פורום התייעצות פתוח להורים

בוקר טוב
יש לנו נער בן 13.5 שמאוד עקשן ואיננו קם לבית הספר .
רצינו לדעת מה עושים כדיי שהוא ילך ניסינו את הדרך הכועסת ואת הדרך השקטה.
אנחנו כבר אובדי עצות ומודאגים וצריכים את הכלים המתאימים על מנת שנוכל להחזירו למסלול הנכון.

נודה לכולם

שלום,
במקרה המדובר אמליץ על נקיטת שתי פעולות, הראשונה היא הגעה לעמדה הורית משותפת מול הילד בנוגע לחשיבות הלימודים, על מנת שתוכלו להציג מולו חזית אחידה בנושא.
הפעולה השנייה תהיה להתמיד על הגישה הנבחרת מול הילד ולא לוותר למרות מחאתו. הגדרתנו להתמדה היא שמירה על כיוון כללי לאורך זמן, עם זאת, אנו מבינים שהורים הם בסך הכל בני אדם ולכן עלולות להיות מעידות, הצעתנו היא לא להחמיר עם עצמכם כשאלו מגיעות ולהמשיך בקו עליו החלטתם מראש.
עקרון נוסף אותו אשמח להציע שתיישמו בביתכם הוא עקרון אי ההגררות - המשמעות היא לא להכנס עם הילד לעימותים מיותרים, לא "להגרר". אי ההגררות תביא את הילד להבנה שלא מתקיים דיון בנושא, אלא החלטה חד צדדית מצדכם שלא הולכת להשתנות למרות מחאתו. אי ההגררות אינו מחליש אתכם אלא מחזק ויש לזכור זאת לפני שמגיעים למצב בו האירוע מסלים.
בנוסף, נשמח לקבל רקע נוסף על מנת לספק תשובה מעמיקה יותר. מה הכוונה בילד עקשן? והאם מדובר בתופעה שנמשכת לאורך זמן ונגררת משנים קודמות או מיוחסת לתחילת שנת הלימודים הנוכחית?
אם מדובר בתופעה הנמשכת לאורך זמן, אנו ממליצים על פנייה למרפאה לסמכות הורית בבית החולים שניידר על מנת לקבל טיפול מקיף ומונע בהקדם.
בהצלחה,
צוות הפורום.

שלום וברכה,
בני בן החמש מגיב בהתפרצויות זעם ואלימות במצבים מתסכלים ולאחרונה ביצע מספר גניבות קטנות המלוות בשקרים.
קראתי בעיון את הספר הסמכות החדשה, אבל הדוגמאות שהובאו בו נגעו ברובן לילדים גדולים יותר ולמצבים מורכבים יותר.
כיצד הייתם ממליצים לי לפעול?

היי תמרה,
ראשית, מתנצלים על הזמן הרב שלקח להגיב לפנייתך.
בעניין ההתפרצויות, אמליץ לך להשתמש בעקרון אי ההגררות(לא להכנס לעימותים מיותרים, לא לתת לילד לשאוב אותך ולהביא להסלמה שקשה לצאת ממנה, אין טעם להתווכח או לשכנע במצבים שאת מתארת כמתסכלים) ובעקרון ההשהיה(כאשר התנהגותו של בנך מתחילה להסלים תאמרי לו שהתנהגותו לא מקובלת עלייך ושאת ובעלך תחשבו יחד ותחליטו על ההשלכות, לאחר התייעצות תחזרו עם עונש המותאם לחומרת המצב). שני עקרונות אלו יעזרו במיתון המצבים המתסכלים ובהתפרצויות הזעם.
בנוגע לגניבות, אמליץ לך לחפש בסביבתך הקרובה אדם בעל סמכות, כזה שמילותיו ואמירותיו ישפיעו על ילדך, אדם שהוא "תופס" ממנו. אולי דוד שוטר/איש צבא/מורה, ולבקש ממנו לדבר עם בנך על הגניבות ולהבהיר לו למה מדובר בהתנהגות פסולה ולא מקובלת.
בנוסף, אשמח את תוכלי לפרט: למה הכוונה במצבים "מתסכלים"? מה קורה במהלך התפרצויות הזעם? מה הטריגר ומה התדירות?
בהצלחה ושנה טובה,
צוות הפורום.

שלום לכולם הייתי שמחה לעזרתכם.
מדובר בבן שלי בן שנה וחודשיים תכף.הוא תינוק פעיל,חברותי,חייכן.בגיל חצי שנה התחיל לומר אבא והפסיק,חזר על זה שוב בגיל שנה למספר ימים ושוב הפסיק. אמא הוא אומר תמיד. מוחא כפיים,מחקה את הקולות שאני עושה,מגיב למשחק הקוקו,מגיב כשקוראים לשמו,מושיט את ידיו אם רוצה שירימו אותו. אני מודאגת משני נושאים עיקריים, הוא אינו מצביע על אובייקטים,אם הוא רוצה חפץ כלשהן הוא מושיט את כל היד לעברו,אך לא מצביע עם האצבע המורה. כששואלים אותו איפה אור הוא לא יודע ולא מצביע לכיוון האור העניין הזה מדאיג אותי מאוד.העניין השני שמדאיג אותי הוא הנפנוף לשלום,הוא נפנף רק פעמיים לשלום ולא חזר על פעולה זו יותר. האם יש מקום לדאגה?תודה לעונים.

שלום איריס,
סליחה שלקח לנו זמן רב להגיב לפנייתך. הפורום עבר לאחרונה לניהול חדש ואנחנו עכשיו מגיעים לפניות שלא קבלו מענה.

קודם כל, חשוב שתדעי שהפורום הזה מיועד בעיקר ליחסי הורים ילדים מגילאים 5 ומעלה. מצאתי את הפורום הזה: https://www.beok.co.il/forums/forum-268/
שמתייחס באופן ייחודי להתפתחות הילד.

בכל מקרה, זמן רב עבר מאז תחילת הקיץ. מה שלום הבן שלך? האם יש התפתחויות? אני יכול להגיד לך באופן כללי וגם מניסיון אישי עם הבת שלי (בת שנה וחצי) שהתפתחות היא מאוד אישית. בעולם הפסיכולוגיה, תמיד מגדירים טווחים רחבים עבור עיקובים התפתחותיים לפני שמתחילים להיכנס לדאגות.

ליותר פרטים אני רוצה לפנות אותך לאתר של מכבי בנוגע להתפתחויות תואמות גיל וגם לספר "המדריך הישראלי להורים" שמאוד עוזר לי ולאשתי. (ניתן לרכוז בסטמצקי).

בהצלחה! ושנה טובה!

היי, אני בת 27 וההורים שלי תלויים בי כלכלית כבר קרוב לעשור. אני יודעת שלא בדיוק מדובר בסמכות הורית כי המקרה שלי הפוך.
אבל חשבתי שאולי למישהו פה יהיה רעיון למקום שיכול לייעץ ולעזור בנושא?

תודה!

היי,

מתנצלות על המענה המאוחר הנבע מחילופי תפקידים בניהול הפורום.

לשאלתך, אכן לא מדובר במקרה המתאים לטיפול בשיטת הסמכות החדשה.
איננו מכירים את המקרה לפרטיו אך בכל מקרה בפורום איננו ממליצים על מקומות טיפולים ספציפיים. נמליץ באפן כללי על פנייה לטיפול פרטני (פרטי או ציבורי) ובמידת האפשר אולי לטיפול משפחתי.

בהצלחה רבה,
צוות הפורום

שלום
יש לי ילדה בת 16 שלא הולכת לבית ספר מורדת בכל הכח לא מתקשרת איתנו בורחת מהבית יש לי עוד 2 ילדים קטנים ממנה .
אני מאוד זקוקה לעזרא אני גרה ליד אשדוד רחובות מחפשת מישהו שמטפל בשיטה של סמכות הורית שאני אוכל לפנות אליו דרך קופה או פרטי לא משנה
תודה מראש

היי מריה,

אנו מתנצלות על המענה המאוחר שנבע מחילופי תפקידים בפורום.

חלפו מספר חודשים ממועד שאלתך, ועל כן אנו מניחות שבזמן זה חלו שינויים במצב בבית. נשמח לקבל עדכון במידת הצורך ולסייע בהתאם.

בכל מקרה, לגבי פנייה לטיפול- איננו ממליצים על מטפלים ספציפיים בפורום, ולא קיימת רשימה של כלל המטפלים בגישת הסמכות החדשה. נמליץ כי תפני למטפלים באופן פרטני ותבחני מולם את היכרותם עם השיטה.

כהמלצה כללית, נציין כי פעמים רבות השימוש בתומכים חיצוניים עשוי לסייע בהתמודדות. השימוש בתומכים מחזק למעשה את רשת התמיכה ההורית ובכך מעצים אתכם ההורים ודואג שלא תתמודדו לבד, ובמקביל מעביר לבתכם את המסר כי לא רק אתם מצפים ממנה לקום וללכת ללמוד- אלא רשת רחבה של מבוגרים אחראיים מצפים זאת.

נסו לגייס לעזרתכם בני משפחה, חברים, שכנים, ובקשו מהם להיות מעורבים באופן בו אתם תנחו אותם לפעול. לדוגמה, תוכלו לסכם עם אחד הדודים שתפקידו יהיה להגיע בכל בוקר לקחת את בתכם לבית הספר, או לסכם עם המחנכת שתתקשר בערב לבתכם להתעניין בה ולהזכיר שהיא מצפה לראותה בכיתה.

בהצלחה!
צוות הפורום

הבת שלי עולה לא',
בת 5.5
ילדה מתוקה, בכורה,
ויש לי שאלות לגביה - ואני לא יודעת עם מי להתייעץ / למי לפנות לאבחון?
יש לה סף תסכול נמוך וקושי בדחיית סיפוקים, כל דבר - מיד! ואם לא... צורחת, צובטת, דוחפת וכו'
יש לה חרדות - בצורה שמסכנת אותה, לדוג' - תרוץ אחרי לכביש - כדי לא להישאר לבד על המדרכה, לא הולכת ברחוב בלי להחזיק יד, ואפ' בבית - אם היא שומעת אופנוע מהחלון היא עולה על כסא / ספה...
ביער היא מפחדת מחיות טורפות, בים - מכריש, בבית של סבתא - לא יוצאת לחצר לבד כי אם מישהו ייכנס מהחצר האחורית וכו' וכו'.
הגננת מתלוננת על קשב ו"חוסר סבלנות" עם חברות, וכן שהיא "נעלבת בטעות".

הייתי בטוחה ש"ככה זה ילדים", אבל ככל שעובר הזמן (וגם האח הקטן יותר מתנהג אחרת לגמרי- רגוע, שמח, צייתן) הבנתי שזה חייב להיות ככה.

פנינו לאבחון ב"התפתחות הילד" - ואמרו לי שהיא מתוקה ונהדרת והכל כלום.
ובאמת - כשרק אני איתה והיא מקבלת את כל מה שהיא רוצה- אין עליה והיא מהממת.
היא באמת מתוקה ולפעמים נראה אפילו לי כאילו אני מדמיינת, והיא ממש בובה, כמו שאני אומרת לבעלי - נראה שקיבלה ריטאלין :)... אבל רוב הזמן זה לא ככה.
למעשה - אני מרגישה שמשהו פה לא תקין ורוצה לעזור לה עכשיו, כשהיא עוד קטנה.
למי פונים לאבחון?
מה עושים עם זה?

אמאל׳ה יקרה,
נראה שכבר פנית לאבחון ובהחלט למקום הנכון (התפתחות הילד) האבחנה ש״אין לה כלום״ כמו גם החוויה שלך שמשהו כאן אחר ושונה בילדה מתאימה לא פעם ללא מעט ילדים. במובן מסויים הביטוי ״ככה זה ילדים״ נכון אבל רק חלקית. הוא נכון חלקית עד לנקודה בה יש סבל לילדה (וגם לך) ועל זה אפשר להקל לעיתים. הדרך הטובה ביותר בגילאים אלו לסייע לילדתך ובעיקר לך בהתמודדות המורכבת היא לאו דוקא ע״י אבחון נוסף אלא הדרכת הורים מסודרת. חשוב לציין כי הדרכת ההורים שאנו מקיימים במרכז שניידר להערכתנו פחות מתאימה (נועדה למקרים ״מורכבים וקשים״ יותר כמו בעיות התנהגות קשות) אך יש לא מעט מדריכי הורים שעברו הכשרה במסגרת שלנו וישמחו לסייע לכם באופן פרטני. הדרכת הורים טובה תאפשר לך וגם לילדה למצוא את ההבדל בין מה אפשר לשנות בהתנהגות ילדתך לבין מה צריך לקבל כי ״היא מי שהיא״ (גם חרדתית וגם עקשנית יותר מהממוצע) ותעבוד על מערכת היחסים בין ההורים לילדה, על דרכי תקשורת ובמידת הצורך תוכל להפנות אותך גם לטיפול בחרדה של ביתך.
אכן, ילדים הם ילדים לכל אחד אופי משלו וקשיים משלו. דבר אחד אנחנו תמיד יכולים להבטיח - עם השנים זה עובר.
בהצלחה,
צוות הפורום.

הי, רציתי לדעת האם תןכנית הייעוץ שלכם מתאימה גם למקרים פחות דרמטיים... אנחנו הורים ל 3 ילדים מקסימים, הגדולה בת 10.5 עם קש"ר. בשנה האחרונה הרבה מאוד צעקות, מתווכחת על הכלללל, חוצפנית מאוד, לא מקשיבה, הבית כל היום במלחמה וזה מאוד משפיע גם על הילדים הקטנים.... אז אומנם אין פגיעה מהותיתי בתפקוד היומיומי (הולכת לביהס וכו) אבל עדיין היינו שמחים להדרכת הורים וליווי על מנת להחזיר את הבית לשפיות. האם המכון שלכם תומך בזה? אם כן כיצד ניתן לקבל פרטים על התוכנית והעלויות.....

היי דנה,
נשמע שהמצב בבית בהחלט לא נעים וההתמודדויות הן לא פשוטות.
המלצתנו היא שכאשר ביתך מתחילה לצעוק ולהתווכח, כדאי למנוע היגררות- כלומר, לא להתווכח, לצעוק, לאיים וכדומה. תגובה מיידית למצב לרוב גורמת להסלמה ולכן כדאי לבצע השהייה של התגובה. במקום להגיב ניתן להגיד לה "אני לא מוכנה לקבל התנהגות כזאת. נדבר מאוחר יותר כשתירגעי".
לאחר שהרוחות נרגעות, אנחנו ממליצים שתדברו איתה ותבהירו לה שאתם לא מוכנים שהיא תתנהג כך ולהגיב בהתאם.
אם המצב ממשיך כך או מחמיר אתם מוזמנים לפנות אלינו למרפאה להמשך ייעוץ. טלפון המרפאה הוא 03-9253186.
בהצלחה,
צוות הפורום.

מהיא פעולת התיקון במצב הבא?

ילדה אחת (בעלת קשיים חברתיים מחפשת תשומת לב), מתגרה בכוונה בילדה שנייה, והילדה השנייה בעלת פתיל קצר, מתרגזת ומכה בתגובה.
הילדה השנייה גם מכה וגם נכנסת להתקף זעם בעקבות המקרה.
המקרה חוזר על עצמו,

היי דניאל,

אנו מתנצלות על המענה המאוחר שנבע מחילופי תפקידים בפורום.

במקרה הנ"ל, מצוין כי לילדה קשיים חברתיים וכדאי לבחון האם נדרש טיפול ממוקד בנושא זה שאינו קשור לסמכות ההורית ולשיטת הסמכות החדשה (קבוצה למיומנויות חברתיות?). אם הילדה חווה קושי בתחום החברתי, הגיוני כי המקרה חוזר על עצמו. בהיעדר חלופות התנהגותיות, הילדה פועלת באופן שיזכה אותה בתשומת לב כלשהי (גם אם שלילית), ומביעה תסכול מחוסר הצלחתה לייצר קשר משחקי או חברי.

לשאלתך, פעולות תיקון הנן כלי שניתן לעשות בו שימוש מגוון ויצירתי בהתאם ליכולתכם ותחושותיכם. מטרת פעולת התיקון היא העברת מסר לילד כי התנהגותו אינה הולמת, ולאפשר לו לתקן את יחסיו עם הקרבן והקהילה. עם זאת, מדובר בתיקון שהוא נקודתי להתנהגות שבוצעה, ואין בכך פתרון לבעיה רחבת היקף שאולי דורשת התייחסות נפרדת.

שימוש בפעולת תיקון מגביר את הסיכוי להפנמה של מסר חברתי חינוכי, ולרכישה של דרכי התמודדות יעילות לעתיד. נקודה זו משמעותית במקרה שאתם מתארים ולכן כדאי לחשוב על פעולת תיקון בעלת היבט של עשייה חברתית חיובית- שירחיב את ארסנל התגובות האפשריות של הילדה.
לדוגמה, התנצלות בפני הילדה הפגועה והענקת שי משחקי קטן, ולאחר מכן הזמנה שלה לשחק יחד באותו שי משחקי.

בהצלחה!
צוות הפורום

מזה חמישה חודשים אני במאבק יום יומי עם בני שמסרב ללכת לבית ספר,במהלך החמישה חודשים הוא בקר בבית ספר אך מאחר לעיתים אף לא מגיע.
עייפתי מכל המצב הזה , בני אמור להכנס לתיכון שנה הבאה ואני לא בטוחה כלל שלשם הוא יסכים ללכת, מה עליי לעשות ?

היי מירב,

אנו מתנצלות על המענה המאוחר שנבע מחילופי תפקידים בפורום.

צר לנו לשמוע על מצוקתך, ולאור הזמן שחלף מיום כתיבת ההודעה- נשמח לקבל עדכון לגבי המצב במידה והבעיה עוד קיימת. לעתים הכניסה למסגרות חדשות גוררת שינוי בהתנהגותו של הילד (חיובית או שלילית), ונרצה לתת מענה ביחס למצב הנוכחי.

בברכה,
צוות הפורום.

ילד בכתה י מבריז מחסיר מ בית ספר. אגרסיבי וחסר נימוס בבית לא מוכן לשתף פעולה או לקבל טיפול פסיכולוגי ועזרה בלימודים. עם הפרעת קשב מטופל מלפני חמש שנים. עכשיו באטנד. מתבדל לא חברותי אם כי מאוד חברותי באקס בוקס. כרגע במגמה מדעית הנדסית מועמד לרדת ל4 יחידות וכנרה גם לעןף מהמגמה.
אנחנו בית מאוד מכיל ץ האח הגדול שלו היה תמיד דמות שהעריץ. היום בועט בכל. מבריז ומחסיר מבית ספר על ימין ועל שמאל. אין אפשרות לנהל שיחה ולנסות לפתור את הבעיות. כל דבר הוא מאבק. הוא מכניס אנרגיות מאוד שליליות הביתה והתחושה שאנחנו במאבק יומי כל הזמן. הכי מדאיג אותי זו התחושות שלו תחושות של ייאוש שהוא במן סחרור שהתחיל ולא יודע אך לצאת ממנו. הבעיה שלא מוכן לעשות שום דבר כדי לצאת מהפלונטר הזה ואנחנו לא יודעים אך לעזור לו להחזיר לו את הבטחון והאמונה בו וביכולות שלו וכמובן לשפר את התנהגותו לסביבה הקרובה בעיקר.

שלום רב,
קודם כל נשמע שבאמת המצב אינו פשוט וקשה לכם מאוד עם ההתנהגויות השונות שהילד מפגין כלפיכם וכלפי הסובבים אותו.
לגבי תגובות כלפי ההתנהגות שלו אנו ממליצים לנסות לא להגיב ישר. אנו יכולים רק לתאר לעצמנו כמה מתסכל זה וודאי לנסות לשוחח עם מתבגר ללא שיתוף פעולה. עם זאת, ייתכן והוא אינו קשוב בשל הפרעת הקשב, ועל כן אנו ממליצים, בפעם הבאה שהוא מתעצבן או בועט, להגיב בקול שקט ואסרטיבי "אנו לא מוכנים לקבל התנהגות כזאת. נדבר שוב כאשר תירגע" פעם אחת בלבד, ולאחר מכן לא להגיב כלל עד שהוא נרגע.
שיטה זו אומנם ככל הנראה לא תשנה ממש את הילד, אך יכול מאוד להיות שתעזור לכם להתמודד בצורה טובה יותר מול ההתנהגויות שהוא מפגין. בנוסף, הזכרתם שהוא מעריץ את אחיו הגדול - שווה אולי לנסות שהוא ידבר איתו ויבין מה מפריע לו.
כמובן בכל שלב אם המצב מחריף אתם מוזמנים לפנות ליחידה להמשך ייעוץ והכוונה.

בברכה ובהצלחה,

צוות הפורום