעמים וכו. מצד שני, במקרים בהם מתחילות מריבות ועימותים - להיות ברירים וחד משמעיים. יש דברים שלא מאפשרים ולהגיב עליהם בכל אותם דרכים שהגבתם לפני השינוי המשפחתי.
המון בהצלחה,
אפרת גיליס