פורום התייעצות פתוח להורים

שלום בני בן17 נער מופנם, אין לו חברים ,בבית הספר הוא טוען שהוא נפגש אם כמה ילדים בהפסקה, אבל מעבר לזה אין שום תקשורת אם משהוא לא בבית וכמובן שלא בחופשים, רוב הזמן כשהוא חוזר מבית הספר הוא בחדרו , אפילו אם אחיו שקטן ממנו רק בשנה אינו מוכן לדבר ,כשאני שואלת לשלומו הוא לא מוכן לדבר ופשוט מסתגר בחדרו,בעבר ניסינו טיפול רגשי אך הוא לא היה מוכן לשטף פעולה ועזבנו את זה. אני מנסה למצוא לו פעילו לחופשה בהתחלה חשבתי לסדר לו עבודה אך הוא לא רוצה ואני חושבת שזה יותר בעיה של חוסר ביטחון ולכן זה לא מתאים כרגע. מה אפשר לעשות . תודה .

שלום רב,
אנו מבינים כי את באמת דואגת לשלומו של הילד ואת מאוד רוצה שהוא יבלה עם חברים וישתף יותר אותך ואת הסובבים אותו. האם את מרגישה שהתנהגות זו היא קיצונית ביחס לבני נוער אחרים? מפני שבגילאים הללו זה די נורמטיבי שילדים מסוימים לא מוצאים את עצמם מבחינה חברתית. בנוסף, חשוב לזכור שזהו גיל של חיפוש וגיבוש זהות עצמית, ולרוב גם מלווה בהרבה בלבול ולעיתים אף מעט הסתגרות.
בלי קשר לנאמר, אולי קרה משהו בבית הספר? אולי משהו/מישהו מציק לו?
בתור התחלה ניתן לנסות לחזק לו את הביטחון מולכם ולשקף לו את החוויה שלכם כהורים. אפשר להגיד לו שקשה לכם לראות אותו מתנהל כך ושאתם דואגים לשלומו ורוצים לנסות להבין מה עובר עליו. אולי משהו בסגנון הבא "שמנו לב שאתה מסתגר הרבה בחדר לאחרונה ובקושי מחליף מילה איתנו או עם אחיך. אנו מרגישים שעובר עליך משהו ואנו דואגים לך מאוד ורוצים לעזור בכל דרך שנוכל. אם תרצה לשתף אנחנו כאן בשבילך".
אם אחרי שיחה חד צדדית זו הוא עדיין מסתגר ולא מוכן לשתף, ניתן אולי להיעזר באחד מחבריו לכיתה, מחנכת/יועצת ביה"ס, או בן משפחה שמרגיש קרוב אליו יחסית (אם יש) על מנת לנסות להבין מה קורה.
בכל שלב אם אתם מרגישים שזה לא עוזר והמצב מחריף אתם מוזמנים לפנות ליחידה להמשך ייעוץ והכוונה.
בהצלחה,
צוות הפורום

שלום,
הילדה שלי מגיל 3 נוגעת בעצמה, שפשוף בספה. התייעצתי בזמנו עם היועץ בגן ואמר שזה טבעי אבל כשזה נובע מחרדות (היא ילדה מאווווד רגישה ובכיינית) איך אני יכולה לעזור לה? בנוסך בן שלי בן 3.5 התחיל גם לכסוס ציפורניים לאחרונה (ילד מאוד פחדן) מה לעשות איתו? אני ממש מיואשת
תודה מראש

שלום ליהי,

נשמע שהדברים שכתבת אכן קשורים לחרדה ולכן אנחנו ממליצים לך לפנות למרפאת חרדה בשניידר.

בהצלחה,

צוות הפורום

האם התוכנית יכולה להתאים לנו כהוריםלנער בן 16בתסמונת אספרגר?

שלום יעל,
התוכנית יכולה להתאים גם להורים לילד הנמצא על ספקטרום האוטיזם. הדבר תלוי בהתנהגויותיו של הנער וברמה שהן משפיעות ומשבשות את ההתנהלות הביתית השגרתית.
חשוב לציין כי לפני תחילת טיפול במרפאה, ישנה פגישת אינטייק שבה מתבצעת הערכה מקצועית ומוחלט האם זהו הטיפול המתאים. במידה ולא, ישנה הפנייה למקום המקצועי הרלוונטי לבעיה.

בהצלחה רבה,
צוות הפורום

היי,
אשמח לעזרת המומחים בפורום .
הבן שלי בן שנה וארבעה חודשים בחודשים האחרונים מכה את עצמו (בעיקר) ואחרים (אותי בעיקר אבל לא רק) כל פעם שהוא לא רוצה לעשות משהו .
לדוג: אם מישהו רוצה לשחק איתו או להרים אותו והוא לא רוצה אז הוא מכה ומסובב את הראש .
בעיקר מכה אותי כל פעם שאני אומרת לו לא .
לגבי עצמו : מכה את עצמו כל פעם שמתוסכל ממשהו (אומרים לו לא) וזורק את עצמו הרבה פעמים על הרצפה ופורץ בבכי גדול .
לפעמים מכה את עצמו וצוחק וכשאני מנסה להפסיק צוחק עוד יותר .
אני בדכ אומרת לו שאנחנו לא מרביצים ועושים טובה , מלטפת ומנשקת אותו .
אשמח להבין איך עלי לפעול ? האם זו התנהגות נורמלית או שנדרשת התערבות חיצונית של פסיכולוג ילדים .

שלום רב,

נשמע שהחוויה וההתמודדות שלך מול התנהגויות אלו בהחלט אינה פשוטה. למרות זאת, תופעה זו די נפוצה בקרב ילדים בגיל הזה (בשפה המקצועית נקראת טנטרום) ולכן אין שום צורך להיבהל או לפנות לפסיכולוג בשלב זה.
על מנת בכל זאת לנסות לעזור לך, בכל פעם שהילד חוזר על התנהגויות אלו, במקום לנסות להסביר לו או לשוחח עמו, נסי באותו הרגע להחזיק או לחבק אותו חיבוק חם ואוהב, תוך חזרה על האמרות הבאות "אני מחכה שתירגע" (אם מרביץ לעצמו) או "אסור להכות" (אם מתנהג באלימות כלפי אחרים). נסי לחזור על שתי האמרות הללו בטון רגוע ככל שתוכלי עד אשר הילד יירגע.
על אף שהדבר עלול להיות לך קשה, אנו מציעים לך לנסות במשך חודש את השיטה. באם לאחר חודש התופעה ממשיכה - צרי איתנו קשר נוסף בפורום או בטלפון ליחידה להתפחות הילד על מנת לבדוק דרכי פעולה נוספות.

מקווים לחדשות טובות והרבה בהצלחה,

צוות הפורום

האן יש ניסיון עם השיטה גם במבוגרים? מקרה של גבר בן 60+ שמתנהג כמו מתבגר- לא מוכן לצאת מהחדר, לא דואג להגיינה, מזלזל בבני המשפחה. ברקע דיכאון אין ירידה קוגניטיבית משמעותית. יתכן הפרעת אישיות. האם ניתן לבצע התערבות משפחתית בהדרכתכם?

ענת שלום,

הסיבות ל"בעיות התנהגות" בקרב הגיל השלישי שונות לחלוטין מבעיות התנהגות בקרב מתבגרים ולכן אופן הטיפול בהם שונה.

מהתיאור הקצר נשמע שבבסיס ההתנהגויות ישנו דיכאון ולכן המלצתנו היא פניה לפסיכיאטר (המטפל בגיל השלישי).

בהמשך, ניתן לשקול תכנית ההתערבות משפחתית.

בברכה,

צוות הפורום.

שלום,
אני אם יחידנית. בני בן כמעט 16. נטייתו מעת לעת היא "לבדוק גבולות". מעט דוגמאות: בחירה של חברים "גבוליים", הליכה ללא חולצת תלבושת לבית ספר שדורש תלבושת אחידה והיעדרות משיעורים. קושי נוסף הוא בתחום אמירת האמת - גם בנושאים טריוויאליים (לכאורה?) כמו למשל - האם מתקיים מבחן בנושא מסוים. ותחום נוסף הוא תחום הממשק עם נערים ונערות אחרים - כשדברים לא "מסתדרים" יש נטייה להשמיע איומים.
הרושם שלי הוא שהוא מרגיש מאוים בנוכחותי. אני דעתנית, אוהבת שיח. לא מענישה. לא מרימה קול אלא ברגעי חולשה שקורים אחת לחודשים רבים.
הרושם שלי הוא שהוא מרגיש מפסיד ואפילו מפסיד מראש בדיאלוגים שבינינו "כי אני תמיד צודקת". עכשיו עבר לשתיקה ולמשפטים בני שלוש מילים.
טוען בפני אחרים שאני לא סומכת עליו, אך לא מבטא שום הכרה בקשר בין מעשיו לבין התגובות.
מהן דרכי הפעולה שאוכל לנקוט?

שלום רב,

נשמע שבהחלט בנך בודק גבולות וכמו כן שהוא חווה קושי מסוים בדיאלוג איתך.

המלצתנו היא לבחור 2-3 התנהגויות שנחשבות החמורות ביותר מבחינתך- ובהן להתמקד.

הבהירי לו ברגע יחסית רגוע ביניכם שההתנהגויות הללו לא מקובלות עליך ושאמירתך מגיעה ממקום אוהב ודואג.

בנוסף, את יכולה לשאול אותו אם יש לו רעיונות לפתרונות בנושאים הללו על מנת לגייס אותו ולפתוח לו מרחב לחשיבה.

במידה והנושא מחמיר, מוזמנת ליצור קשר עם היחידה.

בברכה,
צוות הפורום.

שלום,
יש לנו ילדה בת 4 מתוקה מדבש, מאוד חברותית ורגישה.
היום הלכתי לקחת אותה מהגן, והיו כמה חברות שרצו לבוא אליה, לאחת החברות היא אמרה "את לא חברה שלי, אני לא רוצה שתבואי אלי, " הזדעזתי.. הילדה פרצה בבכי ולי לא נשאר אלה להגיד לבת שלנו "תראי איך היא עצובה.."
היא בדכ מאוד רגישה וזה לא אופייני לה, אך בכל זאת הייתי שמחה לדעת מה הייתי אמורה לעשות? איך להגיב ואיך לצור אצלה יותר רגישות כדי שלא תפגע באחרים.
חשוב לציין שבערב דיברנו איתה על כך, היא לא ממש הגיבה, רק הקשיבה שאמרנו שזה לא יפה וזה מאוד פוגע לדבר ככה..
תודה רבה

שלום ג'ולי,
ראשית חשוב לנו להבדיל בין מקרה חד פעמי שבו בתך דיברה כך לחברותיה למקרה שקורה בתדירות יותר גבוהה. נשמע שמדובר במקרה חד פעמי שבו ניתן לשקף לילדה שמעשה זה עשוי לפגוע, כמו שנשמע שעשיתם בערב.

חשוב לנו לציין שלילדים בגילאים אלה קשה לראות את נקודת המבט של האחר, ולעיתים הם אומרים את הדברים כהוויתם מבלי להתכוון לפגוע. אין הדבר מצביע על כך שהם חסרי רגישות וכך יגדלו, אלא מדובר ביכולת שנרכשת עם הזמן.

המלצתינו היא לשקף נקודתית לילדה שלמילים יש כח והם עשויים לפגוע בילדים אחרים, אולי אפילו על ידי הדגמה- "כיצד היית את מרגישה אם היו אומרים לך כזה משפט?"

בהצלחה רבה
צוות הפורום

בני בן 14, יש עוד שתי אחיות בנות 10,5. מאובחן עם הפרעת קשב. בבית הספר מתנהג ללא דופי, מקשיב בשיעורים ותמיד עוזר למורות בכל מה שצריך. בבית הוא אחר לגמרי- יש לו המון התפרצויות זעם על כל דבר שלא הולך לפי מה שהוא רוצה. ההתפרצויות מלוות בקללות וצעקות, טריקת דלתות וגם בכי. ההתפרצויות הם נגדנו בעיקר ולפעמים גם נגד האחיות שלו. ניסינו טיפול תרופתי בעיקר להרגעה אבל היו תופעות לוואי שבגללן הפסקנו. בנוסף יש לו גם בעיה חברתית ואין לו הרבה חברים.
איך להגיב להתפרצויות הזעם ולקללות? האם מומלץ הדרכת הורים או גם טיפול פסיכולוגי?

שירה שלום,

נשמע שהמצב בבית לא פשוט.
כאשר קורות התפרצויות הזעם - אנו ממליצים לנסות ולקרוא לאנשים בסביבה (שכנים, חברים, משפחה) על מנת שיוכלו לתמוך בכם באמצע האירוע ובמקביל להעביר מסר לילדכם - שההתפרצויות לא נשארות בין קירות הבית ואנשים ידעו כשזה יקרה.

בזמן התפרצות זעם- נסו לא להיגרר להסלמה. ניתן להסביר לו מאוחר יותר (כאשר המצב רגוע), שהתנהגות זו אינה מקובלת עליכם ובמידת הצורך תערבו אנשים חיצוניים כשהיא קורית.

לגבי טיפול פסיכולוגי - זה יכול לעזור. יחד עם זאת אנחנו זקוקים למידע נרחב יותר על מנת לענות על השאלה.

במידה והמצב לא משתפר,
את מוזמנת ליצור עמנו קשר.


בברכה,
צוות הפורום.

לבני בן 14 ישנה פוביה מבית ספר הוא מסרב לשתף פעולה בכל מה שנוגע לקבלת טיפול שסייע לו לחזור לבית ספר איך אני גורמת לו שישתף פעולה על מנת לעזור לו ?

יעל שלום,

נשמע כי המצב בבית אינו פשוט. כיצד מתבצע הסירוב להליכה לבית הספר? מחאה שקטה? אלימות וצעקות? האם ניסיתם לברר מול הילד את מקור החרדה?
לגבי הפחד ללכת אפשר לנסות לשקף לו את החוויה שלכם כהורים ולנסות להבין את נקודת מבטו וממה זה נובע. למשל "שמנו לב שאתה בזמן האחרון מפחד (או לא מוכן) ללכת לבית הספר. אנו מודאגים ונשמח לשמוע ממך מדוע זה קורה. האם קרה משהו? האם מישהו עשה לך משהו?" וכדומה. לפי התשובה של הילד ניתן יהיה לנסות להבין טוב יותר את מצבו ואולי אף לערב גורמים נוספים כמו מחנכת יועצת בית הספר.
כמובן שבכל שלב היחידה עומדת לרשותכם, ואם המצב אינו נפתר או מחריף אתם מוזמנים להתקשר לקבלת ייעוץ והכוונה נוספים.

בהצלחה,

צוות הפורום

שלום
בני בן 4 ולאחרונה הבנו שיש לו בעיות התנגות בבית ובגן הכוללות הרבצות לחברים לצוות הגן ולנו הוא מתעצבן בקלות וקשה לו להירגע וכל אינטקציה גוררת הסלמה, יש לציין שלפני שבועיים גמלנו אותו ממוצץ ולכן גם רואים רגרסיה בהתנהגות
לאחר שאני ובעלי קראנו את החומר של הסמכות ההורית החדשה ומאוד התחברנו החלטנו להתחיל ליישם את השיטה כדי לבסס גבולות ברורים.
אנחנו מרגישים שהבן שלנו זקוק לגבולות ולא היו לנו כלים כדי לבסס אותם.
אני נורא מתחברת לשיטה ומאוד נוח לי לפעול מול הילד כרגע יש לי איתו פחות התנגדויות בצורה משמעותית ומרגישה שהביסוס של הסמכות ההורית מצידי נותן אותותיו.
הבעיה היא שבעלי מרגיש שהוא מהלך על ביצים לידו, הוא לא בטוח מה נכון ואיך להגיב מולו ומכיוון שלא רוצה להגיע להסלמה הוא יותר רך איתו ופונה למאמצי שכנוע שבעיני הילד מסמנים לדעתי חולשה אצל בעלי.
מבקשת עצה או טיפ לבעלי איך לגרום לו להרגיש בטוח באינטרקציה עם הילד.יש לציין שהילד בוחן גבולות בעיקר איתו כי הוא מרגיש שבעלי לא ממש בטוח איך להגיב ומהסס ולכן הילד מנצל את זה לדעתי.
יש לציין שבעלי הוא אב מאוד מעורב בגידול הילד וכואב לו שהוא לא מרגיש טבעי לידו ומרגיש שהוא מאבד אותו ואת הסמכות שלו שהייתה מושתת עד לפני זמן קצר על איסורים ועונשים והמון ביקורת.
בעלי מבין שהוא צריך להשהות תגובה ואכן עושה זאת אבל תוך כדי גם מאבד את עצמו בדרך.
לדוגמא אם מבקש מהילד לסיים פעילות מסוימת כגון הפסקת משחק או סיום מקלחת או אפילו לנעול נעליים או לבוא לאכול הילד מיד מבקש עוד זמן מבקש עוד טיפה ואחרון חביב וכו, עד לא מזמן בעלי היה מגיד לכך בהתנייה מיידית, אם לא תיכנס למקלחת לא תוכל לראות טלויזיה או כל מיני התניות אחרות שמוצא לנכון באותו רגע, היום הוא מבין שזה לא נכון ורק גורם לתגובה ההפוכה אבל הוא לא יודע מה כן להגיד אלא רק מה לא ולכן זה נורא מבלבל אותו
אשמח לעצה או טיפ עבורו
תודה

שלום רב,

נשמע שבעלך נמצא בעמדה לא פשוטה: מצד אחד מאוד קשור לילד ומצד שני קצת מאבד את דמותו כהורה סמכותי. בנוסף, נראה כי אתם מיישמים בצורה טובה את עקרונות השיטה והשהיית התגובה. עם זאת, מהתיאורים שלך עולה כי את הדמות הדומיננטית בבית ועל כן עצתנו תהיה לתת לבעלך לתפוס את עמדתך לזמן מה, על מנת לנסות לבסס בצורה טובה יותר את סמכותו כהורה.
מבחינה פרקטית, תוכלו לנסות לעשות זאת על ידי כך שבפעם הבאה הוא זה שיציב גבולות ברורים במקומך ואת תתפסי מעט מרחק. לדוגמה: אם עבר זמן המחשב והגיעה השעה לעצור, אפשר שבעלך יגיד לילד "הגיעה השעה לסיים את המשחק". אם הילד מבקש עוד זמן, מנסה לשכנע או אפילו מתעלם, על בעלך לבקש שוב בצורה מעט תקיפה וסמכותית יותר אך עדיין לא בכעס או ניסיונות שכנוע "ביקשתי ממך לסיים את המשחק. לא אחזור על כך פעם נוספת". אם הילד עדיין לא מוכן לעזוב את המשחק או מתחיל להתווכח, על האבא לא להיגרר אחריו או להגיב בהתניה מיידית ("אם לא תעזוב עכשיו לא תוכל לראות טלוויזיה"), אלא להשהות תגובה"אנו נחשוב איך להגיב על כך בהמשך" ולעזוב את הנושא. בהמשך ולאחר כמה שעות, תתייעצו ביניכם ותחשבו יחד איך להגיב על המעשה בצורה טובה ורגועה.
כמובן שאם המצב מחריף אתם בכל שלב מוזמנים להתקשר ליחידה לקבלת ייעוץ נוסף.
בהצלחה,

צוות הפורום