מריבות בין אחים הן דבר שבשגרה. כולנו מכירים את המשפטים :אמא, הוא מושך לי בשיער", "אמא היא מסתכלת לי במחברת תעיפי אותה מפה" או "אמא תבואי הביתה, הוא מציק לי". אין ספק כי מריבות בין אחים הם חלק מתהליך החברות בו ילדים לומדים את מקומם, כוחם וחולשתם, ויכולים להתאמן וללמוד כיצד לנהל מערכות יחסים. יריבות ומאבקי כוח בין אחים היא תופעה נורמלית אך לא פעם תופעה זו הופכת למסוכנת ולאלימה. חשוב וראוי לזכור כי אלימות בין אחים המהווה את האלימות הפוגעת ביותר בילדים ובני נוער בתרבות המערבית. אחת הסיבות לכך היא מתן לגיטימציה יתירה לתופעה זו ונטיית הורים להתעלם ולא להתערב גם במקומות שצריך מאלימות זו.
מתי מריבות בין אחים הופכים לאלימות בין אחים?
יריבות היא נורמלית כאשר היא מבוססת על תחרות מאוזנת בין האחים, וכאשר הסכסוכים בין האחים תורמים בסופו של דבר לחיזוק הקשר ביניהם כאשר הם נפתרים.
היריבות הופכת לאלימות כאשר:
- אח אחד הוא תמיד הקורבן של אחיו, אשר פוגע בו במטרה להשיג כוח ושליטה. כאשר האגרסיה הפיסית מכוונת על מנת להשאיר את האח השני מושפל, נעלב, מובס ולא מוגן.
- כאשר דפוס האגרסיה בין האחים הולך ומחריף.
- כאשר מתגבשים דפוסים נוקשים הנובעים מתפקידי הקורבן והתוקף (למשל, הקורבן צריך לשרת את התוקף באופן קבוע).
ביטויי האלימות
ההתעללות יכולה להופיע באחת או יותר משלוש צורות: התעללות פיסית, התעללות רגשית והתעללות מינית.
התעללות פיסית
התעללות פיסית כלפי אחים יכולה ללבוש צורות רבות. ביניהן דחיפות, סטירות, בעיטות, נשיכות, הלקאות, מכות בחגורה, מקלות, שימוש בסכין ועוד. כן ההתעללות יכולה לבוא לידי ביטוי באופן קבוצתי כאשר מספר אחים מתאגדים יחדיו כנגד הקורבן. האלימות הפיסית מלווה כמעט תמיד באלימות רגשית.
התעללות רגשית
התעללות רגשית היא הצורה השכיחה ביותר של אלימות כלפי אח והיא חמורה לא פחות בתוצאותיה. מטרת התוקף מכוונת בראש ובראשונה להשפלת הקורבן והורדת ערכו ולהשגת תחושה של כוח ושליטה עליו. האח המתעלל יכול להעליב את אחיו באמצעות שמות גנאי, חיקוי מעליב של דיבורו או התנהגותו וכן היטפלות לנקודות תורפה אצל הקורבן (למשל, נכות פיסית או בדידות חברתית). התוקף יכול לכפות על הקורבן לבצע עבורו מטלות שונות (למשל, להכין עבורו אוכל או לתת לו כסף), לחדור למרחב האישי שלו, להתעלל בחפציו האהובים או לפגוע בחיית המחמד של הקורבן. במרבית המקרים הקורבן משתף פעולה עם התוקף בשל הפחד מאלימות פיסית או בשל סוד שמאיים התוקף לגלות להורים או לחברים.
התעללות מינית
התעללות או ניצול מיני יכולים להתרחש בין אח לאחות אך גם בקרב שני אחים. ההתעללות יכולה לבוא לידי ביטוי במשחקי מין, במגע מיני מלא, באילוץ הקורבן לצפות בסרטים פורנוגרפים וכל פעילות המכוונת להשגת אורגזמה. חשוב להדגיש כי גם כאשר נראה לעין שהקורבן מסכים לפעילות המינית, הרבה פעמים זו הסכמה-לכאורה בלבד אשר מושגת תחת לחץ או מרמה.
איך ההורים יכולים לזהות אלימות בין אחים?
על מנת שההורים יוכלו לזהות אלימות בין אחים עליהם לגלות ערנות לנושאים הבאים:
- קיומם של סימני פחד או השתקה של אח כלפי אחיו.
- שימת לב לחוסר איזון ממשי בחלוקת הכוחות בין האחים.
- אחד הילדים חש פחיתות ערך ומושפל בידי אחיו.
- תחושות הילד כלפי נוכחות וזמינות הוריו והאם הוא מרגיש כי בכוחם להגן עליו.
גורמי סיכון לאלימות כלפי אחים
אלימות כלפי אחים יכולה לנבוע ממספר גורמים: מאפייני המערכת המשפחתית, טמפרמנט ואישיות האח התוקף וזמינות הקורבן. אף אחד מגורמים אלה אינו מסוגל להסביר את התופעה בפני עצמו ויש צורך בשילובם על מנת שהתופעה תתרחש. כך, מערכת משפחתית בעלת מאפיינים ספציפיים יכולה לעודד התפתחות של ילד אלים אך ורק בהינתן טמפרמנט ואישיות מתאימה בקרב אחד הילדים. באופן דומה, סיכוייו של ילד בעל נטייה לצבירת כוח ושררה להפוך להיות ילד אלים, יקטנו באופן משמעותי אם הוריו יהיו בעלי נוכחות וסמכות הורית ברורה ו/או אם לא יהיה לו אח הקרוב אליו בגיל אליו יוכל להיטפל.
המאפיין הנפוץ ביותר במשפחות בהן יש אלימות כלפי אחים, הוא החוסר בנוכחות הורית ובפיקוח מבוגר. המושג חוסר נוכחות הורית נועד לאפיין מצב בו ההורה אינו שותף בחייו של ילדו באופן פיסי או רגשי. הסיבות לכך יכולות להיות עבודה עד שעות מאוחרות, גירושים, מחלה פיסית או נפשית של ההורה, חוסר במיומנויות הוריות, לחצים כלכליים או נפשיים שאינם מאפשרים להורה להיות פנוי לילדו ועוד. במצבים אלה נוצר מעין פער או 'חור' בסמכות בבית, שאותו ימהר לתפוס ילד בעל נטייה לכוחניות ושררה. בהתחשב בכך שבהעדר נוכחות הורית ילדים יטו לפנות אחד לשני לקבלת סמכות ותמיכה, הילד הכוחני לא יתקשה להשיג שליטה באחיו והוא עלול לפתח התנהגות אלימה ומתעללת כלפי אחד או יותר מאחיו.
כיצד מטפלים בבעיה?
- התייחסות גלויה לאלימות בתוך המשפחה – על ההורים לאסוף את בני הבית ולידע אותם על כוונתם לפעול לשינוי המצב בבית. עליהם להודיע שהתנהגות אלימה אינה מקובלת עוד והם מתכוונים לשמור שלא תתרחש.
- הכרזה – יש להכריז בפני הילד האלים שהתנהגותו אינה מקובלת עליהם והיא חייבת להיפסק. ההורים יודיעו לילד שהם מתכוונים לעשות כל שנדרש על מנת לשנות את התנהגותו מלבד לתקוף אותו פיסית או רגשית. כן עליהם להדגיש בפניו שאין בהכרזה ניסיון להכניע אותו אלא היא משקפת את חובתם כהורים.
להכרזה תפקיד סימבולי רב משמעות- היא מסמלת את תחילת התהליך שעובר ההורה הלכה למעשה ואת התחייבות ההורה לתהליך השינוי, בפני עצמו, בפני בן-זוגו ובפני הילד האלים. - פעולות הגנה על הקורבן – יש לנקוט בכמה שיותר פעולות שנועדו להגברת הנוכחות, השמירה, והפיקוח על הילדים. על ההורים להגביר את נוכחותם על ידי התקשרות תכופה בטלפון, שיחות דיווח יומיות ונוכחות פיסית מוגברת שלהם ואף של בני המשפחה האחרים.
- מתן הכרה לסבלו של האח הנפגע – יש חשיבות רבה גם לעודד את האח/ות להעלות בכתב את מה שעבר/ה. ההכרה והתיעוד של הסבל מאפשרים להתגבר באופן רגשי טוב יותר על חווית היותי קורבן לאחר. שיתוף אחרים ע"י התיעוד מסייע להפוך את הקורבן מסביל לפעיל ומקורבן למי שמסוגל להתגבר.
הורים המעוניינים ביעוץ פרטני להתמודדות מוזמנים לתאם פגישה במרפאה לסמכות הורית במרכז שניידר או לתאם פגישה בקליניקה בתל אביב.
