פורום התייעצות פתוח להורים
 
 

פורום התייעצות פתוח להורים

ניהול פורום: לירן ילין, שיר בר אדון, יפעת חנמן, אורן כהן וחן גלעדי

 פורום זה פתוח להורים להתייעצות בנוגע למגוון בעיות התנהגות של ילדם.


התשובות בפורום נתנות ע"י צוות המרפאה לסמכות הורית במרכז שניידר לרפואת ילדים ואינן מהוות תחליף ליעוץ אישי במקרה הצורך.


פרטים אישיים
שם בפורום:
תפקיד: אורח/ת  
הודעות מנהל הפורום


הורים יקרים,

אנו נהיה פה מדי יום בכדי לענות לפניותכם ונשמח לעזור ככל שיתאפשר לנו במסגרת הפורום.

אנו מקוות כי תמצאו את הפורום תורם.

בברכה,
צוות הפורום.

 
סה"כ הודעות: 1045
ילדה בת 7 עם חרדות
talirada
20:05 17.06.2013
שלום,
אנחנו הורים ל3 ילדים בנים בגילאים 14 ו 11 וילדה בת 7 שעולה בשנה הבאה לכיתה ב'. הילדה מאוד אינטלגנטית,חברותית, מקובלת בחברת ילדים, מרבה לארח בבית ילדים.

מעברים ממסגרת למסגרת או החלפת מורים מאוד קשים לה.
נכנסה לגן בגיל 3 : הכניסה לגן היתה קלה מאוד אבל כעבור חודשיים התחילו קשיים. היא סירבה ללכת לגן, התלוננה על כאבי בטן,הקיאה בדרך לגן וכמה פעמים במשך היום, סירבה לאכול ולשתות. כמובן נשללה סיבה בריאותית. עם הזמן הכל הסתדר.

מעבר לגן חובה עבר חלק.
אחד מהבנים למד בבית ספר על איזורי , והיינו מרוצים מבית ספר ולכן החלטנו
לרשום גם את הילדה לאותו בית ספר.חשוב להדגיש שילדה לא התנגדה וביקרה איתנו בבית ספר. הימים הראשונים היו בסדר ואז היא התחילה להתלונן על כאבי בטן, תחושת בחילה, התחילו הקאות בבוקר ובבית הספר, סירוב לאכול ולשתות.
היא סירבה להיכנס לכיתה בבוקר עד שלא היתה מגיעה מורה. המורה הדגישה שאין לה בעיות בלימודים ההפך הילדה ידע לקרוא ולכתוב.
ניסינו לעבוד עם היועצת (כמה ימים) אבל לא יכולנו לראות את הסבל שלה והחלטנו
להחזיר אותה לחטיבה צעירה שהיא היתה בה בשנה קודמת בגן חובה(בשכונה שלנו).
הילדה שמחה, אבל גם פה היא המשיכה להתלונן על כאבי בטן ותחושת בחילה בבוקר. בכיתה היא רצתה להיות רק בשיעורים של המחנכת (אותה גננת מגן חובה)
לא רצתה ללכת לשיעורים אחרים. העניין לאט לאט הסתדר (בלי שום טיפול מיוחד).
במקביל עם כניסה לכיתה א' התחילו קשיים בחוג שחיה (היתה בו כשנה), בכי וסירוב להיכנס לבריכה. נאלצנו לעזוב את החוג.

שבועיים לפני סוף שנה המורה יצא לשמירת הריון והגיעה מורה מחליפה. התחילו קשיים לא במימדים כמו שהיו בתחילת השנה אבל עדיין קושי להיכנס בבוקר לכיתה
ןלהיפרד מאמא. (במשך השנה פרידה בבוקר היתה קלה)
בנוסף התגלה פחד ממבדקים , ממבחנים וזה למרות שהיא מאוד מתקדמת בכיתה וקל לה בלימודים. במסיבת סוף שנה היא נכנסה ללחץ וטענה שלא תצליח לדקלם את התפקיד שלה (בבית חזרה על התפקידים של כל הילדים). בסוף היא הצליחה להגיד את המילים עם התמיכה פיזית של המורה שישבה לידה בזמן המסיבה.

אנחנו חוששים מתגובה שלה בתחילת שנה הבאה. ילדים עוזבים את הבניין של חטיבה צעירה ועוברים לבניין הגדול. בשנה הבאה יתחילו מבחנים ואיך היא תתמודד עם זה, אם כבר עכשיו היא חוששת ממשימות חדשות (אבל מצליחה לעשות אותם בכיתה). הרושם שלנו ושל המורה שילדה נמנעת מפעולות עם יש חשש אפילו קטן לא להצליח. וזה למרות שעוד לא חוותה אף כישלון.
חשוב לנו להדגיש שילדה מאוד נוחה לסובבים לה, פעילה עם הילדים אחרי צהריים בשכונה.

השאלה שלנו איך אפשר לעזור לילדה?
למי אפשר לפנות באיזור באר שבע ?
אנחנו מאוד אוהבים אותה ורוצים לעזור לה.
תודה מראש על התגובות.

השב דווח
חרדות של בת 7 - תשובה
איה קליין
17:24 01.07.2013
אמא יקרה,

תודה על הפירוט הרב בהודעה שמאפשר לראות תמונה רחבה של המקרה מנקודת מבט עיניכם. נשמע מהודעתך שאתם הורים מקסימים, קשובים מאוד לצריכה של בתכם, תומכים בה מאוד ורוצים את הטוב ביותר עבורה, גם במצבים לא פשוטים וברגעי משבר שהיא חווה. על כך מגיעה לכם את מלוא הערכה וכל הכבוד.

ההתמודדות עם פחדים וחששות אופייני לגיל של בתכם, ומעברים שמקשים עליהם את ההתמודדות בהחלט מהווים עבורה אתגר גדול. חשוב שלאורך כל הדרך ובפתחו של כל "קפיצת מדרגה" כמו המעבר לכיתה ב' ובניין גדול היא תחוש כמה שיותר בטוחה ומסוגלת לעמוד במשימה.

זאת אפשר לעשות בכמה דרכים:
ראשית, מספר שבועות לפני תחילת השנה, לעשות לה הכנה לקראת תחילת הלימודים. לדבר איתה על בית הספר, על הכיתה הלימודים והחברים. עם עולה חשש בשיחה אפשר לדבר איתה עליו וממה בדיוק היא מפחדת ואיך היא חושבת שהיא יכולה להתגבר על הפחד. לאורך השיחה כדאי לתת לה דוגמאות של מצבים בהם היא חוותה פחד אך התגברה עליו, להראות לה שהיא מסוגלת וכמה אתם גאים בה שהצליחה.

שנית, הכנה ותחושה שהיא מכירה ויודעת מה הולך לקרות בימים הראשונים בבית הספר יעזור לה מאוד בהתמודדות בזמן אמת.
ההכנה יכולה להיות מלווה בהליכה לבית הספר יחד, כניסה לכיתה בה תלמד, ישיבה על אחד מהשולחנות למשך מספר דקות. ללכת יחד להראות לה איפה נמצא חדר המורים, שירותים וכו' ולאפשר לה זמן שהייה והסתובבות בבית הספר. הכרות תעזור לה להרגיש בימים הראשונים שהמקום לא זר ויגביר את תחושת הביטחון.

דרך נוספת היא להפגיש אותה מספר פעמים בחופשת הקיץ עם ילדה מכיתה גבוהה יותר ה', ו' שהיא מכירה. זה יכול להיות שכנה, קרובת משפחה או ילדה מהשכונה שתהווה עבורה חונכת, שתסייע לה בהפסקות, תראה שהכל בסדר במהלך יום הלימודים ושביתך תרגיש שהיא יכולה לפנות אליה בכל מקרה של קושי או בעיה. כמובן חשוב לבחור ילדה שאת סומכת עליה ולתאם איתה את זה מראש ולהסביר לה את המצב.

דבר נוסף שלעתים עוזר בעת חששות הוא עבודה מחשבתית, ומכונה "בובת אומץ", הכוונה היא לתת לבתך משחק/ בובה או חפץ שהיא אוהבת ושהיא יכולה לשים בתיק ולקחת איתה לבית הספר. למשחק מקנים יחד "כוחות- על של אומץ". היא יכולה להמציא למשחק שם, תכונות אופי וכו' וכשהיא חשה בלחץ ופחד אפשר להגיד לה שתקח את בובת האומץ שמזכירה לה שהיא עצמה אמיצה וגיבורה, מזכירה כמה אתם מעריכים ואוהבים אותה, ועל איך הצליחה במשימות כאלו ואחרות. בתך יכולה לחשוב על מה בובת האומץ היתה עושה במצב כזה. מחשבות אלו עשויות להקל עליה והן דורשות תרגול שאפשר לעשות יחד איתה בבית.

לסיום, הכרות עם המורה המחנכת, המזכירה והיועצת של בית ספר לפני תחילת השנה עשוי לעזור. ואם זה מתאפשר לכם, בשבוע הראשון ללימודים אפשר להגיד לבתכם שכדי להקל עליה, את או מישהו מהמשפחה יכנס איתה בבוקר לכיתה וישב לידה במשך 10 דקות הראשונות של השיעור ואז יצא וילך לעבודה. המטרה היא להראות לילדה שהמצב של כיתה חדשה, מורה חדשה וילדים חדשים הוא בטוח ורגוע עבורה. הנוכחות מבוגר מוכר עשוי לתווך את הקושי שלה ועזור לה להתמודד עמו. כמובן גם במהלך זה יש לשתף את המורה, וליידע אותה בקשיים של ביתך כדי שתוכל להיות יותר ערנית לכך ולסייע לה.

הרבה בהצלחה
וחופשה נעימה
איה

השב דווח
ווכחנות ילד בן 7.5
אלינור
22:50 16.06.2013
שלום, בני בן 7.5 בכיתה א ומאובחן ADHD

הקושי העיקרי והמורגש ביותר איתו הינו נואש הווכחנות ואי קבלת "המילה ההורית" זה נמצא בכל דבר - מתווכח על מה אוכלים, מתעצבן שצריך להתקלח, לסדר שולחן שזו האחריות שלו כל דבר מלווה בוויכוח התעצבנות .

לציין שעברנו סדנאות לקשב וריכוז, אדלר ואנו קוראים המון.....

זה ממש קשה ומתיש אנחנו הורים סבלנים ושמים גבולות אך נראה כאילו זה לא מספיק ואולי לא נכון.

בבית הספר לציין שהוא תלמיד מצטיין , מסור וקשוב רב הזמן רק בבית הוא "משחרר" את רצונותיו, אני מיואשת ומבקשת עזרה...מה עושים ?????

השב דווח
ווכחנות - תשובה
איה קליין
23:05 23.06.2013
אלינור היקרה,

הווכחנות היא בהחלט עניין הנפוץ בקרב ילדים רבים ובמיוחד אלו שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז. ואין לי ספק כי ההתמודדות שלכם בבית מעייפת ומתישה...
לכן, אנו מציעים לשבת יחד ההורים ולעשות סוג של תיעדוף בתגובותיכם למול התנהגותו. הכוונה היא לחשוב יחד שני ההורים ואפשר ממש לרשום עד דף את ההתנהגויות שהן בלתי נסבלות ונסלחות בבית מבחינתכם, שהן ברמת הרג ובל יעבור, כגון אלימות מילולית או פיזית ועליהם לא מוכנים להתפשר שיקרו.
ומנגד ההתנהגויות שאכן מפריעות לכם ולהתנהלות התקינה בבית אך ניתן להבליג עליהן או שניתן לבצע מולן משא ומתן.

המטרה של החשיבה המשותפת הזו היא למקד אתכם ואת הכוחות שלכם מול מה הדברים שמתעקשים ומתווכחים עליהם ומהם הדברים שמבליגים עליהם. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שלכל הורה יש כוחות מוגבלים וההתמודדות עם ווכחנות היא סוחטת זמן משאבים וכוחות רבים לכן המאבק חשוב בעיקר בהתנהגויות שהן קריטיות עבורכם ועבור ההתנהלות התקינה של הבית.

לאחר שעושים את החושבים אנו מציעים שלא להתעמת כלל מול ההתנהגויות שהחלטתם להבליג עליהם. ועל ההתנהגויות הקריטיות להגיב בתגובה קצרה וברורה של מה שלא מקובל עליכם ולעזוב את האירוע. זאת אומרת לא להיכנס למעגל של הסלמה בסיטואציה. באופן כללי השינוי התפיסתי הוא לדבר ולהתווכח פחות ולהגיב יותר לאחר מעשה.

אני מציעה לעיין ולקרוא את ספרו של פרופ' חיים עומר הסמכות החדשה
שמקנה כלים עבור התמודדויות שונות ועשוי לסייע לכם

בהצלחה,
איה.

השב דווח
מתבגר המסרב ללכת לטיפול
פשוש
13:33 16.06.2013
איך משכנעים בן 19 לקחת ריטלין וללכת לטיפול?

האם היחידה לסמכות הורית נותנת ייעוץ להורים שילדיהם בגיל כזה?

השב דווח
מתבגר המסרב ללכת לטיפול - תשובה
אסף ליבוביץ
20:28 23.06.2013
שלום,

ברמת העיקרון היחידה מתמקדת בגילאים 6-18, אבל בסופו של יום זה אינו מדע מדויק וכל מקרה נבדק לגופו, אם עידן, מנהל היחידה להדרכת הורים, המקיים את המפגש הראשוני עם ההורים, סבור כי המקרה אכן מתאים ליחידה אז ייתכן וגם הורים לילדים שאינם בטווח הגילאים הזה בסופו של דבר מגיעים לטיפול.

לגבי נושא השכנוע. אני מבין את התסכול שנוצר כשהרצון שלנו לסייע נתקל בסירוב מהצד השני. אולם אי אפשר לשכנע אדם לקחת תרופות כנגד רצונו, ואחת כמה וכמה ללכת לטיפול.

לא פירטת יותר מידי לגבי איזה סוג טיפול בדיוק בדיוק אתה רוצה עבור בנך, אבל אני יכול לומר באופן כללי שלהצלחת טיפול נדרשת מוטיבציה לשינוי אצל המטופל, אומנם אפשר לנסות ולעורר מוטיבציה זו בשיחות עם הילד, אבל בסופו של דבר, אם לא קיימת המוטיבציה, לא יהיה הרבה ערך לטיפול. אני בעיקר מציע להימנע מעסקאות למיניהן שהורים לעתים נוטים לרקום עם ילדיהם - טיפול תמורת מתנה כלשהי. עסקאות כאלה סופן שהילד יושב על ספת הטיפול אך לא מפיק שום תועלת כי הוא לא באמת מוכן לעבור שום תהליך, לעתים לא רק שאין תועלת, אלא גם עשוי להיגרם נזק מכך שהילד או ההורים מגבשים את הדעה שטיפול כזה או אחר לא יעיל, ולאחר מכן שכן יתאימו התנאים לטיפול הם ימנעו מללכת בדרך זו, או שהיות הילד בטיפול יוצרת מעין מעטפת מגן עבור הילד שנחלץ מהתנהגויות כאלה ואחרות בעזרת הטענה ש"הילד נמצא בטיפול".

אם תוכל לפרט עוד פרטים לגבי התנהגויותיו של הילד, הסיבות שבגללן אתה סבור שנחוץ בטיפול, וכו', אוכל לתת תשובה קצת יותר ממוקדת.

בהצלחה בינתיים,

אסף

השב דווח
טנטרום בגיל 9...
כרמי
10:51 13.06.2013
מה עושים ?

לילדה שלי, בת 9, יש לעיתים נטייה להיכנס לטנטרומים (נניח שמשהו לא מסתדר כפי שרצתה), שלעיתים ממש מאלצים אותנו להגיב בתוקפנות. היא יכולה לקלל בגסות, לבעוט (גם בנו), לנשוך, הכל תוך כדי בכי. אם אנחנו ברחוב היא גם תאיים "אני אעמוד בכביש עד שאדרס...בכלל לא איכפת לכם"... וכד'.

אנחנו נואשים ואובדי עיצות. אין שום מקום להידברות. היא מדברת בתוקפנות. באגרסיביות. ושום תכליותיות מצידנו לא מועילה. לא פעם אנו נאלצים לתפוס אותה בחוזקה ממש כדי למנוע התפרעויות ופגיעה (בנו).

מה עושים ?

השב דווח
טנטרום - תשובה
אסף ליבוביץ
23:27 17.06.2013
כרמי שלום,

התנהגויות כאלו הם די נפוצות בגילאים הללו ואני חושב שהורים רבים עומדים מתוסכלים כנגדם ובדרך כלל מוצאים עצמם נכנעים לאותן הבקשות שהובילו להתקף הזעם.
הבעיה היא שכניעה שכזו רק מחזקת את ההתנהגות, שכן הילד למד כי התנהגות שכזו בסופו של דבר משיגה את המטרה.

אז אם היכנעות מובילה לשקט בטווח זמן הקצר ולאי שקט בטווח זמן הארוך, אפשר להגיד שהדריך של היחידה להגיב לאותן התפרעויות - אי כניעה, היא כמעט והפוכה. היא אומנם מובילה בסופו של דבר לרגיעה במצב, אך ברוב המקרים היא תגרור הסלמה בפעמים הראשונות. הסלמה שיכולה לייאש הורים רבים מהמשך התמדה בתהליך. כשילד נשכב על הריצפה בסופר וצועק שהוא רוצה ממתק, אם הוא רגיל שהתנהגות שכזו מזכה אותו בממתק בדרך כלל, הרי שאם ננסה להילחם ולעמוד על שלנו, התגובה הראשונה שלו תהייה לצעוק חזק יותר ולהשתולל יותר. לכן, המסר שאני מנסה להעביר הוא שהעמידה כנגד אותן התנהגויות צריכה להיות אחידה בין שני בני הזוג ועמידה לאורך זמן, רק אז היא באמת מצליחה להשיג את המטרה ולהפחית את אותן התנהגויות.

לגבי "תפיסה בחוזקה", כמובן שעמדת היחידה היא התנגדות לכל גילוי של אלימות, אבל יחד עם זאת היא מכירה ביתרונות של שימוש ביתרונות הפיזיים של ההורים בכדי להביע את הנוכחות ההורית. במקרים כמו שאת מתארת זה יכול להתבטא בסוג של "חיבוק דוב" שזה די דומה לדעתי למה שאתם כבר עושים. ההורה מחבק ומחזיק את הילד עד להירגעותו. הילד בדרך זו חווה את ההורה כהורה איתן ואסרטיבי אשר מביע את נוכחותו ההורית, ומחוייב לפעול בצורה לא מסלימה ולא אלימה.

לגבי איומים מסוג "אני אעמוד פה עד שאדרס" כמובן שאי אפשר לקבל על סדר היום ויש להגיב בהתאם. למשל, יש כלי הנקרא "היצמדות" - כל איום בהתאבדות, "מזכה" בשמירה צמודה של אדם מבוגר למשך כמה שעות. זה כמובן לא זמן של כיף ומשחקים אלא פשוט השגחה שמטרתה להראות לילד שאיומים שכאלה לא יכולים לעבור ללא תגובה ותמיד ילקחו ברצינות.

ישנם כמובן כלים נוספים. אתם יכולים לקרוא על כך בספריו של חיים עומר, למשל "הסמכות החדשה", ואתם תמיד יכולים לפנות ליחידה להדרכת הורים לקבלת ליווי מקצועי.

אם ישנן שאלות נוספות נשמח לענות עליהן בפורום.

בהצלחה!

אסף

השב דווח
מתבגר מאומץ
רון
12:42 11.06.2013
שלום רב.
בני בן 18. הוא אומץ בגיל 5. עד גיל 14 תפקודו היה מצויין. הוא הלך לבית הספר, למד, היו לו חברים טובים וקבועים, הלך לחוגים והסתדר בסה"כ בסדר.
עם תחילת גיל ההתבגרות הוא לאט לאט הדרדר בבית הספר, ירד בלימודים, ניתק קשר עם החברים שלו הקבועים כשהוא מחליף חברים כל כמה חודשים, ובשלב מסויים התחיל להסתובב בחוץ עד שעות מאוחרות של הלילה כשהוא שותה ומעשן נרגילה כדרך קבע. התחילו גם בעיות של גניבות ודברים נוספים. בשנה שעברה התחיל להעדר מבית ספר או להעדר משיעורים בתדירות גבוהה מאוד ועם תחילת השנה הזו החליט לעזוב את הלימודים. בעניין זה יאמר שאני הסכמתי כי בשלוש השנים האחרונות למעשה לא למד בכלל, כאשר בשנה האחרונה הוא כמעט ולא היה בבית ספר וההישגים שלו נעו סביב ה 30 ממוצע. הוא מצא לעצמו עבודה מיד והתחיל לעבוד אבל בתוך חודש רב עם המעסיק והתפטר. מאז, לאורך חודשים הוא הסתובב ללא כל מסגרת, ישן עד אחרי הצהריים וער בלילה. מיותר לציין כי המתח בבית היה גדול מאוד כשהוא "בועט" בכל כלל אפשרי בבית, מדבר בעוינות, הופך לילה ליום, ישן עם בגדים ולא מתקלח לאורך ימים שלמים, ועוד התנהגויות קשות שהפכו את החיים בבית לקשים מאוד. לפני כשלושה חודשים עזב לישיבה חרדית ושהה שם כחודשיים. אחרי החודשיים חזר הביתה לאחר שהועזב מהישביה כי גם שם לא תפקד בכלל, ישן עד מאוחר והסתובב.
הוא היה שבועיים בבית והמתח הגיע לשיאים חדשים. הוא לא תפקד, שוב ושוב הבטיח שעוד מעט יתחיל לעבוד ולמרות שאני עצמי עזרתי לו בחודשים האחרונים למצוא מקומות עבודה, הוא לא החזיק מעמד בהם ונפלט לאחר זמן קצר.
חשוב לציין כי מדובר בנער עם adhd. בהיותו ילד הסכים לקחת ריטלין שמאוד עזר לו אך בשנים האחרונות הוא מסרב.
לפני חודש, החלטי שאני לוקח את השליטה על הבית בידיי שוב וביקשתי ממנו לחזור לישיבה לחודש עד אשר נוכל לדבר שוב ולחשוב על האופן בו נמשיך להתנהל יחד.
במשך החודש הזה אני שמרתי איתו על קשר כמעט יומיומי דרך שיחות ומסרונים. לעתים הוא ענה ולעתים לא.
היום נודע לי כי גם בישיבה בה הוא שהה הבינו שהוא אינו יכול להשאר שם כי לא מצליחים להתמודד איתו ושלחו אותו לישיבה אחרת.
אני אמור ליצור איתו קשר בימים הקרובים על מנת לקיים איתו שיחה והייתי שמח לכמה כיווני חשיבה. כמו כן, אשמח לדעת האם במרכז שלכם יש גם מי שמתמחה בתחום הדרכת הורים מאמצים במצבים דומים.
תודה
רון

השב דווח
מתבגר מאומץ - תשובה
אסף ליבוביץ
23:03 17.06.2013
רון,

אתה מתאר מצב מאוד מורכב ואני יכול רק לתאר לעצמי כמה קשה הייתה ההתמודדות עם מצב זה לאורך השנים האחרונות.

ביחידה לא נוטים לטפל בילדים מעל גיל 18 ובעיקר כשמדובר בילדים שאינם מתגוררים בבית, שכן עיקר התהליך מדבר על שיקום הסמכות ההורית בתא המשפחתי. יחד עם זאת מכיוון ואתה מבקש הכוונה ספציפית ולאור העובדה כי ייתכן ובנך ישוב לגור בביתך, ייתכן וכן כדאי לבדוק האם הדרכה ביחידה יכולה להועיל לך.

לשאלתך, למיטב ידיעתי אין ביחידה מטפל המתמחה בילדים מאומצים. אולם היחידה מתמודדים עם מקרים רבים של ילדים מאומצים ולכן דווקא לא הייתי רואה בנושא זה כגורם מרכזי בבחירת המטפל המתאים.

בדרך כלל אני משתדל לצרף לתגובותי כאן בפורום הצעות פרקטיות ואיני מסתפק בהפנייה והכוונה לגורמים מקצועיים אחרים, אולם במקרה זה, מכיוון ובאמת מדובר במקרה מורכב, אני מרגיש שיהיה זה לא נכון להסביר שימוש בכלי מסויים על רגל אחת ללא התאמה ספציפית וליווי ביישומו.

בכל מקרה, גם אם מדובר ביחידה בשניידר וגם אם לא, אני כן מציע לך לפנות לגורם מקצועי כלשהו (אם איני טועה הורים לילדים מאומצים זכאיים לתמיכה מסויימת בצורת מימון טיפולים וכו') לקבלת ייעוץ והדרכה.

המון בהצלחה!
אסף

השב דווח
אימוץ ידוע
tt
15:23 22.12.2013
הי,
יש לכם עצות להתמודדות עם מתבגר שמסוגר לחלוטין בעצמו ומתנגד לכל ערוץ תקשורת עם הוריו המאמצים?
הרקע: אומץ בגיל מאוחר - 6 . הכיר וזוכר את הוריו הביולוגים עד לרגע האימוץ.
לאחרונה התחיל לשאול את בני המשפחה שאלות בנוגע להוריו, מצבם המשפחתי, הבריאותי ובפרט שאלות כגון למה בורא עולם בחר בי לחיים שכאלו ?
למרות שמעט נפתח, הוא לא מוכן לדבר על כך עם הוריו המאמצים וכל נסיון פניה שלהם לשוחח על ליבו - נתקל בצעקות או התנתקות רגשית.

והכי חשוב -יש לכם אולי המלצה על מטפל המנוסה בתחום האימוץ מהמגזר החרדי או לפחות דתי ? הורי לא יסכימו לטיפול אצל מטפל חילוני והם הולכים ומאבדים אותו...
תודה

השב דווח
אימוץ ידוע
tt
15:23 22.12.2013
הי,
יש לכם עצות להתמודדות עם מתבגר שמסוגר לחלוטין בעצמו ומתנגד לכל ערוץ תקשורת עם הוריו המאמצים?
הרקע: אומץ בגיל מאוחר - 6 . הכיר וזוכר את הוריו הביולוגים עד לרגע האימוץ.
לאחרונה התחיל לשאול את בני המשפחה שאלות בנוגע להוריו, מצבם המשפחתי, הבריאותי ובפרט שאלות כגון למה בורא עולם בחר בי לחיים שכאלו ?
למרות שמעט נפתח, הוא לא מוכן לדבר על כך עם הוריו המאמצים וכל נסיון פניה שלהם לשוחח על ליבו - נתקל בצעקות או התנתקות רגשית.

והכי חשוב -יש לכם אולי המלצה על מטפל המנוסה בתחום האימוץ מהמגזר החרדי או לפחות דתי ? הורי לא יסכימו לטיפול אצל מטפל חילוני והם הולכים ומאבדים אותו...
תודה

השב דווח
ילדה בת 8.8 שנים. כיתה ב'. מאתגרת.
ש.
22:14 10.06.2013
שלום רב.
אני אמא לתאומות בנות 8.8. בכיתה ב'. אתייחס כרגע לבתי נעמה שהינה תלמידה מצויינת. לדברי המורה אף חברותית. למרות שאינה מרבה לארח ולהתארח בשעות אחה"צ. מדובר בילדה מאוד מאוד אינטליגנטית. מאוד וורבלית, ועשירת שפה.
לפני כמספר חודשים עברה נעמה תקופה סוערת מאוד. החל בהתמרדות קשה, זלזול בוטה בנו, מרד, הבעות תסכול בתוקפנות, קללות גסות מאוד כלפינו, ביטויי אלימות, וכלה בהשארת מכתבי מצוקה בסגנון של "אהרוג את עצמי" ואיומים בסגנון של רצון למות. כל דבר כלפיה לווה בבכי, התקפי זעם, צעקות, קללות ואיומי מוות. כמעט בלתי אפשרי היה להציב לה גבולות. כל דבר היה נפרץ.
התחלנו הדרכת הורים אצל פסיכולוגית, והדברים נרגעו מעט. לפחות כלפי חוץ היתה ירידה בגובה הלהבות. (לאחרונה, אגב - התגברו הלהבות דווקא בקרב אחותה התאומה, המתנגדת כמעט לכל דבר, ועברנו גם עמה סאגה לא פשוטה של זלזול בנו, אלימות, ובכלל - אוירה עכורה, ותחושה שאין בבית שום סמכות, אנו מקווים שהעניינים נרגעים לאיטם גם בגזרה זו).
הבעיה שהייתי רוצה להתייעץ לגביה הינה - שקרים, הסתרות וגניבות של נעמה. מדובר בילדה שכל הזמן פורצת גבולות. אתן מספר דוגמאות להמחשת המצב:
לפני מספר ימים הביאה נעמה הביתה קלסר כחול רווי מדבקות (זה הלהיט החדש בכיתה - מדבקות) וטענה ש"קיבלה אותו מחברה". אתמול סיפרה לי אחותה התאומה (סיגל) כי אחת המורות עברה בכל הכיתות עם ילדה שנגנב לה הקלסר עם המדבקות באחד השיעורים. נעמה כמובן מיד הכחישה בבית (כשחיוך מתוחכם מרוח על פניה), ורצה לחדרה בצעקות של "זה לא אני ! מה את מאשימה אותי ?!". אני מאוד בטוחה שזו היא (שנה קודם היתה עמה סאגה דומה של גניבת מחקים/עפרונות מאותה חברה, אגב, והגבנו בחריפות תוך דרישה ממנה להחזיר). ברור לי שמסתתר מאחורי כל הנושא הזה ענין רגשי כבד ולא רק גניבה נטו. ואין לי מושג איך להגיב. מצד אחד, ברור שחייבת להיות תגובה חריפה נגד הגניבה. איך אני עושה זאת ? האם לערב את המורה ? איך בעצם להציג את הענין בפני נעמה בלי לגרור התנגדות והכחשה טוטאלית שלה לענין ?

דוגמא נוספת - אתמול ביקשה בתי לאמץ גור חתולים וסירבתי. היום בבואי לאסוף אותה מהצהרון אני מוצאת את שתיהן מחוייכות, ומרגישה שהן מסתירות מידע. בהגיענו הביתה - נעמה מנסה לרוץ למרפסת. אני באה בעקבותיה. היא שואלת את אני עוקבת אחריה, כשאני עונה בתקיפות "כן. מה את מסתירה?" היא מוציאה מתיקה את גור החתולים שאסרתי עליו !! כמובן שנסענו להחזיר את הגור למקומו כשנעמה יושבת מאחור, מלטפת אותו באהבה ובוכה בכי תמרורים כל הנסיעה, הכולל אינספור איומים "אני לא רוצה לחיות. בא לי למות. הגור הזה הוא היחיד שהבין אותי. בלעדיו אין לי חיים. אני אהרוג את עצמי" וכד'.
בהמשך הערב חלה רגיעה, כשהיא מדי פעם מנסה לקרוא תיגר, אבל ממש בקטנה.
אשמח לקבל קצת טיפים ועיצות לתגובה ראויה. תגובה ראויה לפריצת הגבול. לבחינת הגבולות. לקריאת תיגר. להתמודדות עם שקרים (יש לה סיפורים למכביר...). לאיומי המוות האלו כשמשהו לא מסתדר כרצונה. לקושי שלה לקבל "לא" בלי לנסות להתחכם ולפרוץ. מאוד קשה ההתמודדות איתה.
תודה.

השב דווח
תשובה
אסף ליבוביץ
13:12 17.06.2013
שלום,

אני מאוד יכול להבין את התסכול שלך, ההתנהגויות שאת מפרטת באמת נשמעות כמו אתגר קשה להתמודדות לכל הורה, יחד עם זאת אני באמת מאמין שבעזרת השינויים הנכונים המצב יכול להשתפר.

פירטת פה מספר רב של התנהגויות ואנסה להתייחס לכמה שיותר, אבל אני באמת ממליץ לך לפנות ליחידה להדרכת הורים בשניידר לקבלת ליווי מקצועי ואישי, אלו הם בדיוק המקרים בהם היחידה מתמחה.

ראשית כל, בנוגע לחיקוי התנהגות בקרב אחים תאומים, או בכלל קרובים בגיליהם, זהו דבר נפוץ מאוד. ילד שרואה כי התנהגות מסויימת של אחיו משיגה לו תשומת לב, צפוי לחקות את התנהגות זו. מאוד פשוט. הצד החיובי של המטבע הוא שבדרך כלל כאשר מגיבים בהתאם ומצליחים לעמוד מול התנהגותו של אח אחד, הרגיעה מתפשטת גם היא לשאר האחים.

בנוגע לשקרים ולגנבות, יש שני כלים בהם משתמשים במקרים מסוג זה: "תומכים" ו"פעולות תיקון". אסביר בקצרה ואם תרצי לקרוא ביתר פירוט, ניתן למצוא מידע בספריו של חיים עומר. התומכים הם האנשים הקרובים לך בהם אנו מנחים את ההורים להעזר. בדרך כלל כחלק מהטיפול, אנו עורכים מפגש תומכים ביחידה ובו מוסבר המקרה והדרכים בהם אנו מבקשים את עזרתם. במקרה שכזה עזרה של תומכים יכולה לבוא לידי ביטוי בטלפונים/מכתבים מאותם האנשים אל בתך, לאחר התנהגות חריגה שכזו. לדוגמא, דוד שהיא מאוד אוהבת שלפתע מתקשר אליה לאחר שביצעה גניבה בבית הספר : "שמעתי על מה שקרה בבית הספר, אני רוצה שתדעי שהתנהגות כזו אינה מתקבלת על הדעת ואני עומד יחד עם הוריך בנושא זה, אנחנו אוהבים אותך, אבל לא מוכנים לקבל התנהגות שכזו". הרעיון מאחורי כלי התומכים הוא קודם כל חלוקת הנטל ותמיכה בהורים (בעיקר כשמדובר בהורים לתאומים!) והעברת המסר לילד שלא מדובר כאן רק במאבק שלו כנגד ההורים וההתנהגויות שלו לא נשמרות בסודי סודות בתוך הבית. כשהילד מבין שאם הוא גונב כל הסביבה יודעת על כך, יש לכך בדרך כלל השפעה מאוד חזקה עליו.
הכלי השני, הוא כאמור פעולות התיקון. מטרתן להנחיל לילד את ההבנה שלפעולות שלו יש השלכות, ואם שוברים צריך לתקן. פעולת תיקון היא אינה תחליף לעונש, ויכולה להתווסף אליו, אך היא תבוא בכל מקרה בו הייתה פגיעה בצד אחר. למשל, בתך גנבה קלסר עם מדבקות. למחרת בבית הספר היא תבוא איתך (או עם אחד התומכים) כמובן בתיאום עם המורה, ותקריא מכתב בפני כל הכיתה "אתמול עשיתי ככה וככה.. אני מצטערת.." ולאחר מכן תביא את המכתב בליווי פיצוי כלשהו (כמה מדבקות למשל במקרה זה, שכמובן קנייתן תתבצע מדמי הכיס שלה) לילדה שנפגעה. חשוב לציין שבמידה והילדה מסרבת לקרוא את המכתב, את או התומך יקראו אותו ויבצעו את פעולת התיקון בשמה. המסר הוא שגם אם היא לא מסכימה, פעולת התיקון תתבצע בכל מקרה של פגיעה באחר.

התחלתי את תשובתי בהמלצה לפנות ליחידה, ואני שב וחוזר אליה, מכיוון וישנם כלים נוספים רבים, ומפני שאני סבור כי יש ערך ליישום הכלים בליווי צמוד של מטפל, אני באמת משוכנע שביקור ביחידה עשוי להועיל לכם מאוד.

המון המון בהצלחה,
מקווה שהצלחתי להועיל במעט.

אסף

השב דווח
תודה על תגובתך, אסף. אכן,
ש.
13:26 17.06.2013
אנו נפנה ליחידתכם.

לפני כן - האם קיימות אפשרויות נוספות מלבד אלו שציינת ??

אציין כי איננו שופעים ב"תומכים חיצוניים" וגם לא נוטים לערב אחרים... שנית, הסיכוי שהילדה תקריא מכתב בפני כל הכיתה הוא קלוש ביותר...

בעיצת הפסיכולוגית שלנו - הוצע שנשוחח עם הילדה בעדינות. נעביר לה מסר תומך שאנו עמה ונסייע בידה. ושגם אם היא קיבלה ולא לקחה - אנו לא מרשים זאת. ונבקש להחזיר.

לשמחתנו, זה די עבד. הציוד הוחזר. בלי לפגוע בערך הילדה (היא מאוד חששה שהדברים יפורסמו ברבים, והבטחנו לה שלא כך יהיה).

קשה לי להאמין שהדברים שהצעת היו עוברים פה חלק...

השב דווח
אפשרויות נוספות
אסף ליבוביץ
13:44 17.06.2013
אני בהחלט מבין שלא כל הכלים מתאימים לכל המשפחות, ובדרך כלל אף נדרשים התאמות מסויימות, וזו בהחלט אחת הסיבות שבגללן המלצתי לפנות להדרכה הורית, שכן שם, לאחר קבלת כל הפרטים והבנת המקרה לגופו, ניתן להתאים את הכלים הנכונים.

אז לשאלתך, כן, קיימים כלים נוספים, אך דווקא בעקבות הסיבות שאת העלית, לא הייתי ממהר לפסול את הכלים שתיארתי על הסף. אני רואה בכך שבתך מאוד חוששת שהדברים יתפרסו כנקודה מאוד משמעותית שאפשר לרתום לצידנו. אם היא תבין שהתנהגויות פסולות מתפרסמות בקרב שאר הקרובים או גוררות פיצוי פומבי, זה בהחלט עשוי לעצור את אותן התנהגויות.

בקשר לתומכים בכלל ולנטייה לא לערב אחרים בפרט, הרקע לשימוש בתומכים הוא המבנה השיבטי הקדום של התא המשפחתי, אז כל השבט היה לוקח חלק בגידול הילדים. במשך הזמן, המנדט שניתן לסביבה הלך והצטמצמם עד שהיום, רק ההורים עצמם נושאים בנטל החינוך, ולהורים רבים קשה המחשבה של לחלוק את נטל זה או גם בגלל תחושות שווא של חוסר מסוגלות "מה אני צריך שאחרים יעזרו לי" וגם בגלל פחד מלכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. אבל אנחנו רואים שהשימוש בתומכים נושא פירות בשני המובנים, התומכים בדרך כלל שמחים לעזור ולא רואים זאת כנטל כמו שהורים רבים חוששים, ההורים בגיבוי התומכים, מרגישים סמכותיים יותר וחזקים יותר. במקביל, הילד שמבין כי התנהגויותיו כבר לא נשמרות בחדרי חדרים, מפחית את אותן ההתנהגויות.

לגבי עצתה של הפסיכולוגית. בדרך כלל שיחה שכזו היא הצעד הראשון בטיפול ביחידה. מדובר במין חוזה חד צדדי שאומר "בזמן האחרון המצב בבית הפך בלתי נסבל. את עושה כך וכך וכך... ואנחנו לא מוכנים לקבל זאת יותר. אנחנו אוהבים אותך, אבל אנחנו מחוייבים מתוקף הורותינו לפעול כנגד אותן ההתנהגויות".
שימי לב שאני מדבר על חוזה חד צדדי ועל ההתחייבות שלנו כהורים. אנחנו לא יכולים להכריח את הילדה להתנהג לפי רצוננו, אנחנו לא יכולים לשלוט על ההתנהגות שלה. אנחנו כן יכולים לשלוט על התגובות שלנו להתנהגויות אלו, ואנחנו מעבירים לה את המסר שאנחנו מחוייבים, כהורים, להגיב לאותן התנהגויות.

בהצלחה!

השב דווח
אני מאוד מודה על תגובתך, שוב. נראה לי
ש.
14:08 17.06.2013
שחשוב לזכור שהשבטיות כיום אינה קיימת, לא רק רגשית, אלא גם בפן הגאוגרפי. משפחתנו מפוזרת על פני הגלובוס. כל אחד עסוק בילדיו ה"מושלמים", ואני אישית לא מוצאת לנכון לרתום אותם למשימת גידול ילדיי...

נראה לי שעצם העימות של הילדה עם המעשה שלה (פעלנו כעצת הפסיכולוגית שלנו, לומר לה "לא משנה אם לקחת בטעות או קיבלת - אני לא מרשה לקבל מתנה יקרת ערך כזו" וכד')
ויידוע מבוגר משמעותי אחר בענין (המורה) - כבר עושה חלק מהעבודה. נראה לי שלהעמיד ילדה כזו (קרי: עקשנית, דעתנית, מניפולטיבית, חכמה, נבונה, כזו שתמיד חשוב לה לנצח... וכד') "עם הפנים לקיר" כשהיא מקריאה התנצלות פומבית - ממש קשה לי לדמיין סיטואציה כזו במקרה שלנו.

מקבלת מאוד את הסייפא של דבריך, ומקווה לקבל כלים פרקטיים לביצוע.

תודות !

השב דווח
התקפי זעם אצל ילדה בת 4
איה
17:37 30.05.2013
שלום רב,

בתנו הבכורה בת 4, ולפני ארבעה חודשים נולדה לנו תינוקת. לאחרונה החלו אצלה התקפי זעם קשים, המתבטאים בבכי על כל דבר קטן, קללות המופנות כלפינו ואף השלכת חפצים, באופן שעלול לסכן את התינוקת (ופעם אחת אף פגעה בה). כל פעם אחרי התקף כזה היא נתקפת בבכי תמרורים ומבקשת סליחה, ומיד לאחר מכן - עוד פעם. ברצוננו להדגיש כי אנו מעניקים לה המון חום, יחס ופינוקים. זאת ילדה שלא יודעת מה זה מטפלות או בייביסיטר. כל יום אני לוקחת אותה מהגן ועושה איתה דברים כיפיים אחר הצהריים (יחד עם התינוקת), כולל פגישות עם חברים מהגן, ובימי שישי שנינו לוקחים ומחזירים אותה. גם בעלי מאוד משקיע בגידול שלה. בעיקרון היא ילדה מאוד בוגרת, שמחה, חברותית עדינה ואוהבת, וההתנהגות הזאת ממש לא מאפיינת אותה. בהתחלה היינו נשברים אחרי כל בקשת סליחה, סולחים לה ומחבקים אותה, ויחד עם זאת מסבירים בתקיפות שההתנהגות הזאת לא מקובלת עלינו. ראינו שזה לא עוזר אז עברנו לטקטיקת ההתעלמות. בגן אין שום שינוי בהתנהגות: היא חברותית מאוד, שמחה ומקבלת את מרות הגננות. אנחנו רוצים לקבוע תור להדרכת הורים אצלכם, אבל בינתיים אנחנו אובדי עצות ונודה לעצתכם.

השב דווח
התקפי זעם - תשובה
אסף ליבוביץ
00:23 02.06.2013
איה שלום,

נשמע שאתם הורים מאוד מסורים ורגישים וניכר שאתם משקיעים ומקדישים זמן רב ומאמץ בגידול הילדים. לגבי התפרצויות הזעם של בתכם הבכורה, ייתכן ומדובר בשלב חולף, ייתכן אף שהולדת התינוקת קשורה לכך, אולי הבת הבכורה מרגישה שעכשיו היא צריכה לחלוק את תשומת הלב שתמיד הייתם מרעיפים עליה עם מישהו אחר, אולי היא מקנאה בתינוקת ולכן גילויי האלימות כלפיה.
ייסורי המצפון שלאחר ההתפרצויות והעובדה שהיא כן מקבלת את מרות הגננת הם סימנים חיוביים בעיני והם מראים לדעתי ששינוי בתגובות שלכם לאותן התפרצויות שלה עשוי להמעיט ואף להכחיד את אותן התפרצויות.
ביחידה להדרכת הורים בשניידר נוטים שלא לקבל מקרים בהם הילד בן פחות מ-6 שנים, אך יחד עם זאת נשמע שהמקרה מתאים מאוד ליחידה ואני באמת סבור שהדרכה שכזו עשוייה לעזור לכם.
אני מניח שההדרכה תתמקד תחילה בחיזוק העמידה ההורית שלכם כנגד אותן התפרצויות. הרציונל העומד מאחורי רעיון ההתעלמויות הוא לא לחזק את אותן התנהגויות מכיוון ותשומת לב עשויה להתפרש כחיזוק חיובי עבורה, אך יחד עם זאת הוא מראה כי ההתנהגויות שלה עוברות על סדר היום ללא כל תגובה מכם - וזאת יש לשנות.
הפתרון לכך הוא כאמור עמידה סמכותית ואיתנה כנגד אותן התפרעויות, אשר יתחיל עם ניסוח "הכרזה" (כך אנו מכנים את החוזה החד צצדי שההורים מבצעים עם ילדיהם בתחילת ההדרכה) בנוסח "המצב בבית הפך לבלתי נסבל. אנחנו ההורים שלך ואנחנו אוהבים אותך אבל אנחנו מחויבים לפעול כנגד ההתפרצויות שלך". ובמקביל להעביר לה את המסר שתשומת לב שהיא מקבלת לא תלויה בהתנהגות שלה. היא בלתי מותנת. אם באמת רוב הזמן שאתם מבלים איתה הוא יחד עם התינוקת והיא מרגישה קנאה על כך, אתם יכולים לנסות ולהקצות לה זמן איכות כלשהו, שהוא רק שלה.
ניסיתי לתת פה רק טעימה קטנה כי הנושא הזה הוא מורכב מאוד ואני מניח שישנן עוד הרבה שאלות לא פתורות כמו: מהן אותן תגובות? מה לעשות בזמן ההתפרצות? האם להפחית את ה"יחס והפינוקים" שהיא מקבלת לאחר התפרצות? כל אלו יקבלו מענה בהדרכה. ואם אתם רוצים אתם יכולים להשיג את ספריו של חיים עומר ובייחוד את "הסמכות החדשה" בשביל לקבל קצת רקע מקדים.

אם יש לך שאלות ממוקדות יותר, אנחנו פה

שבוע טוב ובהצלחה,
אסף

השב דווח
חרדות אצל ילד לפני כניסה לביה"ס
אתי
10:26 19.05.2013
יש לי נכד שאמור להיכנס לכיתה א בשנת הלימודים הבאה. הילד ילד חרדתי מאוד, צמוד מאוד מאוד לאמו, ליד כל אדם זר או לא מוכר פוחד לעזוב את אמו, הכניסה לגן הילדים בתחילת שנה הייתה קשה מאוד עליו והפרידה הייתה קשה. כעט לפני כיתה א הגגנת טוענת שיהיה לו קשה מאוד להשתלב בכיתה א ולהישאר ללא ההורים. האם תוכלו לייעץ כיצד לנהוג במקרה זה ובכלל כיצד יש להוריד את מפלס החרדות אצל הילדתודה.

השב דווח
חרדות - תשובה
אסף ליבוביץ
21:28 11.06.2013
אתי שלום,

אני חושב שילדים רבים מתמודדים עם חרדה מסויימת עם תחילת הלימודים בבית הספר, אחת כמה וכמה כשמדובר על ילדים עם אופי חרד יותר שפחות מסתדרים בסביבה חדשה.
אני מאוד אוהב את בחירת המילים שלך : "להוריד את מפלס החרדה" כי זו באמת הגדרה מאוד מדוייקת. לא תמיד אפשר להעלים אותה לגמרי, אבל בהחלט ניתן להפחית אותה. בעיני הקו המנחה הוא כן לתת לה מקום, לא להתעלם ממנה, אך בד בבד לא לתת לחרדה לנהל את הבית, לא להיענות לה. לדוגמא, אפשר לבצע שיחות מקדימות בנוסח "אנחנו מבינים את ההתרגשות מלהיכנס לבית ספר חדש, אנו מבינים שהדבר יכול לגרום אפילו לפחדים, ואנחנו נעבור את זה ביחד" אולם במקביל כאמור, לא להיכנע לחרדות.
במקרים כאלו עולה בדרך כלל המושג "עוגן הורי", שמסמל את התפקיד הרצוי של ההורה לילדים הסובלים מחרדות. ההורה הוא מעין עוגן שצריך להיות חזק ויציב אל מול גלי החרדה. הדמות של ההורה הסמכותי והיציב שלא נכנע לחרדות מעניק ביטחון רב לילד ומפחית את החרדה.
מבחינה קונקרטית יותר, מלבד ניהול שיחות מכינות עם הילד, אפשר אולי לתרגל פרידות מהאם למסגרת כלשהי (בייבי סיטר/חוג/קייטנה) בחודשים הקרובים.
אני יכול להמליץ לך על ספרו של חיים עומר - "פחדים של ילדים" ואם נראה כי המצב מחמיר עד שעולה החשש כי לא יהיה ניתן להשאירו לבד בבית הספר, אפשר לפנות להתייעצות מקצועית עם פסיכולוג התפתחותי ואולי לשקול שימוש במשלב מלווה, למרות שלדעתי זה אינו המקרה.

המון בהצלחה!
אסף

השב דווח
מקרא:   אורח/ת אורח/ת    חבר/ה חבר/ה    פסיכולוג/ית פסיכולוג/ית    מנחה מנחה    מנהל/ת פורום מנהל/ת פורום    הודעה ראשית הודעה ראשית    עם תגובה עם תגובה    ללא תגובה ללא תגובה