פורום התייעצות פתוח להורים
 
 

פורום התייעצות פתוח להורים

ניהול פורום: לירן ילין, שיר בר אדון, יפעת חנמן, אורן כהן וחן גלעדי

 פורום זה פתוח להורים להתייעצות בנוגע למגוון בעיות התנהגות של ילדם.


התשובות בפורום נתנות ע"י צוות המרפאה לסמכות הורית במרכז שניידר לרפואת ילדים ואינן מהוות תחליף ליעוץ אישי במקרה הצורך.


פרטים אישיים
שם בפורום:
תפקיד: אורח/ת  
הודעות מנהל הפורום


הורים יקרים,

אנו נהיה פה מדי יום בכדי לענות לפניותכם ונשמח לעזור ככל שיתאפשר לנו במסגרת הפורום.

אנו מקוות כי תמצאו את הפורום תורם.

בברכה,
צוות הפורום.

 
סה"כ הודעות: 1045
בתי ספר לחרדתיים
שרית
00:29 29.01.2013
שמחה שהגעתי לפורום בו מתוארים מקרים שחשבתי שמתרחשים אצלי בבית בלבד.גם בני נעדר לסירוגין מלימודיו מאז כיתה ז.אובחן כסובל מ school phobia עי' פסיכיאטרית וטופל בתראפיה באומנות.ציפרלקס שנרשם לו,נלקח, בקשיים רבים (חרדה מנטילת תרופות,זריקות) בהמסת הכדור ,לתקופה קצרה.הטיפול באומנות היה מהנה,במשך כשנה וחצי,הניב תוצאות חלקיות בחזרה לבית הספר,הפער הלימודי הושג בתמיכה של שיעורים פרטיים,אך כל האיסטרטגיות המרובות והלחץ,שוב החזירוהו הביתה.חשבתי על חינוך ביתי,תללים,אך בעצת פסיכיאטרית נוספת,הוצעה לנו מסגרת לימודית בבית ספר טיפולי שבו תמיכות רגשיות רבות בנוסף על מסלול לימודי לבגרות שקיים בבית הספר.בתחילה,הבעתי התנגדות פנימית,מעין הכחשה מהסוג "מה יגידו השכנים",אך מזה כשבוע ישנה רציפות.קיימת תמיכה של פסיכולוג במקום,צוות חינוכי גדול,הסעות וארוחות ו 5 ימי לימוד בשבוע(0800-1600).המקום נתמך על ידי משרד החינוך ומשרד הבריאות ואף זכה בכמה פרסי חינוך.
מפאת חיסיון,לא אציין היכן בית הספר,אך המלצתי לכל אחד ממשתתפי הפורום שנתקל בבעיות מהסוג שתיארתי,לברר ברשות המקומית שלו,באם קיימת מסגרת תומכת כזאת.
מקווה שהפעם ילך טוב ובני יחזור במהרה למסגרת החינוכית הקודמת שלו
שמחה ששיתפתי

השב דווח
בתי ספר לחרדתיים
אסף ליבוביץ
17:54 31.01.2013
גם אנחנו שמחים ששיתפת! :)
וכמובן גם על כך שבנך מצא מסגרת מתאימה לו עם תמיכה וסיוע מתאימים.

נשמח אם תמשיכי לעדכן בפורום ואף להגיב ולייעץ להורים אחרים המתמודדים עם סיטואציות דומות.

המון בהצלחה בהמשך!

אסף

השב דווח
קושי מול סמכות
ענת
11:55 25.01.2013
שלום. הבת הבכורה שלי בת 4 וחצי ונמצאת בגן פרטי. לאחרונה קרו 2 מקרים בהם בזמן מנוחת הצהריים בגן, היא היתה צריכה ללכת לשירותים ובגלל שפחדה מתגובת הגננות (שבדרך כלל שומרות שהילדים לא יעשו "קונצים" בזמן המנוחה) שיכעסו עליה, התאפקה עד שברח לה (ואני לא מתכוונת לשתן). מדובר בילדה שנגמלה בגיל שנתיים בלי בעיות. הילדה שלי מאוד רגישה ואני יודעת שיש לה קושי מול סמכות (כמו שהיה לי ולבעלי בזמננו), אבל מה שמטריד אותי הוא שהיא לא תוכל לשמור על עצמה אפילו ברמה הפיזית כשזה מגיע לעמידה על שלה מול סמכות. בבית היא מרשה לעצמה יותר ואפילו הרבה יותר למרות שאני מאוד בעד גבולות וגם יודעת להציב אותם (לטעמי...). איך ניתן לעבוד איתה על כיבוד הגבולות שלה מול סמכות?
תודה...

השב דווח
קושי מול סמכות - תגובה
איה קליין
11:29 01.02.2013
שלום ענת,

נשמע שעברתם יחד עם ביתכם חוויה לא פשוטה והקושי שאת מציגה מלווה אתכם אחריה. אתם נשמעים הורים אכפתיים ואוהבים ששמים לב ויד על הדופק להתנהגותה של בתכם וזה מעורר הערכה רבה.

אתייחס לשתי סוגיות-
לגבי הבית ושימת הגבולות, ניכר כי לאור אהבתכם, יחד עם הצבת הגבולות החשובים בעיניכם בבית היא מרגישה בטחון, טוב ומרגישה שיש לה מקום. זה בסדר גמור שהיא מרשה לעצמה יותר, כי עבורה הבית זה המקום הבטוח ביותר, שיקבל אותה ללא תנאי וכך חשוב שיהיה תמיד. חשוב שתזכרו שפחות חשוב איפה הגבול עובר (אם שעת השינה היא ב20 או 21) אלא עצם קיומו של הגבול. שמשדר מסר נוכח ויציב עבורה.
לעיתים אחרי אירועים שליליים החיצוניים לבית, כפי שתיארת על שהתרחש בגן, יש נטייה להרפות קצת את הנוכחות ההורית בבית. אינני יודעת אם את חשה שכך קרה אצלכם, ואם כן אני מציעה לשמור על אותם גבולות ולהתנהג באותן תגובות שהתנהגתם לפני המקרה. אם היא תחוש שאתם מתנהגים באופן שגרתי, לא מתייחסים אליה בייתר חמלה ועברתם הלאה- היא תעשה זאת כמותכם.

סוגיה שנייה שארצה להתייחס אליה, הינה הגן. אני מציעה לשתף את הגננת וצוות הגן בתחושותיכם. הידיעה שבתך רגישה מאוד במיוחד לדמויות סמכות תאפשר להן להיות מודעות, לשים יותר לב ולהיות רגישות כלפיה. בנוסף, אני מציעה להגביר את נוכחותכם ההורית בגן, הכוונה ליזום ולשאול אותן שאלות, להרים טלפון אחה"צ אחת לשבוע -שבועיים ולהתעניין בתגובות ובהתנהגויות שביצעה. באופן זה להבין בדיוק למול אילו אירועים יש לה קושי מול סמכות, בזמן האוכל/ שנת הצהריים, האם כשהאינטראקציה היא פרטנית רק עם הגננת או שמא כשחבריה לגן מעורבים בכך. אחרי שתפרטו יותר קשייה יהיה ניתן לשוחח עם הגננות, ואולי גם איתה ולעזור לה באופן קונקרטי ומעשי לאור הסיטואציות, באופן שאתם מסבירים לה איך ניתן להתנהג אחרת.

נשמח לשמוע מכם בהשמך ולייעץ שנית
מקווה שסייעתי ומאחלת בהצלחה
איה.

השב דווח
חרדה מעילפון
דנה
13:59 20.01.2013
בתי בת עשר ילדה מוכשרת וחברותית אולם תמיד הייתה רגישה מאוד בעיקר בנושאים גופניים...
היא חרדה מאוד מרופאים ובכלל מכל פעילות 'חודרנית' לגוף כולל מדידת חום בפה, מדידת לחץ דם ובוודאי שחיסונים ובדיקות דם.
לאחרונה התעלפה בבה"ס כנראה בשל ירידת סוכר היות ודלגה על ארוחת עשר.
כל נסיון לבצע בדיקה שהיא מעבר לבדיקת שתן נתקל בהיסטריה מוחלטת (כולל נסיון למדוד לחץ דם) והנורא מכל - הילדה פיתחה חרדה מעילפון והיא מתקשרת שוב ושוב מבה"ס וטוענת שהיא חלשה , מסוחררת וסובלת כאבים.
אנו מתעקשים שתלך לבה"ס ועם היועצת והמורה גיבשנו מודל תמיכה מסויים העיקר שלא תיווצר המנעות. אנו תומכים אבל גם דורשים כי מכירים וקראנו על התופעה.
מה הלאה? איך אפשר לחיות בלי בדיקת דם? גם אנו חרדים שמה הילדה באמת לא בריאה באאפן מסויים? מה הטכניקה הטיפולית המומלצת? כמה זמן תמשך לדעתכם התקופה הזו? יש שיפור אגב - ירדנו מעשר שיחות טלפון ביום לשתיים בלבד והיא החלה חוזרת ללמוד תוך ישיבה בכיתה ולא אצל היועצת...

השב דווח
חרדה מעילפון - תשובה
אסף ליבוביץ
 
22:30 23.01.2013
היי דנה,

את מתארת חוויה קשה ומורכבת ואני משוכנע שהורים רבים לידלים המתמודדים עם חרדה זו או אחרת יכולים להתחבר גם כן לסיפורך. מצד אחד אני מבין את הדאגה לבתך, הצורך לטפל בה ולהיענות לדרישותיה והחשש שהיא באמת סובלת מבעיה בריאותית כלשהי. מצד שני את בהחלט צודקת בחששך לייצור הימנעות או בכלל, להיכנע לאותה חרדה.
באופן כללי, כשאנחנו ביחידה מטפלים במקרי חרדה אנו מנחים את ההורים לא להיכנע לחרדות הילדים. ההיכנעות לחרדה רק מלבה ומחזקת אותה. בנוסף לכך שהילד נוכח לדעת כי החרדה משיגה את מטרותיו ולכן היא כלי יעיל עבורו, הוא מגלה שהחרדה גם מטלטלת את הוריו והעדר דמות הורית יציבה גם היא עשויה להגביר את חרדתו. אנחנו לא פעם משתמשים במונח "עוגן הורי" בשביל להמחיש להורים את הצורך בדמות הורית יציבה, כעוגן, שאינו מטלטל מחרדותיו של הילד. הורה סמכותי שכזה, עשוי לנטוע בטחון בילד ולהפחית את חרדותיו.
אולם, מקרים הדומים למקרה אותו את מתארת, הקשורים לבעיה רפואית, הם מעט רגישים יותר, מכיוון שבמקביל לעמידה מול חרדותיו של הילד, ישנה כמובן חשיבות רבה לשלילת האפשרות כי אכן מדובר בבעיה רפואית כלשהי.

אני רוצה לשבח אותך על העבודה מול בית הספר וההצלחה שנחלתם בכמות השיחות ובחזרתה ללימודים. הצלחה זו נוטעת תיקווה בעיני להתקדמות נוספת שאני מקווה ותתרחש בעתיד.

למרות שנראה כי אתם עושים עבודה טובה בכוחות עצמכם, עדיין, לדעתי, כדאי לעבור את התקופה הזאת בליווי מקצועי כלשהו. לשם כך אתם יכולים כמובן לפנות ליחידה להדרכת הורים בשניידר או לשירות הפסיכולוגי החינוכי הקרוב למקום מגוריכם. אם בכל זאת אתם בוחרים שלא, ישנו חומר מקצועי רב שעשוי לעזור לכם בתהליך.
אני ממליץ על סיפרו של חיים עומר - "פחדים של ילדים - איך לתמוך במקום לגונן" (מצורף קישור)

המון בהצלחה,
אנחנו כמובן פה לשאלות נוספות
אסף
רשימת קישורים
   ספר

השב דווח
מתבגרת
רחל
10:24 19.01.2013
שלום רב,
בתי בת ה- 17 עברה לפני כשלוש שנים אבחון פסיכודידקטי במכון פרטי ומוכר. במבחן הממוחשב (Tova) נמצא חשד מובהק להפרעת קשב וריכוז של 50% (בסוגריים צויין שמעל 50% הפרעת הקשב והריכוז היא פתלוגית), הומלץ לפנות לייעוץ ניורולוגי ובביה"ס מתן תוספת זמן על רקע האיטיות בעיבוד (הנ"ל ציטוט מהאבחון).
בעקבות מספר בעיות התנהגותיות שלא היו מקובלות עלינו פנינו לפני כשנתיים ליעוץ פסיכולוגי (רופא בכיר) עם האבחון הנ"ל, ולאחר מספר מפגשים מסקנותיו היו שאין צורך במתן טיפול תרופתי ושאין צורך לפנות לניורולוג.
נכון להיום ההתנהלות בבית לא נעימה, קונפליקטים, עונשים (שלא מביאים לשום תוצאה), אי דיוקים ושקרים ובלימודיה היא "שורדת".

בקשתנו לקבלת המלצתכם היות ואנו מודאגים וחרדים ובאיזה שהוא מקום מרגישים ש"זה לא זה".
אנו אובדי עצות, ממקום זה לאן ממשיכים. רצוננו לעזור לה אך לא יודעם למי לפנות ובאיזה תחום טיפולי (ניורלוג, פסיכולוג התנהגותי, או אחר, או רק לנו כהוריה לקבלת הדרכת הורים).

בתודה,
רחל

השב דווח
מתבגרת - תשובה
איה קליין
20:39 23.01.2013
רחל שלום,

מהודעתך נשמע שאתם הורים מסורים ודואגים שמתמודדים עם מצב לא פשוט, ועל כך מגיעה לכם את מלוא ההערכה.
ההתנהלות הלא נעימה שאת מתארת בבית והעימותים ביניכם, מאפיינים לא מעט ילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז, ואתם בהחלט לא לבד במערכה.
ביחידה להדרכת הורים בבי"ח שניידר נצבר ניסיון רב של מתן כלים וסל תגובות נוספות לסיטואציות בעייתיות שונות, על מנת להמעיט בהתנהגויות השליליות של הילד/ה כגון שקרים ועימותים, זאת באופן נוכח וסמכותי אך לא פוגעני או חודרני.

אני סבורה כי הדרכה שכזו תסייע לכם מאוד להחזיר את השליטה והגבולות ותשפר את המצב בבית והקשר בינכם לבתכם. לכן אני מצרפת קישור ובו הסבר ופרטים על היחידה-
http://www.schneider.org.il/Index.asp?CategoryID=447&ArticleID=1216

אם אכן תרצו להסתייע בטיפול ביחידה להדרכת הורים תוכלו לפנות לענת נוני, בנייד 9137229 – 054.

נשמח לסייע בכל התלבטות או שאלה גם בפורום
מאחלת לכם הרבה הצלחה
ושולחת כוחות
איה.

השב דווח
העדרויות מבית הספר וחוצפה
גליה
14:17 03.01.2013
בני תלמיד כתה ח. מרבה להעדר מבית הספר בשל תלונות על כאבי ראש. גם בשנים קודמות החסיר הרבה. הדיווחים מביה"ס על חוצפה וזלזול ועימותים עם הצוות.כאשר מדברים איתו על כך הוא מכחיש ולאחר מכך פורץ בבכי.
ברוב הפעילויות מחוץ לביה"ס(סיורים,טיולים)הוא נענש. לאחרונה הודענו על קיצוץ מיוזמתנו בפעילויות החוץ כדי לצמצם את נקודות החיכוך .יש לו מעט חברים .
בבית אינו ממושמע ברוב המקרים.הצעתנו כי יגש לייעוץ נדחית על הסף מצידו בתואנה שאיננו מבינים מה עובר עליו בכלל.בדיקת הקשב שנעשתה לו לא הצביעה על הפרעת קשב ברורה.מה האפשרויות העומדות בפנינו?

השב דווח
תשובה
אסף ליבוביץ
21:57 05.01.2013
גילה שלום,

אני בהחלט מבין את התסכול שלך ממצבו של בנך ואת הדאגה לו. מדבריך נראה כי לא מדובר בבעיות התנהגות הנובעות ממרדנות או העדר סמכות הורית, אלא בקושי מסוים שבנך מתמודד עמו בחייו ומשפיע על התנהגותו.
את כותבת שניסית לדבר איתו, ואני יודע שבני נוער אינם תמיד ששים לשתף פעולה עם מבוגרים בכלל ועם הוריהם בפרט. אך האם יש דמות אחרת בחייו המצוייה עמו בקשר טוב, ושהוא משתף אותה בנעשה בחייו, כזאת שאת יכולה לבקש ממנה לשוחח עמו?!
כמו כן, את בהחלט יכולה לנסות לגשש גם אצל מורותיו מבית הספר, או אם ישנם הורים של חברים קרובים שיכולים לנסות ולהבין מה הגורם להתדרדרות בהתנהגותו.
מתיאורך נראה כי מדובר בילד נבון ורגיש שמתמודד עם קושי מסוים ולמרות סירובו, ייתכן ועזרה מקצועית תועיל לו מאוד, לכן אני מציע לך לפנות לש"פח הקרוב למקום מגוריך ולהתייעץ איתם במידה והניסיונות לתקשר עם בנך לא מניבים פירות.

המון בהצלחה ושבוע טוב,
אסף

השב דווח
תשובה לבעייתך..
סמדר
10:20 30.01.2013
שלום לך, יש לי ילד בכיתה ז' עם אותה בעיה בדיוק. רק שאצלי הוא משתמש בתירוץ של "כאבי בטן" על בסיס קבוע.
הוא נשאר הרבה בבית לבד, אין לו חברים, ודוחה על הסף כל נסיון התקרבות אליו מצד ילדים אחרים... והוא מסרב לקבל טיפול מכל סוג שהוא.
ניסיתי כמה מטפלים והוא לא משתף פעולה. טוען ש"אני לא מבינה אותו...ושאף אחד לא יכול לעזור לו..".
לאחרונה הומלץ לי לפנות לבי"ח שניידר - יש שם טיפול ל"שיקום סמכות הורית" בה ניתן ללמוד, אנו ההורים - כיצד נוכל לשכנע את הילד לקבל טיפול.
לא ניסיתי.. אני עדיין מבררת פרטים.
אולי צריך להפגיש אותם?? נראה לי שיש להם הרבה מן המשותף... (-:

השב דווח
תגובה לסמדר
גליה
13:35 30.01.2013
סמדר שלום
ככל שאני גולשת בפורומים ומתייעצת מימדי התופעה מדהימים אותי יותר ויותר.
זה נראה לי תופעה שבתי הספר לא יודעים כיצד להתמודד עמה ואולי מטאטאים מתחת לשטיח... אל תשבי בחוסר מעש. יש הרבה דברים שהמערכת יכולה לסייע בהם אם תבקשי עזרה. תשתמשי במילים שאני למדתי לאמר ללא בושה: "אני זקוקה לעזרה"
פניתי לבית הספר בבקשה כי איש צוות יצור עמו קשר וביקשתי כי יגיעו לביקור בית. הוא אמור להיפגש אחת לשבוע לשיחות וגם אם ישתוק שם זה עדיף על הכלום שנעשה עד כה.קבעתי גם פגישה עם פסיכולוגית בשפ"ח להתייעצות וגם על מנת להתוות דרכי פעולה עם בית ספר. במקביל התייעצנו עם פסיכיאטרית בקופ"ח על מנת לשלול דיכאון. אילצתי אותו ללכת
אני משדרת כל הזמן כי יש בעיה שצריך לפתור. אל תוותרי כי בנך עשוי לחשוב שהוא לא חשוב. שיקום סמכות הורית נראה לי כיוון נוסף.
אשמח לשוחח עמך אם תשאירי פרטים.

השב דווח
ביעותי לילה
חוה שגב
12:27 01.01.2013
ביתנו בת השלוש וחצי אובחנה סובלת מביעותי לילה. האמת אני לא יודעת מי סובל יותר...אנחנו ההורים או היא.
בכל מקרה אנו די מיואשים! יש לה 2 התקפים בממוצע בלילה, אנחנו שבורים, עיפים ובעיקר רוצים לדעת האם זה אי פעם יפסק...?

השב דווח
ביעותי לילה - תשובה
איה קליין
13:32 01.01.2013
חוה שלום,
החוויה של ביעותי לילה היא בהחלט סבל ומועקה גדול עבור ההורים לא פחות מאשר לילדה ואני מאוד מבינה ללבכם ולקושי שאתם חווים.

ראשית אומר, שביעותי לילה הינה תופעה חולפת שלרוב מופיעה בסביבות גיל שנתיים ולרוב לא נמשכת אחרי גיל שש. שנית, תחושת הייאוש נחוות בעיקר בשל העובדה שהרגעה, ליטוף או חיבוק אינם עוזרים ואף נדחים בהתקף של ביעות, בניגוד לסיוטי לילה שבהם תגובה חמה של ההורה בהחלט מרגיעה. עם זאת, חשוב לזכור שבעת התקף חשוב לא לנסות להעיר את בתכם וכן חשובה ההשגחה שלכם לצידה ללא התערבות.

נוסף על כך, נסו למרות הקושי, לשמור על שגרת יום בבית ובמיוחד על שעת שינה קבועה. וכן נסו לא לדבר איתה על שארע בלילה, כיוון שאינה זוכרת זו.

באשר לתחושותיכם, הרגשת העייפות והיאוש, נסו עד כמה שאפשר לשמור על עצמכם, על הסבלנות והכוחות, שתפו את קרוביכם בתחושותיכם ונסו להעזר ולגייס את המשפחה לעזרה, כגון שמירה על בתכם בשעות אחה"צ כדי לאפשר לכם לישון ולנוח מעט.

אני מצרפת להודעה קישור למאמרים בנושא שעשויים לעניין ולהיות לכם לעזר.

http://www.mako.co.il/home-family-kids/education/Article-c4278d8c2fbfe21006.htm

http://www.tipa.co.il/articlePage.asp?articleId=2087

http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=22

שולחת לכם הרבה כוחות,
איה.

השב דווח
תודה והמלצה לטיפול
חוה שגב
16:21 14.01.2013
שלום לאיה וצוות הפורום ותודה על המענה התומך.
חיינו השתנו!יש הקלה משמעותית מאוד בעקבות פניה למטפלת בפרחי באך שגם עוסקת בהורות. החל מ48 אחרי שהתחלנו לתת לה את התמצית חל שיפור משמעותי.
אנחנו ללא מילים, היינו מאוד סקפטיים שלא לומר חסרי אמורה ויש שינוי מדהים!
אני לא יודעת אם זה מקובל אבל אני מרגישה צורך עז לכתוב את המייל של המטפלת, אני חושבת שאם יש הורים שנמצאים במצב שלנו זה יכול לשנות להם את החיים לכן אני מקווה שתשאירו את ההמלצה: shanyka10@walla.com

השב דווח
חרדה חברתית ופוביה מבית ספר
ענת
16:30 29.12.2012
שלום,
אנחנו הורים לילדה בת 12 שסובלת מרגישות גבוהה מאוד לרעשים, קולות וצלילים. בכיתה כל דקה כאילו נמשכה נצח כי כל הזזת רגל או השמעת קול היה מחרפן אותה. היא ישבה בשקט בוקר שלם בכיתה אך הייתה מתפוצצת מבפנים ומתרכזת רק ברעשים. בבית הכל היה משתחרר ע"י התקפי זעם כשגם בבית סובלת מרעשים וקולות. היא גם מאוד ילדותית ולא מצליחה לרכוש חברים בני גילה כיון ונושאי השיחה אינם משותפים ומרגישה בנוח רק ליד ילדים הקטנים ממנה. היא ילדה רגישה ביותר וטובת לב שדואגת לכל אחד ואוהבת מאוד ועדינה אך מצד שני עצבנית נורא כי קשה לה עם רעשים. רק היום כשהחלה חטיבה היא מטופלת ע"י כדור וטיפול התנהגותי קוגניטיבי שקצת עוזר (אף פעם לא הסכימה לשתף פעולה ורק פעם אחת כשניסינו היו תגובות קשות לכדור שגרם לה לחרדה גדולה). הבעיה היא ה"לבד" ללא חברים בכלל. הכי גרוע זה שהיא לא הולכת לבי"ס כבר 4 חודשים מתחילת השנה. הצלחנו לאחרונה להביא אותה בבוקר לבי"ס להיכנס, לומר שלום ולצאת. איך יוצאים מהמצב הזה? איך רוכשים חברים שהם ילדים רגישים וטובים ויכולים להיות איתה ולשחק איתה? בטיפול היא לומדת לשנות את החשיבה והמצב משתפר אך כשאתה כ"כ לבד זה ממש מדכא. תודה.

השב דווח
חרדה חברתית - תשובה
איה קליין
23:27 30.12.2012
ענת יקרה,
נשמע שאתם נמצאים בעיצומו של תהליך לא פשוט, וכמו כל תהליך לוקח זמן להתחיל לעלות על הדרך הנכונה ולצעוד בה, וזה נכון גם עוברכם וגם עבור ביתכם. אתם והיא כרגע בחיפוש, לומדים מה נכון לה מבחינה תרופתית, מחשבתית ואיך אפשר להקל עליה מבחינת השתלבות חברתית. ראשית, אנו שולחים לכם הרבה כוחות ואורך רוח בהתמודדות עם התהליך הזה, ומזכירים לכם שכל התקדמות היא הישג עצום ומחזק עבורה.

לגבי בית הספר, כל הכבוד על המהלך להביאה לבית הספר, זה נשמע מאוד לא פשוט ומובן מאליו לתלמידה שנעדרה מספר חודשים. בנוסף אני מציעה לחזק את הקשר עם בית הספר, המורות המחנכת והיועצת. חיזוק הקשר הינו משמעותי מאוד להתמדתה ומסוגלותה להישאר בכיתה. אני מציעה, להיות בקשר טלפוני מידי יום עם המחנכת/ מנהלת, לשאול איך עבר עליה היום? מה היו הקשיים? ולהזכירם בשיחה עם ביתך בבית ולדבר עליהם. לאחר מכן, להשלים את המעגל ולשקף את תשובותיה של ביתך למורה, שהיא תזכיר ותשים לב לכך בבית הספר. ובאופן זה, של הגברת הנוכחות במעגל הבית-בית הספר, להקנות לביתך תחושה בטוחה יותר, שמאפשרת לדבר על הקשיים ואולי אף לנסות למצוא להם פתרון ולהקל עליה.

לגבי השהייה בכיתה במשך היום, אני מציעה לדבר עם צוות בית הספר ויחד עם הסכמתם, לסייע לביתך להיות בכיתה בכך שאת או בן משפחה קרוב יבוא איתה לבית הספר, יכנס איתה לשיעור וישב לידה בכיתה לזמן מה. בכך להעביר לה את המסר שהשהייה בבית הספר חשובה לכם ואתם מוכרחים לא לוותר עליה, בכך שלא תוותרו לה מללכת לבית הספר, מסר שאתם איתה ומתמודדים יחד על קשייה. נוכחות של אדם קרוב עשויה לעזור לשאת את הקושי שבשהייה בכיתה ובנוסף עשויה לסייע בתיווך בין אישי בינה לבין חברי כיתתה. נושא זה מוביל אותי להצעה הבאה לגבי הרגשת הבידוד החברתי.

גם כאן, הצעתי הינה לשתף את צוות בית הספר ויחד איתם לנסות ליצור סיטואציות חברתיות קצרות וחיוביות בין ביתך לחברי כיתתה. למשל, ביום שאינה נוכחת בשיעורים מסוימים לתאם עם המורה, שחברה תגיע לביתכם אחר הצהריים למתן שיעורי הבית, או להתעניין בשלומה. (ניתן לעשות זאת גם בעזרת הורי החברות, או החברות עצמן). חשוב להדגיש, שבמפגשים הללו, חשוב שאת או מבוגר קרוב יהיה נוכח ויעזור לגשר ולתווך את התקשורת ביניהן באופן כזה שיוביל לחוויה חברתית מחזקת עבור ביתך וימנע כעס או התפרצות.

מקווה שתגובתי תהייה לך לעזר,
ונשמח לעזור בהמשך

בהצלחה רבה,
איה.

השב דווח
ימי שישי בקניון
ימי שישי בקניון
10:56 29.12.2012
הי גם בתי בת ה13 מבלה כל יום שישי בקניון ...אין לי מושג עם מי נפגשת ולאור הכתוב מקודם גם אני חוששת שלעתים יש נערים לא חיוביים אותם היא פוגשת מה ההמלצה ???

השב דווח
תשובה
אסף ליבוביץ
12:39 29.12.2012
היי,
בדומה לתשובתי לשאלה הקודמת, ההמלצה היא להגביר את הנוכחות ההורית.
הדבר יכול להיעשות באמצעות התניית ההליכה לקניון בכך שאת יודעת עם מי היא נפגשת (בעיקר אם את זו שמסיעה אותה לשם), או באמצעות יצירת קשר עם חברותיה או הוריהם, במידה והדבר נדרש.

כמובן שניתן ורצוי לדבר איתה על כך ולהעביר את המסר כי היא אומנם כבר ילדה גדולה, ויותר עצמאית מבעבר, אך במקביל היא חשופה ליותר סיכונים. וגם אם היא מרגישה שהיא יודעת מה היא עושה ודוחה את ניסיונות ההתערבות שלכם, אתם כהוריה מחויבים להביע את נוכחותם ההורית בחייה, זה אינו אומר כי אתם אינכם סומכים עליה אלא כי אתם דואגים לה.

זוהי תשובה מאוד כללית אך יחד עם התשובה לשאלה הקודמת אני מקווה שהצלחתי לתת לך כיוון מסוים.

אשמח לענות על שאלות נוספות.

בהצלחה,
אסף

השב דווח
ייאוש
אלגרה
15:50 25.12.2012
שלום רב.בתי בת ה-13 התחילה לבלות עם חברותיה לכיתה (כתה ח') בימי ששי ולעתים גם באמצע השבוע בחופשים.הבילוי הוא התכנסות ברחבת הקניון המקומי ולעתים שיטוט בקניון. חשוב לי לציין שתמיד הבאנו אותה לשם, ראינו שהיא נפגשת עם חברותיה ובאנו לאסוף אותה. משום מה הרגשנו שמשהו כאן לא בדיוק כפי שהיא מספרת ובדקנו את התכתובות בטלפון שלה. חשכו עינינו: הילדה עם חבורת נערים בני 16-18, מעשני נרגילות ואולי יותר, שותים, בטלנים בעלי שפה מלוכלכת. השיחות נסובו על אקטים מיניים למיניהם והילדה שלחה את אחד הבחורים לקנות קונדומים. בשיחה עמה לאחר מכן הכחישה הכל. אנחנו כתגובה הודענו לה שתפקידנו לשמור עליה ולפיכך איננו רוצים שיהיה לה כל קשר עם חבורה זו. לקחנו לה את הנייד, אייפוד, מחשב נייד, ואסרנו עליה לצאת מאז. ( עבר כחודש וחצי )איננו יודעים כיצד להתקדם מכאן. ניסיתי לדבר איתה אך היא מסרבת לשתף פעולה, טוענת שאנחנו יורדים לה לחיים ובאופן כללי שונאת אותנו.
היא התוודתה באוזני חברים שלנו על כל מה שקרה, תיארה את החבורה ושמות המשתתפים, סיפרה שניסו לשכנע אותה לעשן ולשתות, ניסו לגעת בה אך היא סירבה. בשיחה אתי טענה שלא נפגשה עמם מעולם ורק דיברה איתם בסמסים. ברור לי שהיא משקרת וגם אמרתי לה זאת. תוגובתה כמובן- את לא רוצה - אל תאמיני לי, אני מספרת את האמת. אודה לעזרתכם...

השב דווח
ייאוש - תשובה
אסף ליבוביץ
 
12:24 29.12.2012
אלגרה שלום,

את מתארת תופעה מאוד נפוצה במציאות העכשווית. ההרגשה כי מאבדים את האחיזה בחיי הילד והחשש להתערב בנעשה בחייו, הם נקודות החולשה של ההורות החדשה. הרצון ההורי להיות החברים של ילדנו אומנם קוסם לנו מאוד, אבל חשוב לזכור כי אנחנו קודם כל הורים, ואנו נעשה את המוטל עלינו כהורים, גם אם ההשלכות לכך הם ביטויי שנאה וחוסר אמון מצד ילדינו.

הדרך בה בחרתם להגיב היא טובה. למעשה, הצלחתם להביע את הנוכחות ההורית שלכם על ידי דריסת רגל בחיי בתכם והמסר כי תפקידכם לשמור עליה הוא מדויק. אני רוצה לחזק את ידכם, בהרבה מקרים הורים מעדיפים "לוותר" לילד מהחשש לעימות, אתם בחרתם בדרך הקשה, אך הנכונה. גם אם כרגע אתם נמצאים במשבר ביחסים עם בתכם, היא מרגישה שאתם יורדים לחייה ואינה מבינה מדוע, אני מפציר בכם לזכור כי אתם פועלים מתוך דאגה לה ומהרצון לשמור עליה.

עכשיו, בנוגע לשאלתך כיצד להתקדם מכאן, קודם כל חשוב להבין שאתם כהורים לא יכולים לשלוט בהתנהגויותיה של בתכם, אבל אתם כן יכולים לשלוט על התגובות שלכם להתנהגותה. ההבדל הזה הוא חשוב מכיוון ואם היא באמת תיפגש שוב עם אותה חבורה או לא, זאת בסופו של דבר בחירה שלה. הבחירה שלנו היא להתנגד לכך.
המסר שאנו מעבירים לה הוא כזה - "אנחנו אוהבים אותך, אבל לא מקובל עלינו שאת נפגשת עם חבורת הילדים הזאת ואנו נעשה כל שביכולתנו להתנגד לכך. זוהי מחויבותנו כהורים". למסר שכזה אנחנו קוראים ביחידה להדרכת הורים הכרזה, וזהו למעשה חוזה חד צדדי שנחתם מול הילד בו אנו מתחייבים לפעול כנגד ההתנהגויות שמפריעות לנו. אנחנו ממליצים להדפיס את ההכרזה ולהקריא אותה ביחד בחדרו של הילד ולאחר מכן להעניק לו את הדף, הטקסיות הזאת חשובה להעברת המסר - כאן אנו מותחים גבול, מעכשיו, אנו מתחייבים לפעול. עוד על השימוש בכלי ההכרזה אתם יכולים לקרוא בספרו של פרופ' חיים עומר - הסמכות החדשה (לינק מצורף).

אוקי, אז עכשיו שהתחייבנו להגיב להתנהגותה נשאלת השאלה - כיצד?
דרך אחת לדוגמא היא זו: ליצור רשימת טלפונים של כל חברותיה ומכריה, רצוי גם לנסות ולהשיג את מספרי הטלפון של אותם נערים עמם היא מתרועעת. במקרה שבו אתם לא יודעים היכן היא נמצאת והיא לא עונה לשיחות מכם, אתם יכולים לבצע סבב טלפוני בסגנון:"שלום, מדברת אמא של X, אנחנו לא יודעים היכן היא נמצאת ואנחנו מאוד דואגים לה, אם היא יוצרת איתך קשר תמסרי לה בבקשה שתחזור אלינו".
מה אנחנו משיגים בפעולה שכזו? יש הרבה הורים שמאוד נרתעים מכך, מפחדים "לעשות בושות" לילדים. אבל הבושה של בני הנוער היא כלי מאוד חזק ואנחנו יכולים בהחלט להשתמש בו. תחשבי על האפקט שיהיה לפעולה שכזו, כשבתך תגלה להפתעתה עשרות שיחות שלא נענו ואסמסים מחברות שמספרות לה כי הוריה מחפשים אותה.
כך אתם קודם כל מגבירים את הנוכחות ההורית שלכם ומסמנים לה - גם כשאת לא בבית אנחנו יכולים להגיע אליך. אתם מעבירים את המסר שאתם לא חוששים להביך את עצמכם או אותה, אתם דואגים לה ואתם תעשו מה שנדרש לשם כך.

חשוב לי לציין כי זוהי רק דוגמא אחת לדרך פעולה אפשרית ואני בהחלט ממליץ בחום על ספריו של חיים עומר בהם מפורטים כלים נוספים שעשויים לסייע לכם. במידה ואתם מרגישים צורך בסיוע מקצועי, אלא הם בדיוק המקרים בהם מתמחה היחידה להדרכת הורים בשניידר.

וכמובן שאנחנו כאן לשאלות נוספות.

המון בהצלחה,
אסף
רשימת קישורים
   רשימת ספרים

השב דווח
מקרא:   אורח/ת אורח/ת    חבר/ה חבר/ה    פסיכולוג/ית פסיכולוג/ית    מנחה מנחה    מנהל/ת פורום מנהל/ת פורום    הודעה ראשית הודעה ראשית    עם תגובה עם תגובה    ללא תגובה ללא תגובה