פורום התייעצות פתוח להורים

אני מנסה כבר מספר שבועות להשיג מענה טלפוני בלי הצלחה.
הופנינו בדחיפות אליכם ואני לא יודעת כבר מה לעשות...
מה המייל? הלינק לכתובת המייל באתר של שניידר לא נפתח אצלי.

תודה רבה!

הי מאיה,
זה המייל: orlyba3@clalit.org.il
טלפון לזימון תור: 03-9253186, ראשון עד חמישי, מ־8:30 עד 13:30

בברכה,
צוות הפורום

שלום
בני בן 8. כאשר נכנס לגן עירייה נראה שהייתה מעין רגרסיה והוא ממש לא אהב ללכת לגן - היה נראה שמתאפק כל היום ( לא דיבר בכלל - ידעתי בדיעבד רק לאחר זמן מסויים - הגננת חשבה שהוא פשוט ביישן) כאשר היה חוזר הביתה היה בהתפרצויות זעם , בכי רב לא יכל לשאת תסכולים.
אנחנו כהורים עשינו "טעויות" ובתחילה כעסנו - אולי זה פינוק יתר, היינו מבטיחים מתנות מנסים בכל דרך להביאו לגן אך הסבל היה קשה מנשוא לי כאמא וכמובן לו שהראה את המצוקה בכל דרך אפשרית
מאחר והגננת שידרה מסר שאני דואגת מדי ובכל פעם הייתה מסבירה שזה אופי והכל בסדר נתתי לזמן לעבור ועל זה אני משלמת מחיר כבד כיום.
לאחר כשנה החלטתי להכניס יועצת שתיתן תמונה אובייקטיבית אבל גם היא לא ראתה משהו חריף והסבירה שאני דואגת לשווא יותר מדי..כן ראהה פסיביות ופחות מעורבות. כשביקשתי לפנות להתפתחות הילד הגננת ממש שללה את זה שוב בהסבר שאין טעם ושאסמוך עליה.
כיום אני רואה שלא טעיתי באינטואיציה ואכן הילד כנראה סובל מחרדה שניכרת בעיקר בביהס ( קפוא..פסיבי...אינו יוצר קשר בקלות.. מדבר יותר בעיקר עם ילדים !! לציין כי חשדו גם באילמות סלקטיבית אך לאחר מכן היה נראה שזה לא בדיוק נראה כמו אילמות סלקטיבית.)
בעיניי אני רואה שהחשש הגדול שלו הוא ממבוגרים - דבר שהותיר אותי בתחושה שמישהו מבוגר עשה לו רע - אפילו אולי גגנת שצרחה/צעקה והוא נבהל בעוצמות גבוהות וזה הותיר לו תמונה לא טובה של דמות סמכותית
מצד שני הוא לא פונה גם למבוגר אחר מלבד משפחה מצומצמת
אנחנו נמצאים בקשר עם פסיכולוג ביהס אולם נראה שאני לא ממש מתקדמת איתו בקצב הנכון - הוא עדיין לא נפרד ממני בטיפול למרות קשר של למעלה משנה
אני לא יודעת איך לקדמו לימודית מאחר וסמכות הורית קצת התערערה לאחר נטייה לרחמים שלי וחוסר שיתוף פעולה מצידו לעשות משהו - המוטיבציה שואפת לאפס בכל הקשור לעשייה דבר שמאוד מתסכל אותי וגרם לי לתת לו להתחזק רגשית ולא לעשות מעבר כלום. הפער הלימודי נותן אותותיו וכך אני נשאבת למעגל שאיני יודעת איך לצאת ממנו.
כל מטפל שלקחתי אליו - ריפוי בעיסוק/רכיבה טיפולית/מטפל רגשי וכו.
לא הרגשתי שנוצר קשר כלשהוא והוא מרגיש בטוח.
אני בפרשת דרכים כי אני רוצה שבביהס יעזרו יותר ואמורה להסביר לצוות כיצד לנהוג אבל כפי שעולה כבר מדבריי הדבר לא פשוט בכלל
התקיעות הזו לא בריאה לאף אחד מאיתנו ואני הכי רוצה בעולם לשנות את דפוס הנוקשות שנוצר סביבו.
אשמח להכוונה לעיצה מה כדאי לי לעשות ...מה יהיה נכון עבורו
מן הסתם קבוצת ילדים שעובדת בשיתוף כפי שאני מבינה שיש כזה סוג טיפול לא יתאים עבורו ולכן אני מנסה להבין כיצד אוכל לעזור בדרך היעילה ביותר ???

למרות אורך הפנייה הקודמת :)
מצאתי צורך לשתף כי הילד בבית מתנהג בחופשיות
עומד על שלו , עקשן , יודע בדיוק מה רוצה עד כדי "ביטול" דרישותינו .
מתעכב על דיוקים ורצון ללכת בדרכו ואילו בביהס הוא הרבה יותר פסיבי, שקט, לא יוזם קשרים, לא פונה למורה ,לא משתתף מן הסתם בשיעורים - הצבעה ומענה על תשובות. צריך ממש לנהל אותו מבחינת עשייה ...
מרבה לחקות התנהגויות ופחות מציג את ה"אני" שלו .
בשל הפער העצום הזה שרק אנחנו רואים אותו מן הסתם לעיתים קשה להסביר לצוות בביהס כי מבחינתם מולם עומד ילד שקט יותר , מופנם וממושמע...
אני מוצאת עצמי הרבה פעמים מסבירה ללא הבנה הדדית את המצב.

היי,

קודם כל נשמע שהמצב באמת אינו פשוט. אנו מבינים שאת מרגישה כי הסמכות ההורית שלך נפגעה.
האם מלבד חרדתו של בנך, ישנן התנהגויות מקצינות ואלימות בביתך? האם בנך אינו מכבד את החוקים והדרישות שלך?
אם זהו המצב, אנחנו חושבים שהפתרון הכי טוב בשלב זה יהיה אם תנסו כהורים להסביר לו את המצב כפי שאתם רואים אותו: מצד אחד שאתם דואגים לו ורוצים רק בטובתו, ומצד שני שאינכם מוכנים להמשיך לקבל את העובדה שהוא אינו עונה לדרישותיכם. יתרה מזאת, אתם יכולים להוסיף שאם ימשיך כך - לא תהססו לערב גורמים חיצוניים בעת הצורך (יועצת, מחנכת, משפחה קרובה וכו') על מנת
לאכוף זאת. יש לזכור כי המטרה הינה לשדר לילד שאנו פה בשבילו ורוצים לעזור לו כמיטב יכולתנו, וכמובן לא לכעוס עליו אם הוא כן משתף ומספר.

כמובן שאם המצב אינו משתנה או חלילה מחמיר את מוזמנת להתקשר ליחידה להמשך ייעוץ והכוונה.
בהצלחה,
צוות הפורום

הי,
ילדנו בכיתה ו', בן 11 וחצי , מאובחן עם קשב וריכוז ולקויות קלות בשפה, יש בעיות חברתיות בהבנה של סיטואציות חברתיות , פירושן ודרך ההתמודדות איתן.
האם מרכז להעצמה הורית שאתם מציעים, יכול לעזור לנו ההורים, במתן עזרה לילדינו או שצריך לפנות לערוצים אחרים?
אם כן, מה בדיוק כוללת ההדרכה ומהן תוצריה.
תודה מראש,
אסף

שלום אסף,
המרפאה עוסקת בחיזוק הסמכות ההורית למול התנהגויות מורכבות שונות של הילדים. מתוך דבריך לא ניתן לדעת אילו התמודדויות אתם חווים עם הילד בבית לאור הקשיים שציינת.
על כן מצורף הסבר על פעילותה של המרפאה, ודרכי יצירת קשר במידה ותמצא לנכון שביכולתה לסייע.

הרבה הצלחה,
צוות הפורום

שלום,
יש לי שאלה לגבי בני הבכור בן 30,גר מחוץ לבית.
בני האמצעי בן 27 עומד להתחתן ועולה בי חשש באי הגעת הבן הבכור לחתונה.
מזה 8 שנים ששני האחים לא מדברים.
חברתו של הבן האמצעי מגיעה אלינו לארוחות והבן הבכור אינו מדבר איתה,למרות שהיא לא עשתה לו שום דבר רע , לעיתים הבן הבכור מסרב לשבת איתנו בארוחות כשהחברה של הבן האמצעי נוכחת.
היינו בטיפול משפחתי לפני 3 שנים בערך,המטפלת ציינה שאנחנו עשינו את כל מה שיכולנו,הבן הבכור צריך להגיע לטיפול,אך הוא מתנגד....
מה לדעתך ניתן לעשות?איך אדע אם הבן הבכור יגיע לחתונה?
אולי אם אשאל אותו זה יגרום לו מראש להתנגד ולא לבוא?
כשהוזמנו למפגש ראשוני עם משפחתה של הכלה לעתיד,הצעתי לבני הבכור להצטרף והוא ענה בשלילה.
אודה לתשובתך המהירה.

היי,
נשמע שהמצב אינו קל וישנה עוגמת נפש רבה המעורבת בסוגיה.
לצערנו יכולת ההשפעה והשליטה שלנו כהורים על חייהם הבוגרים של ילדנו היא די מוגבלת ונמוכה. על כן לא נראה שיש משהו שנוכל לעשות על מנת להכריח את הבן הגדול להגיע לחתונה או לדעת אם בפועל הוא באמת יגיע או לא.
עם זאת, כן ניתן לנסות להתמקד בכך שנציין בפניו כמה משמעותי בעיניכם שהוא יגיע, ולנסות (אולי אפילו ביחד איתו) לחשוב על דרך בה ניתן יהיה להקל על שהותו ולהפוך אותה נוחה או נעימה יותר.
למרות כל ההצעות לפתרון חשוב להבין כי בסופו של דבר מדובר באדם בוגר ועצמאי אשר מקבל את ההחלטות והבחירות לעצמו כראות עיניו. אנחנו יכולים לנסות לתת את הדעה שלנו אך בסופו של דבר ההחלטה היא שלו, ועם כל הצער שבדבר - מה שהוא החליט זה כנראה מה שהוא יעשה ועלינו לנסות לקבל זאת (גם אם אנו לא מסכימים בנושא).

בהצלחה ומוזמנת לעדכן אותנו במתרחש,

צוות הפורום

שלום, בתי בת 9, ואין לה חברות קרובות בכיתה לצערי. היא תלמידה טובה, מכינה שיעורי בית ובסך הכל מתפקדת היטב בבית הספר.
הבעיה היא בטיולים: היא מאוד לא אוהבת טיולי בית ספר. לפי מה שאומרת - היא מוצאת עצמה בודדה (למרות שתמונות של המורה מראות אחרת), אין לה על יד מי לשבת והיא ממש חרדה לפני כל טיול.
בפעם האחרונה הרשיתי לה להשאר בבית ולוותר על הטיול עקב החרדה (או לפחות האופן שבו התבטאה בבוקר וההיסטריה בה נמצאה).
איך מונעים שמצב כזה יהפוך "קבוע" והיא לא תנצל את הוויתור החד-פעמי? האם נהגתי לנכון שהרשיתי לה הפעם לוותר ולהשאר בבית (התניתי בכך שזה חד פעמי, אבל אין לי ספק שהיא תבקש שוב בפעם הבאה)?
אודה לעצה טובה

תמר שלום, תודה שפנית אלינו.

נתחיל בעניין מעגל החברים. זה בהחלט קשה לנו כהורים שהילדים שלנו מתבודדים, עם זאת חשוב לזכור שלילדים יש צרכים חברתיים שונים ובהחלט יכול להיות שילדתך פחות זקוקה לחבר/ה קרובים. במצבים אלו חשוב לעקוב אחר מה שקורה בבית הספר וכפי שמשתמע מכך שהמחנכת שולחת תמונות את אכן עושה זאת.

לגבי ההתמודדות עם החרדה שלה מהטיול - ראשית חשוב לציין כי גמישות היא חשובה ולעיתים זה בסדר ״לשחרר״ (במקרה זה לאשר לה לא לצאת לטיול). את בהחלט צודקת שסביר כי בפעם הבאה שוב תרצה לא לצאת לטיול. היינו מציעים כי מספר ימים לפני הטיול הבא תקיימי איתה שיחה במטרה לבדוק - מה יעזור לה לצאת לטיול. במהלך השיחה רצוי לכוון לפתרון שיערב אנשים נוספים למשל, שיתוף המחנכת בקושי, מציאת חברה לכיתה שאפשר לסכם מראש שישבו יחד (לגייס את ההורים של החברה לטובת העניין) ייתכן ובמהלך השיחה גם לילדתך יהיו רעיונות יצירתיים. בנוסף, אפשר לדבר עם המחנכת ולהציע לה שתתן לילדתך תפקיד כלשהו המצריך אחריות וכתוצאה מכך ייתכן והיא תרגיש שותפה ומגויסת (תפקיד קטן שלא יצריך דיבור מול הכיתה או משהו שעלול להלחיץ אותה)

בהצלחה,
צוות הפורום

שלום רב ,
יש לי שלושה ילדים , הבכור בן 12 וחצי .
בחודשים האחרונים הוא נוטה לווכחנות , צועק הרבה , אינו הולך לבהס באופן סדיר , מתבודד חברתית , לא יוזם קשרים חברתיים , אוכל אכילה רגשית ולא עושה פעילות גופנית , ולכן השמין מאוד . הסמכות ההורית שלי נפגעה ,הוא אינו מקשיב לי . לא עוזר לצעוק , אבל גם כשמדברים איתו בנחת , הוא מבטיח שילך לבהס,אך לא עושה זאת . הוא מקבל הרבה דברים , מתנות , מבטיח ולא מקיים . מה לעשות ? כיצד לגרום לו לחזור ולתפקד ?

היי,

קודם כל נשמע שהמצב באמת אינו פשוט. אנו מבינים שאת מרגישה כי הסמכות ההורית שלך נפגעה ושקשה לך להפעיל את הילד ולגרום לו ללכת לבית הספר או לפעילויות חברתיות.
שימי לב שמדובר גם בילד בגיל ההתבגרות, ולכן אפשרי שאולי קרה משהו בבית הספר או בכיתה שבגללו הוא לא רוצה ללכת כמו חרם או הצקות מצד חבורת ילדים אחרת וזה משפיע עליו (ילדים בגיל הזה נוטים מאוד להיות מושפעים מחבריהם לכיתה ולהאמין למה שאומרים להם).
אנחנו חושבים שהפתרון הכי טוב בשלב זה יהיה אם תנסו כהורים להסביר לו את המצב כפי שאתם רואים אותו: מצד אחד שאתם דואגים לו ורוצים רק בטובתו, ומצד שני שאינכם מוכנים להמשיך לקבל התנהגויות שפוגעות בו כמו הליכה לבית הספר (מן סוג של הצהרה). יתרה מזאת, אתם יכולים להוסיף שאם ימשיך בהתנהגויות אלו - לא תהססו לערב גורמים חיצוניים בעת הצורך (יועצת, מחנכת, משפחה קרובה וכו') על מנת לעודד אותו ללכת לביה"ס או לאכוף זאת. יש לזכור כי המטרה הינה לשדר לילד שאנו פה בשבילו ורוצים לעזור לו כמיטב יכולתנו, וכמובן לא לכעוס עליו אם הוא כן משתף ומספר.
פתרון נוסף אפשרי יכול להיות הגבלת האינטרנט או המחשב למשל על מנת להפוך את השהות בבית לפחות "אטרקטיבית" עבורו, כמו גם לדאוג שיהיו פחות חטיפים ומאכלים אטרקטיביים בבית (שוקולד, חטיפים וכו') על מנת לנסות ו"להגביל" את האכילה הרגשית.

כמובן שאם המצב אינו משתנה או חלילה מחמיר את מוזמנת להתקשר ליחידה להמשך ייעוץ והכוונה.

בהצלחה,

צוות הפורום

אנחנו גרים ביישוב קהילתי , הבת שלי בת 16 , גיליתי לאחרונה שהיא מתנסה בשימוש בקנביס עם נערים ונערות אחרות באזור שלנו (מספר יישובים) , כשניסיתי לשוחח איתה היא הביאה לי טיעונים ומחקרים והיה קשה לי לענות ולהציב לה גבול . איך אני יכולה להתמודד מולה . היא לא מכחישה אבל לא מוכנה להפסיק כי לטענתה אין בזה בעיה . איך לדעתכם כדאי להתנהל מולה ? האם להעניש אותה? האם לתת לה לצאת כרגיל עם אותם חברים? האם לתת לה כסף? אני חוששת שתתדרדר

נעמה שלום,

נשמע כי המצב באמת מורכב ומתסכל, וקיים קושי אמיתי לעמוד מול הטענות שילדתך מציגה.

כיוון שהילדה יחסית בוגרת, השליטה שלך על מעשיה מחוץ לבית מוגבלת ואינך יכולה לעקוב ולשלוט על מעשיה לחלוטין.
למרות זאת, הפעולה שביכולתך לעשות היא לדבר אתה ולהציג לה את הנזקים הכרוכים בשימוש בקנאביס ואת החששות שלך בנושא (למשל דוגמת ההתמכרות שהצעת).
בנוסף, אנו מציעים שתבהירי לה כי תעשי את המוטל עלייך כהורה ולא תאפשרי לה להכניס את החומר הביתה, מתוך מחשבה כי החומר מזיק ומסוכן לה. דרך פעולה אפשרית על מנת לאכוף זאת תהיה למשל לחפש מידי פעם בתיק שלה - בנוכחותה בלבד. המטרה בפעולה זו היא כמובן לא למצוא חומר או להאשים (מפני שברור שהיא תדאג להסתיר זאת) אלא להגביר את הנוכחות ההורית והמעורבות שלך כהורה.

אם מעבר לכך את מרגישה הידרדרות במצבה או בתפקוד שלה ניתן לפנות אלינו למרפאה להתייעצות נוספת. יש לציין כי אם מדובר רק על גילוי קנאביס, כרגע מספיק להגביר מעט את רמת ההשגחה כפי שהזכרנו מקודם.
בנוסף, אנו מצרפים לך קישור על רמות השגחה על מנת להעמיק את הכתוב אם תרצי בכך:
http://www.newauthority.org.il/parents/parents-care.aspx


בהצלחה ומוזמנת לעדכן אותנו במתרחש,
צוות הפורום

שלום רב, כבר מעל שלושה שבועות אני מנסה ליצור קשר ללא הצלחה,
לא עונים בטלפון המפורסם והלינק ליצירת קשר בדוא"ל לא עובד, אשמח לעזרתכם כיצד ניתן ליצור קשר בדחיפות ולקבוע תור למרפאה.

היי ענת,

במהלך החג המרפאה עבדה במתכונת מצומצמת ביותר ויתכן שזו הסיבה שלא השגת מענה. את מוזמנת לצלצל בימים הקרובים- 03-9253186.

בהצלחה,
הדר.

צהרים טובים
בני בן ה14 לומד בכיתה ט. הוא עם הפרעת קשב וריכוז ומקבל שעות שילוב. הוא ילד נבון ואוהב אך לצערי לפני כשבועיים הוא החליט שהוא מפסיק את הטיפול בריטלין. עוד לפני החלטה זו הוא היה על תנאי בכיתתו) כיתת ספורט( . ציוניו טובים וסיים בממוצע 85. אך לצערי שאינו לוקח כדור התנהגותו אינה מכבדת ומפריעה למהלך השיעור. לצערי מאז הוא הקצין בהתנהגותו. הוא לרוב מתנגדלמטלות. לישון. לקום בבוקר. רוב היום הוא משחק בסוני עם חברים. הוא הפסיק להתאמן בכדור עף ולצערי אני מאוד מודאגת ומבולבלת. מצד אחד אני רוצה לקחת את הסוני הפלאפון וכל המותרות. מצד שני אני לא רוצה לדחוק אותו למצב מלחיץ שבו הוא עלול להגיב בקיצוניות.אשמח לעצתכם.

היי יפית,

נשמע שכרגע המצב בבית מורכב ומתסכל.
בתור התחלה הייתי מבררת מדוע הפסיק בנך לקחת ריטלין? מה הפריע לו והאם ניתן לפתור את הבעיה? אם יש צורך ניתן לקבוע תור לרופא ולדון בכך.

בנוסף, במידה והשימוש בסוני ובפלאפון (ובכלל במסכים) בא על חשבון זמן בית הספר- אני מציעה שתגבילו את הגישה אליהם במהלך שעות הלימודים (ולא לקחת אותם לאלתר). תוכלי להסביר לבנך ש"עכשיו זמן בית ספר, ובמהלך שעות הלימודים לא תהיה גישה למסכים". אם הוא נשאר בבית- יהיה לו משעמם ולא אטרקטיבי. המסכים יהיו זמינים לאחר שיסתיימו שעות הלימודים. הבהירו גם כי בכל פעם שהוא מפסיד לימודים- יהיה עליו לצלצל בעצמו לחבר ולהשלים את החומר.

מכיוון שההתנגדות של בנך מתפרצת מכמה חזיתות- גם הפסיק לקחת ריטלין, גם הפסיק להתאמן בכדור עף, גם מתנגד למטלות לאורך היום, גם מפריע בשיעורים- אני מציעה כי תפני לבני משפחה או חברים קרובים (בגירים) ותשתפי אותם במה שקורה. הם יוכלו לסייע בהעברת מסרים לבנך ולגבות אותך. למשל: להגיע בבוקר לקחת אותו לבית הספר, לצלצל אחר הצהריים לספר כי שמעו שלא הלך ללימודים והצטערו על כך.

בכל מקרה, במידה והמצב ממשיך להחמיר- את מוזמנת לפנות אל המרפאה ולקבוע פגישה.

בהצלחה,
צוות הפורום.