פורום התייעצות פתוח להורים

הבת שלי עולה לא',
בת 5.5
ילדה מתוקה, בכורה,
ויש לי שאלות לגביה - ואני לא יודעת עם מי להתייעץ / למי לפנות לאבחון?
יש לה סף תסכול נמוך וקושי בדחיית סיפוקים, כל דבר - מיד! ואם לא... צורחת, צובטת, דוחפת וכו'
יש לה חרדות - בצורה שמסכנת אותה, לדוג' - תרוץ אחרי לכביש - כדי לא להישאר לבד על המדרכה, לא הולכת ברחוב בלי להחזיק יד, ואפ' בבית - אם היא שומעת אופנוע מהחלון היא עולה על כסא / ספה...
ביער היא מפחדת מחיות טורפות, בים - מכריש, בבית של סבתא - לא יוצאת לחצר לבד כי אם מישהו ייכנס מהחצר האחורית וכו' וכו'.
הגננת מתלוננת על קשב ו"חוסר סבלנות" עם חברות, וכן שהיא "נעלבת בטעות".

הייתי בטוחה ש"ככה זה ילדים", אבל ככל שעובר הזמן (וגם האח הקטן יותר מתנהג אחרת לגמרי- רגוע, שמח, צייתן) הבנתי שזה חייב להיות ככה.

פנינו לאבחון ב"התפתחות הילד" - ואמרו לי שהיא מתוקה ונהדרת והכל כלום.
ובאמת - כשרק אני איתה והיא מקבלת את כל מה שהיא רוצה- אין עליה והיא מהממת.
היא באמת מתוקה ולפעמים נראה אפילו לי כאילו אני מדמיינת, והיא ממש בובה, כמו שאני אומרת לבעלי - נראה שקיבלה ריטאלין :)... אבל רוב הזמן זה לא ככה.
למעשה - אני מרגישה שמשהו פה לא תקין ורוצה לעזור לה עכשיו, כשהיא עוד קטנה.
למי פונים לאבחון?
מה עושים עם זה?

אמאל׳ה יקרה,
נראה שכבר פנית לאבחון ובהחלט למקום הנכון (התפתחות הילד) האבחנה ש״אין לה כלום״ כמו גם החוויה שלך שמשהו כאן אחר ושונה בילדה מתאימה לא פעם ללא מעט ילדים. במובן מסויים הביטוי ״ככה זה ילדים״ נכון אבל רק חלקית. הוא נכון חלקית עד לנקודה בה יש סבל לילדה (וגם לך) ועל זה אפשר להקל לעיתים. הדרך הטובה ביותר בגילאים אלו לסייע לילדתך ובעיקר לך בהתמודדות המורכבת היא לאו דוקא ע״י אבחון נוסף אלא הדרכת הורים מסודרת. חשוב לציין כי הדרכת ההורים שאנו מקיימים במרכז שניידר להערכתנו פחות מתאימה (נועדה למקרים ״מורכבים וקשים״ יותר כמו בעיות התנהגות קשות) אך יש לא מעט מדריכי הורים שעברו הכשרה במסגרת שלנו וישמחו לסייע לכם באופן פרטני. הדרכת הורים טובה תאפשר לך וגם לילדה למצוא את ההבדל בין מה אפשר לשנות בהתנהגות ילדתך לבין מה צריך לקבל כי ״היא מי שהיא״ (גם חרדתית וגם עקשנית יותר מהממוצע) ותעבוד על מערכת היחסים בין ההורים לילדה, על דרכי תקשורת ובמידת הצורך תוכל להפנות אותך גם לטיפול בחרדה של ביתך.
אכן, ילדים הם ילדים לכל אחד אופי משלו וקשיים משלו. דבר אחד אנחנו תמיד יכולים להבטיח - עם השנים זה עובר.
בהצלחה,
צוות הפורום.

הי, רציתי לדעת האם תןכנית הייעוץ שלכם מתאימה גם למקרים פחות דרמטיים... אנחנו הורים ל 3 ילדים מקסימים, הגדולה בת 10.5 עם קש"ר. בשנה האחרונה הרבה מאוד צעקות, מתווכחת על הכלללל, חוצפנית מאוד, לא מקשיבה, הבית כל היום במלחמה וזה מאוד משפיע גם על הילדים הקטנים.... אז אומנם אין פגיעה מהותיתי בתפקוד היומיומי (הולכת לביהס וכו) אבל עדיין היינו שמחים להדרכת הורים וליווי על מנת להחזיר את הבית לשפיות. האם המכון שלכם תומך בזה? אם כן כיצד ניתן לקבל פרטים על התוכנית והעלויות.....

היי דנה,
נשמע שהמצב בבית בהחלט לא נעים וההתמודדויות הן לא פשוטות.
המלצתנו היא שכאשר ביתך מתחילה לצעוק ולהתווכח, כדאי למנוע היגררות- כלומר, לא להתווכח, לצעוק, לאיים וכדומה. תגובה מיידית למצב לרוב גורמת להסלמה ולכן כדאי לבצע השהייה של התגובה. במקום להגיב ניתן להגיד לה "אני לא מוכנה לקבל התנהגות כזאת. נדבר מאוחר יותר כשתירגעי".
לאחר שהרוחות נרגעות, אנחנו ממליצים שתדברו איתה ותבהירו לה שאתם לא מוכנים שהיא תתנהג כך ולהגיב בהתאם.
אם המצב ממשיך כך או מחמיר אתם מוזמנים לפנות אלינו למרפאה להמשך ייעוץ. טלפון המרפאה הוא 03-9253186.
בהצלחה,
צוות הפורום.

מהיא פעולת התיקון במצב הבא?

ילדה אחת (בעלת קשיים חברתיים מחפשת תשומת לב), מתגרה בכוונה בילדה שנייה, והילדה השנייה בעלת פתיל קצר, מתרגזת ומכה בתגובה.
הילדה השנייה גם מכה וגם נכנסת להתקף זעם בעקבות המקרה.
המקרה חוזר על עצמו,

היי דניאל,

אנו מתנצלות על המענה המאוחר שנבע מחילופי תפקידים בפורום.

במקרה הנ"ל, מצוין כי לילדה קשיים חברתיים וכדאי לבחון האם נדרש טיפול ממוקד בנושא זה שאינו קשור לסמכות ההורית ולשיטת הסמכות החדשה (קבוצה למיומנויות חברתיות?). אם הילדה חווה קושי בתחום החברתי, הגיוני כי המקרה חוזר על עצמו. בהיעדר חלופות התנהגותיות, הילדה פועלת באופן שיזכה אותה בתשומת לב כלשהי (גם אם שלילית), ומביעה תסכול מחוסר הצלחתה לייצר קשר משחקי או חברי.

לשאלתך, פעולות תיקון הנן כלי שניתן לעשות בו שימוש מגוון ויצירתי בהתאם ליכולתכם ותחושותיכם. מטרת פעולת התיקון היא העברת מסר לילד כי התנהגותו אינה הולמת, ולאפשר לו לתקן את יחסיו עם הקרבן והקהילה. עם זאת, מדובר בתיקון שהוא נקודתי להתנהגות שבוצעה, ואין בכך פתרון לבעיה רחבת היקף שאולי דורשת התייחסות נפרדת.

שימוש בפעולת תיקון מגביר את הסיכוי להפנמה של מסר חברתי חינוכי, ולרכישה של דרכי התמודדות יעילות לעתיד. נקודה זו משמעותית במקרה שאתם מתארים ולכן כדאי לחשוב על פעולת תיקון בעלת היבט של עשייה חברתית חיובית- שירחיב את ארסנל התגובות האפשריות של הילדה.
לדוגמה, התנצלות בפני הילדה הפגועה והענקת שי משחקי קטן, ולאחר מכן הזמנה שלה לשחק יחד באותו שי משחקי.

בהצלחה!
צוות הפורום

מזה חמישה חודשים אני במאבק יום יומי עם בני שמסרב ללכת לבית ספר,במהלך החמישה חודשים הוא בקר בבית ספר אך מאחר לעיתים אף לא מגיע.
עייפתי מכל המצב הזה , בני אמור להכנס לתיכון שנה הבאה ואני לא בטוחה כלל שלשם הוא יסכים ללכת, מה עליי לעשות ?

היי מירב,

אנו מתנצלות על המענה המאוחר שנבע מחילופי תפקידים בפורום.

צר לנו לשמוע על מצוקתך, ולאור הזמן שחלף מיום כתיבת ההודעה- נשמח לקבל עדכון לגבי המצב במידה והבעיה עוד קיימת. לעתים הכניסה למסגרות חדשות גוררת שינוי בהתנהגותו של הילד (חיובית או שלילית), ונרצה לתת מענה ביחס למצב הנוכחי.

בברכה,
צוות הפורום.

ילד בכתה י מבריז מחסיר מ בית ספר. אגרסיבי וחסר נימוס בבית לא מוכן לשתף פעולה או לקבל טיפול פסיכולוגי ועזרה בלימודים. עם הפרעת קשב מטופל מלפני חמש שנים. עכשיו באטנד. מתבדל לא חברותי אם כי מאוד חברותי באקס בוקס. כרגע במגמה מדעית הנדסית מועמד לרדת ל4 יחידות וכנרה גם לעןף מהמגמה.
אנחנו בית מאוד מכיל ץ האח הגדול שלו היה תמיד דמות שהעריץ. היום בועט בכל. מבריז ומחסיר מבית ספר על ימין ועל שמאל. אין אפשרות לנהל שיחה ולנסות לפתור את הבעיות. כל דבר הוא מאבק. הוא מכניס אנרגיות מאוד שליליות הביתה והתחושה שאנחנו במאבק יומי כל הזמן. הכי מדאיג אותי זו התחושות שלו תחושות של ייאוש שהוא במן סחרור שהתחיל ולא יודע אך לצאת ממנו. הבעיה שלא מוכן לעשות שום דבר כדי לצאת מהפלונטר הזה ואנחנו לא יודעים אך לעזור לו להחזיר לו את הבטחון והאמונה בו וביכולות שלו וכמובן לשפר את התנהגותו לסביבה הקרובה בעיקר.

שלום רב,
קודם כל נשמע שבאמת המצב אינו פשוט וקשה לכם מאוד עם ההתנהגויות השונות שהילד מפגין כלפיכם וכלפי הסובבים אותו.
לגבי תגובות כלפי ההתנהגות שלו אנו ממליצים לנסות לא להגיב ישר. אנו יכולים רק לתאר לעצמנו כמה מתסכל זה וודאי לנסות לשוחח עם מתבגר ללא שיתוף פעולה. עם זאת, ייתכן והוא אינו קשוב בשל הפרעת הקשב, ועל כן אנו ממליצים, בפעם הבאה שהוא מתעצבן או בועט, להגיב בקול שקט ואסרטיבי "אנו לא מוכנים לקבל התנהגות כזאת. נדבר שוב כאשר תירגע" פעם אחת בלבד, ולאחר מכן לא להגיב כלל עד שהוא נרגע.
שיטה זו אומנם ככל הנראה לא תשנה ממש את הילד, אך יכול מאוד להיות שתעזור לכם להתמודד בצורה טובה יותר מול ההתנהגויות שהוא מפגין. בנוסף, הזכרתם שהוא מעריץ את אחיו הגדול - שווה אולי לנסות שהוא ידבר איתו ויבין מה מפריע לו.
כמובן בכל שלב אם המצב מחריף אתם מוזמנים לפנות ליחידה להמשך ייעוץ והכוונה.

בברכה ובהצלחה,

צוות הפורום

ילד בכתה י מבריז מחסיר מ בית ספר. אגרסיבי וחסר נימוס בבית לא מוכן לשתף פעולה או לקבל טיפול פסיכולוגי ועזרה בלימודים. עם הפרעת קשב מטופל מלפני חמש שנים. עכשיו באטנד. מתבדל לא חברותי אם כי מאוד חברותי באקס בוקס. כרגע במגמה מדעית הנדסית מועמד לרדת ל4 יחידות וכנרה גם לעןף מהמגמה.
אנחנו בית מאוד מכיל ץ האח הגדול שלו היה תמיד דמות שהעריץ. היום בועט בכל. מבריז ומחסיר מבית ספר על ימין ועל שמאל. אין אפשרות לנהל שיחה ולנסות לפתור את הבעיות. כל דבר הוא מאבק. הוא מכניס אנרגיות מאוד שליליות הביתה והתחושה שאנחנו במאבק יומי כל הזמן. הכי מדאיג אותי זו התחושות שלו תחושות של ייאוש שהוא במן סחרור שהתחיל ולא יודע אך לצאת ממנו. הבעיה שלא מוכן לעשות שום דבר כדי לצאת מהפלונטר הזה ואנחנו לא יודעים אך לעזור לו להחזיר לו את הבטחון והאמונה בו וביכולות שלו וכמובן לשפר את התנהגותו לסביבה הקרובה בעיקר.

היי תמר,

אנו מתנצלות על המענה המאוחר שנובע מחילופי תפקידים בפורום.

נשמע כי אתם חווים התמודדות לא פשוטה ובהיבטים רבים עם בנכם.
סביר כי לאור פרק הזמן שעבר מיום כתיבת ההודעה, חלו שינויים במצב בבית. בכל זאת, נתייחס בקצרה לנאמר-
היות והוא לא מוכן לקבל טיפול פרטני, ולאור הקושי בתחומים רבים (נוכחות בביה"ס, אלימות, קושי חברתי, קושי בתקשורת משפחתית) אנו ממליצות על פנייה להדרכת הורים, לקבלת מענה מפורט ותהליכי יחד עם מטפל.

במידת הצורך, אתם מוזמנים ליצור קשר עם המרפאה- 03-9253186
(מענה טלפוני בין 9 ל13). המרפאה ממוקמת בבית החולים שניידר בפתח תקווה.

בהצלחה!
צוות הפורום

שלום בני בן17 נער מופנם, אין לו חברים ,בבית הספר הוא טוען שהוא נפגש אם כמה ילדים בהפסקה, אבל מעבר לזה אין שום תקשורת אם משהוא לא בבית וכמובן שלא בחופשים, רוב הזמן כשהוא חוזר מבית הספר הוא בחדרו , אפילו אם אחיו שקטן ממנו רק בשנה אינו מוכן לדבר ,כשאני שואלת לשלומו הוא לא מוכן לדבר ופשוט מסתגר בחדרו,בעבר ניסינו טיפול רגשי אך הוא לא היה מוכן לשטף פעולה ועזבנו את זה. אני מנסה למצוא לו פעילו לחופשה בהתחלה חשבתי לסדר לו עבודה אך הוא לא רוצה ואני חושבת שזה יותר בעיה של חוסר ביטחון ולכן זה לא מתאים כרגע. מה אפשר לעשות . תודה .

שלום רב,
אנו מבינים כי את באמת דואגת לשלומו של הילד ואת מאוד רוצה שהוא יבלה עם חברים וישתף יותר אותך ואת הסובבים אותו. האם את מרגישה שהתנהגות זו היא קיצונית ביחס לבני נוער אחרים? מפני שבגילאים הללו זה די נורמטיבי שילדים מסוימים לא מוצאים את עצמם מבחינה חברתית. בנוסף, חשוב לזכור שזהו גיל של חיפוש וגיבוש זהות עצמית, ולרוב גם מלווה בהרבה בלבול ולעיתים אף מעט הסתגרות.
בלי קשר לנאמר, אולי קרה משהו בבית הספר? אולי משהו/מישהו מציק לו?
בתור התחלה ניתן לנסות לחזק לו את הביטחון מולכם ולשקף לו את החוויה שלכם כהורים. אפשר להגיד לו שקשה לכם לראות אותו מתנהל כך ושאתם דואגים לשלומו ורוצים לנסות להבין מה עובר עליו. אולי משהו בסגנון הבא "שמנו לב שאתה מסתגר הרבה בחדר לאחרונה ובקושי מחליף מילה איתנו או עם אחיך. אנו מרגישים שעובר עליך משהו ואנו דואגים לך מאוד ורוצים לעזור בכל דרך שנוכל. אם תרצה לשתף אנחנו כאן בשבילך".
אם אחרי שיחה חד צדדית זו הוא עדיין מסתגר ולא מוכן לשתף, ניתן אולי להיעזר באחד מחבריו לכיתה, מחנכת/יועצת ביה"ס, או בן משפחה שמרגיש קרוב אליו יחסית (אם יש) על מנת לנסות להבין מה קורה.
בכל שלב אם אתם מרגישים שזה לא עוזר והמצב מחריף אתם מוזמנים לפנות ליחידה להמשך ייעוץ והכוונה.
בהצלחה,
צוות הפורום

שלום,
הילדה שלי מגיל 3 נוגעת בעצמה, שפשוף בספה. התייעצתי בזמנו עם היועץ בגן ואמר שזה טבעי אבל כשזה נובע מחרדות (היא ילדה מאווווד רגישה ובכיינית) איך אני יכולה לעזור לה? בנוסך בן שלי בן 3.5 התחיל גם לכסוס ציפורניים לאחרונה (ילד מאוד פחדן) מה לעשות איתו? אני ממש מיואשת
תודה מראש

שלום ליהי,

נשמע שהדברים שכתבת אכן קשורים לחרדה ולכן אנחנו ממליצים לך לפנות למרפאת חרדה בשניידר.

בהצלחה,

צוות הפורום

האם התוכנית יכולה להתאים לנו כהוריםלנער בן 16בתסמונת אספרגר?

שלום יעל,
התוכנית יכולה להתאים גם להורים לילד הנמצא על ספקטרום האוטיזם. הדבר תלוי בהתנהגויותיו של הנער וברמה שהן משפיעות ומשבשות את ההתנהלות הביתית השגרתית.
חשוב לציין כי לפני תחילת טיפול במרפאה, ישנה פגישת אינטייק שבה מתבצעת הערכה מקצועית ומוחלט האם זהו הטיפול המתאים. במידה ולא, ישנה הפנייה למקום המקצועי הרלוונטי לבעיה.

בהצלחה רבה,
צוות הפורום

היי,
אשמח לעזרת המומחים בפורום .
הבן שלי בן שנה וארבעה חודשים בחודשים האחרונים מכה את עצמו (בעיקר) ואחרים (אותי בעיקר אבל לא רק) כל פעם שהוא לא רוצה לעשות משהו .
לדוג: אם מישהו רוצה לשחק איתו או להרים אותו והוא לא רוצה אז הוא מכה ומסובב את הראש .
בעיקר מכה אותי כל פעם שאני אומרת לו לא .
לגבי עצמו : מכה את עצמו כל פעם שמתוסכל ממשהו (אומרים לו לא) וזורק את עצמו הרבה פעמים על הרצפה ופורץ בבכי גדול .
לפעמים מכה את עצמו וצוחק וכשאני מנסה להפסיק צוחק עוד יותר .
אני בדכ אומרת לו שאנחנו לא מרביצים ועושים טובה , מלטפת ומנשקת אותו .
אשמח להבין איך עלי לפעול ? האם זו התנהגות נורמלית או שנדרשת התערבות חיצונית של פסיכולוג ילדים .

שלום רב,

נשמע שהחוויה וההתמודדות שלך מול התנהגויות אלו בהחלט אינה פשוטה. למרות זאת, תופעה זו די נפוצה בקרב ילדים בגיל הזה (בשפה המקצועית נקראת טנטרום) ולכן אין שום צורך להיבהל או לפנות לפסיכולוג בשלב זה.
על מנת בכל זאת לנסות לעזור לך, בכל פעם שהילד חוזר על התנהגויות אלו, במקום לנסות להסביר לו או לשוחח עמו, נסי באותו הרגע להחזיק או לחבק אותו חיבוק חם ואוהב, תוך חזרה על האמרות הבאות "אני מחכה שתירגע" (אם מרביץ לעצמו) או "אסור להכות" (אם מתנהג באלימות כלפי אחרים). נסי לחזור על שתי האמרות הללו בטון רגוע ככל שתוכלי עד אשר הילד יירגע.
על אף שהדבר עלול להיות לך קשה, אנו מציעים לך לנסות במשך חודש את השיטה. באם לאחר חודש התופעה ממשיכה - צרי איתנו קשר נוסף בפורום או בטלפון ליחידה להתפחות הילד על מנת לבדוק דרכי פעולה נוספות.

מקווים לחדשות טובות והרבה בהצלחה,

צוות הפורום