פורום התייעצות פתוח להורים

שלום

אשמח אם אוכל להיעזר בפורום על נושא תמיכה רגשית.
הילד שלי בן תשע ויש לי תחושה עמוקה שאני אשם בכך
שהילד סובל מחרדה חברתית בפרט באירועים. מהעובדה שתמיד כשהלכנו לאירוע
רציתי לראות אותו ישר קופץ ומשחק עם הילדים בני גילו ואם הוא לא עשה כך ישר
ביקרתי אותו במקום לתמוך בו , כך שנוצר מצב שבכל אירוע שאנחנו הולכים
הילד נהיה סגור ומופנם, גם כשאני אומא לעצמי תתמוך בו ושהילד לא
יפגוש את הפרצוף המודאג שלי זה לא הולך לי זה כבר אוטומטי .
אני מרגיש שהוא כבר לא בוטח בי ואינני יודע איך לשפר את המצב.
יש לציין שבבית הספר הילד די חברותי קצת ביישן אבל לוקח חלק בפעילויות.

תודה לעוזרים

צחי שלום,

אני מבין את הדאגה שלך, גם כלפי בנך וגם כלפי עצמך והחשש שקיים בך מכך שאולי לך יש יד בדבר. אתה נשמע לי הורה רגיש וקשוב שסך הכל רוצה בטובת ילדיו.

אין לי תשובה חד משמעית עבורך מכיוון ולחרדה חברתית פנים רבות ועשויים להיות לה גורמים שונים. בסופו של דבר, איך שאני רואה את הדברים, ישנם שני ערוצי טיפול, האחד הוא לבנך, וישנם הרבה מטפלים המתמחים בחרדות אצל ילדים, מפסיכולוגים חינוכיים ועד למטפלים באומנות, בבעלי חיים וכו', אתה יכול לדבר עם יועצת בית הספר (בכלל, כדאי לדבר עם בית הספר בכדי להבין מה התמונה שהם רואים), או לקבל ייעוץ והכוונה בשפ"ח הקרוב למקום מגוריך (שם גם תוכל לקבל הבחנה מדויקת יותר עבור בנך).

הערוץ השני, הוא הדרכה הורית, כלומר קבלת כלים להתמודדות נכונה יותר עם החרדה של בנך. על רגל אחת אני יכול להגיד שהקו של היחידה הוא לא להיכנע לחרדות של הילד מתוך האומנה כי כניעה לחרדות רק מלבה ומקבעת אותן. מצד שני כן מומלץ לתת מקום לחרדה, להכיל אותה, להיות אמפטי כלפיה, לא לבטל אותה, אך כאמור גם לא להיכנע לה.
אתה מוזמן לחפש את ספרו של חיים עומר "פחדים של ילדים: איך לתמוך במקום לגונן" (מצורף קישור) וכמובן אתה יכול לפנות לקבלת ליווי מקצועי ביחידה לטיפול בחרדה בשניידר (מצורף קישור).

המון בהצלחה!
אסף

שלום.
יש לנו ילדה בת שלוש וחצי שגמולה כבר למעלה משנה.
אך בלילה נהגנו לשים לה חיתול.
לפני כשבועיים הורדנו לה את החיתול בלילה אבל לצערינו היא מרטיבה את המיטה בכל לילה ואף מעירה אותנו ב4 בבוקר כי המיטה רטובה (ואנו מחליפים לה מצעים וכו').
חברה המליצה להעיר אותה לפני שאנחנו הולכים לשון ולקחת אותה לשרותים.
עשינו זאת כבר 3 לילות אך זה לא הועיל, עדיין מרטיבה.
יש לציין שהחל מ5 בערב אנו מקפידים על פחות שתיה(הולכת לישון בשמונה).
אשמח להכוונה

נירה שלום,
מפנייתך ניכר כי הנך מנסה לעשות את המיטב עבור בתך.
לצערי אינני הפורום המתאים. ממה שתיארת לא מדובר בבעיית התנהגות וניכר כי בתך חווה קושי שעליכם לעזור לה להתגבר עליו תוך כדי תמיכה.
קיימות מרפאות המתמחות בענייני גמילה ופורומים ספציפיים לכך נראה לי נכון יותר שתפנה לשם.

מצרפת לך מאמר שעשוי לעזור-
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4213985,00.html

מאחלת לך המון בהצלחה
איה

שלום רב,
יש לנו בעיה עם בננו בן ה 5 וחצי , בחודשים האחרונים הוא החל להתנהג כלפינו בצורה אלימה. לדוגמא כאשר אנחנו מסרבים לתת לא דברים מסויימים, כמו למשל ממתק בשעות הבוקר או כאשר צריך להפסיק בפעילות מהנה כלשהי או במקרים שצריך להתארגן לפני שינה. הוא מתחיל להתנגד ולדבר אלינו בצורה לא מכובדת (מקלל), אנו מבקשים ממנו ללכת לחדר לפסק זמן ואז ההתנהגות מתחילה להסלים - להרמת ידיים ולזריקת חפצים לעברינו, כאשר אנחנו מנסים למנוע ממנו את הגישה לצאת מהחדר. אנחנו לא עוזבים אותו לבד ומשדרים לו שאנחנו נשארים איתו בחדר עד שהוא יירגע, דבר אשר מאלץ אותנו להפעיל כוח פיזי( לא אלימות).
אשמח לקבל עצות נוספות.
תודה.

שקד שלום,

הקשיים אותם את מתארת הם נפוצים מאוד להורות בתקופה העכשווית. בידוד ההורים והעדר תמיכת ה'שבט' יחד עם החשש מהורות שגויה או אלימה, פוגמים בסמכות ההורית, ומקשים על ההורים לעמוד מול ילדיהם.
במידה מסויימת זוהו לב ליבה של היחידה להדרכת ההורים בשניידר, שכן מהות העבודה נוסבת סביב דברים אלו בדיוק.

למשל, (וכמובן שמיותר לציין שהיחידה מתנגדת לאלימות בכלל ואלימות הורית בפרט), החשש של הורים רבים מהשימוש בנוכחות הפיזית שלהם הופכת את אחד מיתרונות ההורים לחסרון. ישנן פועלות כמו 'חיבוק דוב' בזמן בו בנך משתולל, שיכולות להרגיע אותו ובמקביל להעביר לו את תחושת הנוכחות ההורית הפיזית וזאת מבלי להשתמש באלימות גופנית.

עקרון נוסף שחשוב להקדיש לו כמה מילים הוא כל נושא הלמידה. אני אומנם לא לגמרי בקיא בפרטי המקרה הספציפים שלך ואני משתדל שלא להיחפז למסקנות שגויות, אבל בדרך כלל, כשילד מתפרע כאשר הוא אינו מקבל את מבוקשו, זאת מכיוון והוא למד מניסיון העבר שכשהוא מתפרע הוא בסופו של דבר מקבל את מבוקשו. זוהי התנהגות אותה קשה להכחיד מכיוון וכשהילד מבין שההשתוללות שלו כבר אינה מקנה לו את מבוקשו הוא קודם כל יסלים את התנהגותו, לכן, נדרשת מההורים סבלנות והתמדה ואי-כניעה מוחלטת לדרישות המלוות בהשתוללות בכדי להכחיד התנהגות שכזו.

חשוב לי להבהיר שלמעשה השינוי ההתנהגותי עליו אנו עובדים הוא השינוי בהתנהגות ההורים. הנחת העבודה היא כי אנו לא יכולים לשלוט בהתנהגותו הישירה של הילד, אך אנחנו יכולים לשלוט בהתנהגות שלנו כהורים, ובעזרת שינוי בהתנהגות שלנו, ובתגובות שלנו, אנו יכולים לשנות את התנהגותו של הילד, בצורה עקיפה.

בתשובה שלי נתתי לך דוגמא לשינוי בהתנהגות שלנו במטרה למנוע הסלמה, ובדוגמא לכיצד לפעול בזמן הסלמה. אלו הם שני ערוצי עבודה, ולשניהם יש כמובן דרכי פעולה רבות נוספות, חלקן יתאימו לכם יותר וחלקן פחות. אני מציע לכם לקרוא יותר את ספרו של חיים עומר - "הסמכות החדשה" לקבלת מידע נוסף בנושא, ואתם כמובן מוזמנים לפנות ליחידה להדרכת הורים בשניידר או לשפ"ח הקרוב למקום מגוריכם לקבלת ליווי מקצועי. וכמובן, אנחנו פה בפורום נשמח לענות על שאלות נוספות.

המון בהצלחה,
אסף

ברוך הבא לגיל ההתבגרות!
יש לי ילדה בת 13 אשר בתקופה האחרונה הגיעו אלי שמועות כל כך שהיא מספרת (בדרך כלל לבוגרים ממנה) סיפורים שונים שלאחר בדיקה מאוד יסודית הם מתבררים כלא נכונים. בסיפור השלישי שנודע לי עליו בחרתי לנסות לדבר איתה על כך.אני. חייבלצייו שהיא ילדה חברותית ומוכשרים. אני רוצה יעוץ ושוקל אם ללכת ליעוץ הורי או טיפול בילדה. אודהלכם

תקווה שלום,

תהליך ההתבגרות הוא בהחלט תהליך וכשמו כן הוא מלא בעליות ומורדות, תחושות שונות וחדשות שביתך חווה ומשפיע כמובן גם עליכם כהוריה.
אני מתקשה להבין מפנייתכם במה אתם מתקשים בהתמודדות עמה ואם אני מבינה נכון יש עניין מסוים סביב אמירת דברי אמת וסילופים של המתרחש בחיה.
אני מציעה להיות זהירה בהקשר זה, וכן לעמידה בפני גבול שלא מקובל עליכם שהיא תחצה תוך שמירה על הפרטיות שלה.

בבגרות, יש לו מעט מקרים בו מנסים להסתיר אירועים מול ההורים מתוך רצון טבעי להתפתח ולגדול כאישות נפרדת להורים, לפעמים קשה להבחין בין סילופים עדינים שכאלו לשקרים של ממש. אני חושבת ששיחות איתה יכולות לפתוח ביניכם ערוץ תקשורת פתוח ומזמין עבורה ונכון מאוד לדבר איתה על הנושא ואף ניתן להיזכר לרגע בבגרות שלך ולתת לה דוגמאות שיאפשרו לה לקבל את עצמה ולדעת שאתם מבינים אותה וקשובים לצרכיה.
ממליצה לא להאשים אותה בשיחות אלו ולא לגרום לה לבושה.

מקווה שסייעתי ולו במעט, ואם תרצו ליצור קשר עם היחידה להדרכת הורים
תוכלו לעשות זאת בטלפון ובמייל ולפרטים אני מצרפת את הקישור הבא-
http://www.schneider.org.il/Index.asp?CategoryID=447&ArticleID=1216

שיהיה בהצלחה,
ונשמח לסייע בהמשך
איה.

שלום,בני בכיתה ח. אחרי שערכו הגרלה בין חבריו,הקבוצה החליטה שבני לא יהיה בחדר איתם בטיול השנתי.מאז הוא לא הולך לביה"ס. (כבר שבוע) מה לעשות?

היי רוני,

אני מוכרח להודות של הבנתי לגמרי את כוונתך. איזו הגרלה נערכה? איזה קבוצה החליטה שבנך לא יהיה איתם בחדר? האם מדובר במקרה חד פעמי או שמא דברים מסוג זה כבר קרו בעבר?

בכל אופן, נראה כי מדובר בהתמודדות עם קושי חברתי מסויים. בדרך כלל המרפא הטוב ביותר לאותן סערות רגשות של מתבגרים הוא הזמן, חווית דחייה שנראת לו הרת גורל היום עשויה להישכח בעוד שבוע כאשר אירוע אחר כבר יעסיק את חבריו ללימודים.

בכל זאת, אני מציע ראשית כל ליצור קשר עם בית הספר, עם המחנכת או היועצת, להבין במה מדובר, ולרתום אותן לטיפול בבעיה. כמובן שכדאי גם לדבר עם בנך, נכון שמתבגרים אינם ששים לשתף על הנעשה בחייהם את הוריהם, אך כדאי לנסות, תנסי למצוא את התזמון הנכון, אולי בשעות הערב, כשנדמה שהוא רגוע יותר ופתוח לשיחה ולא למשל בשעות הבוקר כשאתם נאבקים שילך לבית הספר.

ישנם מספר כלים בהם אנו משתמשים ביחידה כדי להתנגד לאי-הליכה לבית הספר, אך נדמה לי כי אלו אינם מתאימים למקרה זה, שכן לא נראה כי מדובר בבעיה בסמכות ההורית אלא בתגובה די מתקבלת על הדעת לחוויה לא נעימה, בייחוד במהלך גיל ההתבגרות בו ליחסים החברתיים חשיבות מרובה. אולם, אם את מרגישה כי הדברים אינם מסתדרים ואת זקוקה לעזרה את כמובן מוזמנת לפנות אלינו אל היחידה להדרכת הורים או אל כל עזרה מקצועית אחרת שתמצאי לנכון.

אנחנו כמובן פה לשאלות נוספות!

שבוע טוב,
אסף

יש לי 3 ילדים בכור בן 6 ושתי בנות בנות 5 ו 4 .
הילד הבכור חזר אתמול הבייתה משיעור בשעות אחה"צ המאוחרות (בסביבות 19.00) ביקשתי מימנו לשבת לאכול , בעוד אחיותיו מסיימות לשחק במשחק קופסא. הילד אכן התיישב לאכול אך יחד עם זאת הפריע למשחקן של הילדות תוך שהוא מתגרה בהן ומכה. ביקשתי שיפסיק והוא לא כול כך שמע בקולי. לאחר מכן ביקשתי מכול אחד מהם לבחור ספר מערמת ספרים והילד חטף מספר ספרים ולא נשמע לי לבחור רק בספר אחד. לאחר שאיימתי שאם לא ירגע אקח לו את הספר שבחר ?(וכך עשיתי) התנהגותו הוסלמה והוא החל להתרוצץ בבית תוך כדי צעקות והרבצה לאחיותיו. מאחר ורציתי לספר סיפור לפני השינה ולהשכיב את כולם לישון, ביקשתי מהבייבי סיטר שהייתה לספר סיפור לילדות תוך שאני הסתגרתי בחדר של הילד ואמרתי לו שאינו יכול להרשיב לסיפור בגלל שהוא מתפרע. למרות כול מאמצי הילד לא נרגע, יצאתי מחדרו תוך שאני נועלת את החדר (האם הדבר נכון?) ואמרתי לו שאפתח כשירגע.
עלי לציין "שהתקפות זעם" כאלו קורות ואינני יודעת כיצד להתמודד איתן
אנא תשובתם

טליה יקרה,
נשמע שאת חווה קושי מאוד לא פשוט מידי יום בהתמודדות עם בנך, ויחד עם זאת נשקף מפנייתך מסירות ודאגה רבה מאוד גם לבנות והגנה עליהן וגם אישית עבור חווייתו. ראשית אני מציעה שאם המצב מסלים בבית, בהחלט אמליץ לפנות להדרכת הורים עבורך על מנת ללמוד דרכי התמודדות נוספים לתגובה ולמלא את סל התגובות בכלים נוספים.

אנסה לסייע בשני כלים מעשיים שניתן להנחיל בבית. אכן העמידה שלך על הגבולות בבית מול בנך הינה משמעותי והכרחית עבורו בשל העברת המסר שיש כללים וחוקים בעולם שיש לעמוד בהם וכך בשל היציבות שאת מקנה עבורו.
ראשית אמליץ לכם להטמיע שגרת יום קבועה בבית שמכניסה הרבה סדר ויציבות בחיי הילדים. הכוונה לשעה קבועה שבה אוכלים ארוחת ערב, שעת התארגנות לשינה קבועה וכן שעת שינה קבועה שבה מכבים מכשירי טלויזיה/ מכשירים, מכבים אורות ונכנסים לחדר/מיטה. הטמעה של שגרה כזו תקנה לבנך סדר בו הוא מתנהל ויחזק את היציבות והוודאות של המתרחש במהלך היום.

שנית, אני מציעה את ההסתגרות בחדר לא לעשות לבדו בחדר. אלא לעשות מה שאנו מכנים "פסק זמן נוכח" הכוונה אחרי שבנך מתפרע להגיד לו "מעשה האלימות שביצעת עכשיו לא מקובל עלינו בבית, כך לא מתנהגים לכן אני ואתה נכנסים עכשיו לחדר / יושבים בפינה מסוימת בבית ביחד ונרגעים". ואז הולכים יחד בשקט למקום בבית ובמשך 10-15 דקות יושבים יחד, בגובהה העיניים אך ללא דיבור כלל. אם הוא ממשיך להתפרע, לצעוק חשוב להגיד לו ולהעביר מסר שאומר "אני לא יכולה לגרום לך להפסיק לבכות ולצעוק אבל אני כאן איתך ולידך כדי לעזור לך להירגע". אחרי זמן זה ניתן לומר משפט מרגיע ומבין ולהמשיך בשגרת הבית.

ישנה חשיבות גדולה להבנה שאת עצמך יכולה לשלוט רק בתגובות שלך ובמסרים היציבים שאת מעבירה, אלו ישמשו כקרקע נוחה ורגועה לבנך להגיב באופן פחות מסלים ורגוע.

שנית, אני מציעה לאחר מעשה של התפרצות ובחלוף הסערה, יום יומיים אחרי אפשר לעשות עם בנך "פעולת תיקון" זהו כלי משמעותי בוא אנחנו ביחידה להדרכת הורים עושים שימוש נרחב, הכוונה היא להציע לבנך לתקן את מעשיו מתוך מחשבה והעברת מסר ש"אם פוגעים צריך לתקן" וגם אם הוא מסרב ומתנגד לתיקון את כאמא מתקנת בשמו ועורכים יחד במשפחה "טקס תיקון". אני אסביר, בערב רגוע בבית, יש לבוא לבנך ולהזכיר על המעשה בו הוא פגע באחותו למשל, לתאר במשפט שניים את שקרה כדי להזכיר לו, ולהגיד לו כשאנחנו פוגעים במישהו אנחנו צריכים גם לתקן את המעשה, אפשר לשאול אותו איך הוא רוצה לתקן ולהציע לו לצייר ציור בשבילה/ הכין עבורה דבר מה/ לקנות יחד צ'ופר או ממתק קטן בשבילה, אם הוא מסרב, אומרים לו שמאוד חשוב לתקן ולכן אמא (או כל בן משפחה קרוב אחר) עושה זאת בשמו, ואז מציירים או קונים דבר מה ובארוחה משפחתית או אירוע פומבי, אומרים מול כולם ביום ראשון האחרון היה מקרה שלא מקובל בבית ובו __ פגע ב- __ ועכשיו הוא מתקן את מעשו ומצטער עליו ואז אפשר לתת לו את הציור כדי שייתן לאחותו או אם הוא לא רוצה, תתני בעצמך את הציור.

רציונל של פעולת התיקון היא קודם כל תגובה בפעולה אקטיבית ולא רק מילולית שמאפשרת לבנך לחוש שכיפר על מעשיו ועכשיו הוא חוזר לקהילה ומתנהגים כלפיו כרגיל. כמו כן, פעולת התיקון מאפשרת ונותנת מקום לחוויית הפגיעה שחשה הנפגעת.

לסיום, אם תרצי הרחבה של כלים אלו ואחרים והבנה של עקרונות שיטת הסמכות ההורית תוכלי לעיין בספרו של חיים עומר "הסמכות החדשה".

נשמח לסייע בהמשך
ומתנצלת על האיחור במתן התשובה
הרבה בהצלחה בהמשך
איה.

שלום,
בני בן ה15 וחצי נכנס לחטיבה כמצטיין, ובעקבות פציעה החל המצב להתדרדר עד כדי העדרויות ממושכות מבית הספר. קיבלנו הדרכת הורים בשיטת חיים עומר וקיימנו ערוץ פתוח עם בית הספר (כולל קשר עם קב"סית). כעת הוא בכיתה י', המחנכת פחות קשובה, בתעודה קיבל על תנאי עלייה לכיתה י"א בשל ההעדרויות (יום פה יום שם, שעה פה שעה שם). תופעה טורדת בחודשים האחרונים - משחק רשת, שבו הוא דמות משתנה בעולם וירטואלי ממוחשב, ובסביבתו דמויות נוספות - החברים שלו מבית הספר - שאיתם הוא גם משוחח במהלך המשחק (מיקרופון). הוא כל כולו במשחק הזה, שעות רבות עד 12 בלילה כל יום. לעתים מגיח למטבח כדי לאכול או כדי להציץ אתנו על סרט או תכנית בטלוויזיה או כדי להחליף כמה מילים. הוא נבון, ורבאלי ודעתן מאוד, יש לו דעות סדורות על כל נושא (כולל חברה, פוליטיקה ועוד). בלתי אפשרי לשכנע אותו שהוא מכור, בלתי אפשרי לנקוט צעדים קיצוניים (ניתוק רשת). קשה לנו, מה ניתן לעשות....

שלום עדית,

התמכרות למסכים היא באמת בעיה שלא מעט הורים מתמודדים עמה, והיא הולכת וצוברת תאוצה בשנים האחרונות הרבה הודות למשחקי הרשת השונים.
אני מבין שניתוק האינטרנט הוא צעד קיצוני ו"בלתי אפשרי" כמו שאת מתארת, אך מה לגבי קביעת שעה שאחריה ינותק המחשב והוא יתבקש ללכת לישון?

אני מבין מדבריך שהמשחק משותף עם חבריו לבית הספר, האם אלו חברים שאת מכירה ויכולה ליצור קשר עם הוריהם? ייתכן ואף הם מתמודדים עם אותם הקשיים ויחד יהיה לכם קל יותר להאבק כנגד "התמכרות" זו.

את כותבת שכבר קיבלתם הדרכת הורים בשיטת הסמכות החדשה, אבל בכל זאת אני אמליץ לך לפנות שוב ליחידה, פשוט מכיוון שבשבוע שעבר נכחתי בהרצאה בנושא "התמכרות למסכים" של ד"ר איריס שחר לביא, חלק מצוות המטפלים של היחידה, ואני מציע שבמידה והצעדים שהצעתי אינם נושאים פירות, תצרו עמה קשר.

בהצלחה!
אסף

ביתי בת 4 . מאז הגמילה מטיטולים נוהגת להתאפק במתן הצרכים.
לאחרונה זה מחמיר. במתן שתן אין בעיה. היא אומרת שהיא פוחדת לעשות למרות שאני נותנת סיבים תזונתיים. בגלל האתאפקות יש נזילה לא רצונית. יש לציין שהיא ממש מתנגדת לשבת.
מה לעשות?

ירדנה שלום,

אני מתקשה לתת מענה מדויק לשאלתך כיוון שאיננו מתעסקים לרוב בגילאים הקטנטנים וכן פחות מנוסים ויודעים לטפל בחרדה מהאסלה או פחד ממתן צרכים.
יחד עם זאת, לא אשאיר אותך ללא מענה.
ראשית אני מציעה, לאפשר ולהבין את הקושי שלה, להעביר לה מסרים של קבלה ושאתם אוהבים ומבינים אותה על אף הקושי שלה ועושים הכל כדי ללמוד איך לסייע לה. אני מבינה שגם את והמשפחה בלחץ וחשש כתוצאה מהקושי שלה אבל חשוב מאוד שבאינטראקציה איתה נסו לשים "קיר" בתגובותיכם ואמירותיכם שיסנן את הלחץ ויעביר מסר מקבל ותומך.

ועכשיו לניסיון לפתרון קונקרטי - אני שולחת לך מספר פורומים ומאמר שאני מקווה שיהיה לך לעזר ובהחלט מסיעה לפנות לכתיבת הודעה מפורטת ומקיפה ולקבל סיוע.
http://www.mamy.co.il/Forum/ShowForum.aspx?ForumID=39

http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%E7%F8%E3%FA_%E0%F1%EC%E4

http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2215-18477-27213309,00.html

http://www.toddlers.co.il/Page/view/170

הרבה בהצלחה,
איה

בתי מבריזה ימים רבים בבית ספר,מבחינתה שהשיעור הראשון יתחיל ב 12.00,בבוקר מתקשה לקום כי אוהבת לישון.אני מודעת לכל ההגדרות(וגם מיישמת):
שיקום סמכות,קושי בהצבת גבולות,שלילת הטבות,העברת מסר קצר ללא ויכוח,הייתי בסדנאות להורים וקראתי ספרים ייעודיים,אך דבר לא עוזר!!!.מבחינתה,כשאני מעירה אותה והיא מסרבת לקום,לוותר מראש על כל ההטבות
אני אבודה

שלום ג'ודי,

אני מבין את התסכול שלך אבל איני בטוח שמדובר פה במקרה של בעיה בסמכות ההורית, לפחות לא במובן המלא של המילה, אלא יש כאן מקרה נקודתי שצריך לחשוב ולמצוא את הנוסחה הנכונה לטיפול בו.

אחד המאפיינים של ילדים המתקשים לקום בבוקר הוא כמובן הליכה לשינה בשעה מאוחרת. לא התייחסת לכך, ולא כתבת בת כמה בתך (הדבר נפוץ יותר אצל מתבגרים כמובן), אבל בכל מקרה במידה וזה אכן קורה, זו תהיה המטרה הראשונה שלנו - לקבוע שעת הליכה לשינה ולאכוף אותה. אנחנו כמובן לא יכולים להכריח אותה להירדם אם היא אינה רוצה, אבל אנחנו כן יכולים לבקש ממנה להיות במיטתה עד שעה מסויימת, ולאסור שימוש במחשב/טלוויזיה/פלאפון לאחר שעה זו.

לגבי ההתעוררת בבוקר, הייתי שוקל שימוש בתומכים לשם כך. תומכים הם דמויות קרובות לעולמה ועולמכם כמו בני משפחה, שכנים, חברים וכו' שיהיו מוכנים להתגייס ולסייע במקרה זה. איך? למשל אם פעם בשבוע דוד שהיא מאוד קשורה אליו יגיע לקחת אותה לבית הספר, אולי תהיה לה מוטיבציה לקום בזמן, או לפחות תדע שיש השלכות נוספות לאי-ההתעוררות (הדוד מאחר לעבודה בגללה). אפשרות אחרת היא לדבר עם חברות טובות שלה, שיעברו דרכה בדרך לבית הספר. כשהיא תדע שמחכים לה למטה, והיא מעכבת את חברותיה, ייתכן והיא תצליח לקום.

אני מציע כמובן גם לשקול את מעורבותו של בית הספר. קודם כל אני מניח שהם מודעים לאיחורים ולחיסורים הרבים וטוב שידעו כי הנושא בטיפולכם. בנוסף, ייתכן וניתן לרתום גם אותם לעניין זה. לבנות לה איזושהי תוכנית התנהגותית - מעל שלושה חיסורים במקצוע היא לא יכולה לגשת למבחן הסופי, או שהדבר גורר הורדה כלשהי בציון. אולי לנסות ולארגן שיחה עם דמות משמעותית בבית הספר, כמו יועצת או המנהלת, שיסבירו לה את עמדת בית הספר, את המאבק המשותף של בית הספר אתכם, ההורים, ויחד איתה, בכדי להפסיק את איחוריה וחיסוריה, ולשקף לה כי במידה והיא לא תשנה את התנהגותה, הדבר עשוי לפגוע בעתידה (פגיעה בציונים, סילוק מבית הספר).

מקווה שהצלחתי לסייע,
בהצלחה!

אסף

יש לי ילד בכיתה ז' שאובחן לפני כמה שנים כ- ADHD + ADD !
טופל בריטלין שנתיים, עד שהחליט להפסיק...על דעת עצמו וללא כל אפשרות שכנוע לחזור לטיפול כזה או אחר.
יש לי בעייה קבועה איתו של התחמקות מהליכה לביה"ס... הוא משתמש בתירוץ של "כאבי בטן" על בסיס קבוע ומחסיר הרבה ימי לימודים...
דבר שבאופן מפתיע לא מונע ממנו להצליח בבחינות ובלימודים.. ילד נבון וחכם מהרגיל.
הוא נשאר הרבה בבית לבד, אין לו חברים, ודוחה על הסף כל נסיון התקרבות אליו מצד ילדים אחרים ובכלל...
בקטעים בהם יש לו כבר אינטראקציה עם ילדים אחרים, זה תמיד נגמר בריב, קללות, וויכוחים אינסופיים ולעיתים קרובות גם אלימות.
הוא מסרב לקבל טיפול מכל סוג שהוא... בין אם תרופתי או רגשי.
ניסיתי כמה מטפלים והוא לא משתף פעולה. טוען ש"אני לא מבינה אותו...ושאף אחד לא יכול לעזור לו.." והמשפט האהוב עליו: "ככה נולדתי, אני לא ילד חברותי..."
בנוסף, הוא מתבטא הרבה ועל בסיס קבוע על רצונו למות ולהתאבד, ש"נמאס לו מהחיים", "אני לא רוצה לחיות.." ומאיים בכל פעם שיש לו קושי - בהתאבדות.
היו כמה מקרים בהם לקח סכין ואיים להתאבד... אך אני חייבת לציין, ש- מ ע ו ל ם - לא פגע בעצמו פיזית! לקחתי אותו לכמה פסיכיאטרים שעשו לו "הערכת מסוכנות" - ולא נמצא כי מסוכן לעצמו.
לאחר כל פעם כזאת של התקפת אלימות או דיכאון קשה, יש כמה ימי רגיעה "טובים" של הקלה... והתנהגות טובה או לפחות רגועה וסבירה.
יחד עם זה, יש לו קושי רב בקבלת סמכות ממבוגרים בין אם זה ממני, משפחה ובייחוד מורים בביה"ס...
הוא מתחצף ללא הבחנה מי עומד מולו, מתמרד ומתנגד אוטומטית לכל בקשה / דרישה. לאחרונה הומלץ לי לפנות לבי"ח שניידר - יש שם טיפול ל"שיקום סמכות הורית" בה ניתן ללמוד, אנו ההורים - כיצד נוכל לשכנע את הילד לקבל טיפול.
לא ניסיתי.. אני עדיין מבררת פרטים.
למישהו יש עצה? רעיון?

סמדר יקרה,
נשמע שמידי יום אתם מתמודדים עם מצב מאוד מורכב בשל בנכם ואתם מסורים ודואגים לו מאוד, אני שולחת לכם כוחות להמשיך ומעריכה אתכם על כך שאתם עושים רבות למענו.
ההתנהלות שאת מתארת בבית, בבית הספר ועם החברים מאפיינת מתבגרים רבים עם הפרעת קשב וריכוז, ואתם בהחלט לא לבד במערכה.

ראשית, לא הייתי מציעה ללחוץ על בנך לקבל טיפול בשלב זה, אלא להציע מידי פעם ופעם, וכשאת נתקלת בסירוב להשאיר את הדלת פתוחה, באמירה שאם תרצה בעתיד או תשנה את דעתך, תדע שהאופציה פתוחה. טיפול עבורו שיהיה ללא שיתוף פעולתו ורצונו יהיה לא אפקטיבי עבורו ויותר מכך, התווסף לרשימת הדברים שניסיתי ו"כלום לא עוזר" אני כזה.

שנית, לפי הגישה אנו מתמקדים בשתים-שלוש התנהגויות שהן "קו אדום" מבחינתכם ההורים ועליהם מרכזים כוחות ומולם פועלים. למשל הליכה לבית הספר ואלימות. לאחר ש"מכריזים" על כך שמול התנהגויות אלו אנו הולכים להיאבק כיוון שהם חשובות לנו כהורים שלך. כל התגובות בגין התנהגותו השלילית, נעות סביב המסר שאנחנו לא מוותרים לך, כי אנחנו לא מוותרים עלייך. מסר שלא מאשים את הילד בהתנהגותו אלא מאפשר לו הפנמה שמבינים את מצבו ועושים הכל למענו ואיתו כדי לשפר את המצב. ומול זה מחזקים ותומכים בהתנהגויות חיוביות שלו.

ביחידה להדרכת הורים בבי"ח שניידר נצבר ניסיון רב של מתן כלים וסל תגובות לסיטואציות בעייתיות שונות, כמו אי הליכה לבית הספר ואלימות. הכלים שניתנים להורים בהחלט עשויים להביא לשינוי בבית וכל זאת באופן נוכח וסמכותי אך לא פוגעני או חודרני.

אני סבורה כי הדרכה שכזו תסייע לכם ותשפר את המצב. לכן אני מצרפת קישור ובו הסבר ופרטים על היחידה-
http://www.schneider.org.il/Index.asp?CategoryID=447&ArticleID=1216

אם אכן תרצו להסתייע בטיפול ביחידה להדרכת הורים תוכלו לפנות לענת נוני, בנייד 9137229 – 054.

בנוסף אם תרצו, ניתן לעיין בספרו של חיים עומר "הסמכות החדשה" כדי להכיר ולהבין יותר את רוח היחידה

מאחלת לכם הרבה הצלחה
איה.