פורום התייעצות פתוח להורים

בוקר טוב,
מגיל מאוד צעיר היו לילד שלי פחדים. הפחדים באו והלכו, אבל כל הזמן התחלפו: פחד מזרים ברחוב, פחד ממעליות, פחד מבריכות, פחד מחרקים, פחד מלהיות לבד, פחד מדם, ולאחרונה פחד שיחטפו אותו.
עליי לציין כי לפני כשנתיים הוא היה עד לתאונת דרכים בה נפצע ילד, אשר מייד לאחריה חלה החמרה במצב.
בימים אלה הוא פוחד ללכת לבד אפילו לשירותים או להישאר לבד במקלחת. הפחד הוא אמיתי כיוון שכאשר הוא מגלה שהוא לבד, הוא נתקף פאניקה הכוללת בכי ורעד בכל הגוף.
בנוסף יש לילד טיקים, גם הם מתחלפים: כחכוח בגרון, השמעת קולות, ליקוק השפתיים, נגיעה בפה וכו וכו.
לפני כשנה הוא נפגש עם פסיכולוגית למשך כחצי שנה שבה היה שקט, אולם עם גמר הטיפול החרדות חזרו ביתר שאת.
אנא ייעצו לי מה עליי לעשות כי ברור לי שהילד במצוקה.
תודה...

שלום לי,
נשמע מתיאורך שאתם מתמודדים בבית עם מצב מאוד לא פשוט, שמקשה עלייכם התנהלות יומיומית ובעיקר מקשה מאוד על בנך.
דאגתך ומסירותך מעוררת הרבה הערכה ותרשי לי לחזק אתכם על כך.
אני מתקשה לתת לך איזה-שהוא טיפ להתמודדות כיוון הטיפול במצב מצריך יותר מזה, ומציעה לפנות לטיפול פסיכולוגי.

מהכרותי אציע לפנות לטיפול בבית החולים שניידר, למרפאת חרדה שהינה ייעודית לטיפול בילדים עם חרדות, הטיפול עצמו הוא קצר מועד ומערב גם אתכם, ההורים.

מצרפת לך קישור לפרטים נוספים -
http://www.schneider.org.il/Index.asp?CategoryID=436&ArticleID=1188

טלפון של המרפאה: 03-9253186

נשמח להמשיך ללוות ולייעץ בהמשך
שולחת לכם כוחות להמשיך בדרכם האוהבת וטיפולכם המסור בבנכם
בהצלחה,
איה.

אחותי הקטנה בת 18 ולפני גיוס חיה עם משפחתי, חרדתית עם התקפי חרדה ונוטלת ציפרלקס כל יום. עוד מספר חודשים עומדת להתגייס לצבא. היא אמנם חוששת מהגיוס ופוחדת לקבל התקפי חרדה אך רואה בצבא מסגרת שתאפס אותה ותוציא אותה לדרך חדשה. החשש שלי היא שבאמת היא לא תתאקלם בצבא ואז כל חלומותיה יתנפצו ומצבה יתדרדר לדיכאון עמוק, חרדות וחוסר שליטה. יש לציין שהצבא לא מודע למצבה ואין שום דרך להכינה להתמודדות. מה דעתכם? ומה עלי לעשות? תודה!

נדב שלום,

הדאגה שלך לאחותך מעוררת הערכה, והייתי רוצה לעזור לך, אך לצערי זהו אינו המקום הנכון עבורך. פורום זה הינו פורום של היחידה להדרכת הורים ומנסה לתת מענה עבור הורים המתמודדים עם בעיות התנהגות של ילדיהם.

ייתכן ופורום החרדה בYnet עשוי להועיל לך יותר - http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2236-13772,00.html

בנוסף, ישנן שתי עמותות המציעות תמיכה טלפונית בנושא חרדה:
עמותת נט"ל – 1800-363363.
עמותת נופית – 09-7447111.

המון בהצלחה,
אסף

תודה רבה!

שלום
אני אמא לילדה בת 17 (היא האמצעית). מאז ומתמיד היא היתה משקרת ותמיד הוכחנו אותה כשגילינו את השקר . הסברנו לה שעדיף שתאמר את האמת הכי קשה וכואבת מאשר שתשקר. לי כאמא יש את האינטואיציה מתי היא משקרת, למרות הכל אני מנסה לתת בה אמון ולסמוך עליה. כל פעם מחדש היא מאכזבת אותי.בשבוע שעבר היא היתה במסיבה בעיר שלנו ובבוקר כשקמתי הדלת שלה היתה נעולה ופתחתי אותה וגיליתי בן ישן איתה במיטה. הייתי בהלם מהתעוזה שלה. בערב שדיברנו היא החליטה שהיא לא משקרת לי והוא בחור שיש לה מת"א והוא היה איתה במסיבה ולא היה לו איך לחזור אז הוא בא לישון פה. וכמובן שלא עלה בדעתה לישון בחדר אחר. וששאלתי אותה אם הם שכבו היא אמרה לי לא מה פתאום. מה גם שהוא לא מוגדר כחבר שלה ושיש מערכת יחסים של חברים שהיא בא והיא הולכת.
בתחילת השבוע הילדה נסעה לפולין במשלחת בי"ס . ואז לא נעים לי לומר אבל חיטטתי לה בפלאפון ידעתי את הסיסמא שלה.וחשכו עיני למה שקראתי עם הבחור הזה. כמה שהיא משקרת ומתכמנת אותנו שפשוט התחלתי לבכות.מסתבר שהיא כן שוכבת איתו .היא גם ביקשה מחברה את הכדור שמפרסמים של היום שאחרי. וכשהיא קיבלה מחזור היא סימסה לו ואז הם נשמו לרווחה. הבנתי גם שהיא ישנה אצלו ביום שהיא אמרה לנו שהיא אצל חברה. אני ובעלי מיואשים ומתוסכלים ממנה . זה לא העינין שהיא מקיימת יחסי מין אלא שה כל נושא השקרי והתיכמונים שלה.אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו טיפול משפחתי בתשלום . אשמח לקבל מיכם יעוץ והכוונה.

שלום,
נשמע שאתם הורים מסורים ואכפתיים שמתמודדים מול סיטואציה לא קלה עם ביתכם, ומול אהבתם כלפיה והרצון לתת בה אמון אתם נתקלים בקושי לא פשוט. מדברייך התמונה נראית מאוד מורכבת אך בכל זאת אנסה לייעץ במעט כדי לעשות סדר ועזור.
ביתכם בשיאו של גיל שבו היא מנסה להוכיח, להתנסות ולפרוץ גבולות, והקושי שלכם כהורים היאוש והתסכול מובן ומוכיח עד כמה היא חשובה לכם. הורים רבים לילדים מתבגרים, כמותכם, נתקלים בקושי שנע כל הזמן בין הרצון לגונן עליה ולהוביל אותה לטוב ביותר לדעתכם, לבין הצורך לתת לה עצמאות. אני חושבת שגם במאבק על השקרים הינכם חייבים לפעול מתוך אכפתיות וסמכות אך בלי לפגוע בפרטיותה ועצמאותה.
אם אני צריכה להעביר לכם כהורים מסר אחד שיכול להוות לעזר ולייצר שינוי הוא - להגביר את הנוכחות שלכם בחייה באופן מתעניין, תומך ואמפתי. למשל אחרי חזרתה מפולין, לקבוע איתה ערב שלך ושלה שבו תוכלו לצאת יחד מהבית, לבית קפה קרוב או כל מקום שתבחרו ותעבירו יחד שעה-שעתיים. פעילות מעין זו תועיל לקשר הפתוח ביניכן, תשאיר פתח לקרבה ואפשרות לשיתוף. אני מציעה לך להיזכר בעצמך בגילה... ואפילו אם את חושבת שזה יועיל לספר לה מעט על רגשותיך ועליך כשהיית בגילה. פעילויות מעין אלו, אחד על אחד יכולים להיות גם עם אבא, אח/אחות או קרוב משפחה, שבכולן עומד אותו הרעיון של שיתוף נוכחות וקרבה.
יחד עם יצירת "ערוץ הקשר החדש" ביניכם, אני מציעה לבצע "הכרזה" - הכוונה היא לכתוב לה על דף מסר שמצהיר על כוונותיכם. למשל "ביתנו היקרה, אנחנו מעריכים ואוהבים אותך, ורוצים את הטוב ביותר עבורך, לכן מהיום לא נקבל עוד את סילופי האמת והשקרים. חשוב לנו שבבית יהיו יחסים כנים וטובים ולכן נעשה כל שביכולתינו להפסיק את השקרים". בערב שקט שבו כולם נמצאים בבית, כנסו את ובעלך לחדרה, שבו בנחת באופן לא מאיים, תנו לה העתק מהמכתב וקראו אותו בפניה, השאירו לה העתק וצאו מהחדר. תגובתה יכולה להיות מסלימה וסביר להניח שאחרי ההכרזה היא "תנסה אתכם". אך מהלך מעין זה הוא בבחינתך הצהרת כוונותיכם ועמדתם ביחס לשקרים.
למול כל אירוע או שקר שגילתם, נסו לא להתעמת איתה ולא להיגרר לחילופי צעקות והסלמה. אלא אימרו לה משפט כמו "אנו יודעים על מה שקרה, ההתנהגות שלך לא מקובלת עלינו, ואנחנו נגיב עליה". וזהו. גם אם היא תצעק ותתרעם אל תוסיפו במילים וצעקות. יום יומיים אחרי האירוע, מצאו ערב פנוי, את ובעלך כנסו לחדרה,סגרו את הדלת, שבו בנחת ואמרו משפט כמו "מה שעשית אתמול לא מקובל עלינו, ואנחנו כאן עכשיו כדי לא להיכנע לשקרים עד שנמצא פתרון" אחרי משפט זה שבו בחדר בשתיקה ללא דיבורים כ 15-20 דקות ואחריהם צאו מהחדר. כנראה שביתכם תנסה להיגרר למשא ומתן לחילופי האשמות וכו'. אתם התאפקו בשתיקה במשך זמן זה.
פעולה זו מכונה בגישתנו "התיישבות" ומטרתה להעביר מסר נוכח ולא מאיים, אתם כהורים שולטים כרגע על המרחב והזמן, אתם נוכחים בחייה, בחדרה, מעבירים מסר עוצמתי בשתיקתכם שלא תקבלו עוד שקרים. אך יחד עם זאת לא נגררים לריב וצעקות או התנהגות שפוגעת בה.
אתם יכולם להשתמש בכלי של "ההתיישבות" אחרי כל מעשה שקר שאתם בטוחים בו. כמובן שיחד עם זה להעביר לה מסרים תומכים, המעודדים פתיחות וקרבה כפי שתיארתי תחילה.
אתם נשמעים הורים אוהבים ואכפתיים וחשוב שתזכרו שמאבק עם השקרים של ביתכם, אינו מאבק בה אלא מאבק במעשי השקרים. באופן זה ובשימוש בכלים, אתם מעבירים מסר המתנגד ומוקיע את השקרים יחד עם מסר מקבל ואוהב כלפיה, כביתכם.

אם תרצו, תוכלו למצוא הרחבה על כלים נוספים ועקרונות אלו בספר "הסמכות החדשה" של חיים עומר

אני מקווה שהצלחתי לייעץ במעט, וכולי תקווה שהמצב בביתכם ישתפר
לכל שאלה התייעצות נוספת או שיתוף במצבכם, נשמח לעזור ולסייע לכם בכל עת

בהצלחה,
איה.

מקלחונים
הסרת שיער
העלמת נימים
הצרת היקפים
טיפול בצלוליט

קידום אתרים מקצועי זה אחד הדברים החשובים ביותר.

אני אמא לבת 20 שהיתה מאושפזת במוסדות שונים, למשך תקופות קצרות, בגין איום בהתאבדות. אין אבחנה ברורה למצבה.
כיום היא יותר שקולה. למדה בבי"ס לחינוך מיוחד,עזבה לפני סיום הלימודים "כי לא טוב לה, כי היא רוצה לעשות דברים אחרים,כי נמאס לה...." זאת אומרת בעצם שכעת היא לא במסגרת.
מזה זמן מה שאנחנו מנסים לשלב אותה בהוסטל. מכיוון שהיתה מאושפזת, היא נתבקשה להגיע לאיבחון למשך חצי שנה באזור חדרה. היא מתנגדת בתוקף. "כי זה רחוק מהבית". יש לציין שהבית זו לא הסיבה האמיתית. היא החליטה שהיא מתנדבת באורווה ושם כבר כמה חודשים. היא נצמדה לאחת העובדות, בת 20 כמוה רק שהיא בעלת משפחה ובהריון מתקדם. הילדה אינה מתקשרת איתי ועם בנותיי האחרות וכל קשר יוצר מצב לא נעים. יש לה קשר מינימלי עם אביה. אנחנו חיים בכאוס כשהיא בסביבה. השיחה או הקשר שלי כאמא, איתה הוא דרך האב. יש לה קשר "קרוב" עם כלבה אחת מתוך 3 בבית. לפני מספר חודשים היא הופיעה בתחנת משטרה וטענה שאני מכה אותה, היא נאנסה ועוד מין סיפורי הבלים שכאלה. אנחנו משפחה מאוד מגובשת. כעת אנחנו נמצאים במבוי סתום: היא לא רוצה ללכת לאיבחון, לא תלך לשום הוסטל, תשאר בבית עם כלום וכאוס..
כלומר, מצד אחד אינה מעוניינת בהוסטל ומצד שני אינה נמצאת בבית בכלל.

רחל שלום,

את מתארת מצב מאוד מורכב וקשה להתמודדות. ברמת העקרון, היחידה להדרכת הורים מתמקדת בילדים בגילאי 6-18, אך גם אם נניח את נושא הגיל בצד, לא ברור לי אם את מחפשת הדרכה בנוגע לאופן ההתמודדות עם בתך בבית , או ייעוץ והכוונה לגבי מציאת מסגרת מתאימה לבתך.
אם האפשרות הראשונה היא הנכונה, אני אוכל לייעץ לך בקווים כלליים לגבי דרך הפעולה הנכון לדעתנו, אך לשם כך חסר לי מידע לגבי המצב השורר בבית. מהו אותו "כאוס שהיא בסביבה" וה"מצב לא נעים" שאת מתארת,
אני אשמח אם תוכלי להרחיב מעט על הנעשה בבית, אולי לתאר לי מקרה ספציפי שקרה בתקופה האחרונה, וכך אוכל להרחיב את התייחסותי.
לגבי האפשרות השניה, לצערי אין באפשרותי לעזור לך בנושא זה. אני מציע לך לפנות לשירותי הרווחה הקרובים למקום מגוריך ולהתייעץ איתם בנוגע לאפשרויות העומדות בפניך.

אסף

שלום רב

אנו זוג הורים בני 30 עם 2 בנות מקסימות בגילאי 3,4 .
כבר תקופה ארוכה שהאב לוקח אותן בבוקר לגנים, יסכה הגדולה כבר קרוב לשנה בבקרים צורחת ומשתוללת מכל מני סיבות שונות.
זה יכול להתחיל מהדברים הכי קטנים כמו לצחצח שיניים או להפרד מאמא (בדר"כ זה הטריגר).
לאחרונה העניין החמיר והיא התחילה לטרוק חפצים ולהתפשט- לפעמים היא כבר מתעוררת בצורה כזו שהיא ישר בקריז.
אנחנו מאד משתדלים להיות סבלניים איתה אבל זה מגיע לסיטואציות מאוד חמורות.
אחה"צ יש לעיתים התנהגות דומה , הילדה דורשת שיאכילו אותה ושילבישו אותה למרות שיודעת כבר ממזמן לעשות זאת לבד.
בלילה הילדה נרדמת כמעט בלי בעיה אבל קמה באמצע ועוברת אלינו.
מיותר לציין שאנחנו מסיימים יום כזה תשושים ומיואשים.

תודה

אריאל שלום,

נשמע מתיאורך כי אתם הורים אכפתיים מאוד שנתקלים בסיטואציה לא פשוטה והתמודדות יומ-יומית מתישה וקשה. אני מחזקת אתכם על מאמציכם להתמודד גם עם סיטואציות חמורות ועל הסבלנות הרבה שלכם כלפי יסכה.
עם כל המורכבות של התנהגויותיה, אני מציעה לך ולבעלך לחשוב על שתי התנהגויות הכי קריטיות וספציפיות עליהן הייתם רוצים להגיב, למשל על התארגנות בבוקר לגן ועל שעת שינה בלילה. אנו ממקדים את ההתייחסות לעת עתה רק בשתי התנהגויות על מנת לאפשר לכם להגיב ולפעול מולן תוך שמירה על כוחותיכם. אחרי הבחירה, תוכלו לבצע "הכרזה" בפני כל בני ובנות הבית. ניתן לרשום על דף גדול. "ההתארגנות בבוקר ושעת היציאה בזמן ובשמחה מהבית מאוד חשובה לכל אורך היום. מעכשיו אמא ואבא יעשו כל מאמץ כדי לאפשר לכולנו להתארגן כראוי בלי להשתולל ולצאת בזמן". את הדף ניתן לתלות במקום מרכזי בבית ולהשאירו על הקיר.

ביום בו יסכה תתנהג לא כראוי בבוקר, באותו זמן יש להגיד לה "התנהגותך לא נעימה ולא מקובלת עלינו ואמא ואבא יחשבו על תגובה" ולעזוב אותה למספר דקות. הרעיון הוא לא להסלים את המצב, להשהות את תגובתכם ו"להכות בברזל כשהוא קר". באותו ערב ניתן לעשות ליסכה "התיישבות"- כלומר להיכנס את ובעלך אליה לחדר לבד, להתיישב בנחת כך שאחד מכם חוסם את פתח היציאה ולהגיד לה "התנהגותך היום בבוקר לא מקובלת עלינו, ואנחנו נשב כאן בחדר עד שנמצא פתרון להתנהגות". אחרי המשפט יש לשבת בשתיקה בחדר ללא כל תגובה מצדכם במשך כ-15 דקות. יסכה כנראה תנסה להיכנס למשא ומתן, לצעוק להאשים אתכם לצאת מהחדר וכו.. אתם צריכים לא להגיב ולא לדבר, באופן זה אתם מעבירים לה מסר נוכח וסמכותי אך עם זאת לא כוחני. לפני היציאה מהחדר אפשר להגיד לה "אנחנו נעשה כל מאמץ להפסיק את ההתנהגות הלא נעימה, כי אנחנו אוהבים אותך ולא מוותרים עליך".

בנוסף ניתן לערב משפחה קרובה במהלך, על מנת לעזור ותמוך בכם, למשל ביום בו יש שיפור בהתנהגות של יסכה, סבתא או סבא יכולים להתקשר או להגיע לביתכם ולהגיד לה "שמענו מאמא ואבא שהיום הצלחת להשתלט על הכעס בבוקר והתנהגת מאוד יפה, כל הכבוד לך אנו גאים בך מאוד" ביום בו יסכה השתוללה להעביר מסר ש"שמענו מאמא ואבא שהשתוללת והתפשטת בבוקר, רצינו להגיד לך שהתנהגות זו לא מקובלת ואנחנו תומכים באמא ואבא על המאמץ להפסיקה". תמיכה נוספת יכולה להיות שבעת ההתיישבות סבא או סבתא יהיו בסלון עם האחות הקטנה.

התומכים (קרובי המשפחה) יהוו עבורכם רשת תמיכה ועזרה אך בנוסף יעבירו ליסכה מסרים שתומכים בכם, כך המאבק בראות עינייה לא יהיה נגד אמא ואבא אלא ירחיב את מעגל האכפתיות.
חשוב לי לציין שאופן הדיבור על יסכה צריך להיות לא פוגעני כלפיה ושלא מאשים אותה, הכל צריך להיות מכוון להתנהגות הלא מקובלת כך יועבר לה המסר שאתם מקבלים ואוהבים אותה אך לא מקבלים את ההתנהגות הספציפית. המנעו ממסרים שהיא "ילדה רעה" והשתמשו בכך שההתנהגות רעה ולא מקובלת.

מקווה שהצלחתי לתת מספר טיפים קטנים ולעזור, אם תרצו הרחבה על הכלים והתגובות הנ"ל ניתן לקרוא את ספרו של פרופ' חיים עומר "הסמכות החדשה"

אתם מוזמנים לפנות בכל שאלה או התייעצות בכל עת,
מחזקים אותכם בהתמודדותכם
ובהצלחה.

בני בן ה-15 הוא האמצעי במשפחה. ההתמכרות למסכים החלה אצלו כבר לפני 3 שנים ומאז החריפה.
יורד בלימודים,לא מסוגל לעמוד באף מטלה מהמטלות שמציב לעצמו, לא שולט בזמן שלו וזונח עיסוקים רבים שאהב בעבר לעשות בגלל המסכים.
לדעתי בהשפעתם נהיה ממש עצלן , מתוסכל, כעוס וממש אגרסיבי כשמנתקת אותו מהמדיה של המסכים.
ניסיתי להגביל בשעות ,לעשות איתו הסכמים , להסביר , לשכנע, כלום לא עוזר...
אני חותכת לו את המחשב או הטלויזיה ואז הוא משתולל (לא תמיד אבל קורה לא אחת) , ואח"ך נרגע כאילו כלום, ולמחרת הכל מתחיל מחדש...
אין לי בעייה להתנתק מטלויזיה , אבל האם נראה לי שאפשר בימינו להתנתק מהמחשב?
ואם לא, מה בכל זאת אני יכולה לעשות כדי לגמול אותו מזה?<
הבעייה הולכת ומחריפה..
הייתי מאד מעוננינת להתיעץ איתך. זה דחוף!!!
תודה
ריקי

ריקי שלום,
התמכרות למסכים היא סוגיה עמוקה ומורכבת. ייתכן כי ההתנהגויות שתיארת כמו, חוסר חשק, תסכול וכעס, מהוות סימפטומים של ההתמכרות וכדאי לשקול לפנות לסיוע מקצועי בנושא. עם זאת, אפרט מספר טיפים וכיווני מחשבה שעשויים לעזור.
מדברייך ברור כי את אם מסורה ואכפתית. האינטואיציות שלך לגבי אופני פעולה, כמו הגבלת שעות והסכמים עם בנך, היו נכונות וראויות להערכה. עם זאת, ניכר כי הסברת לבנך פעמים רבות את השלכות מעשיו, ללא הועיל. לכן, אני מציעה לנסות להפחית מעט במילים והסברים ולנסות לפעול בדרך מעט שונה. ניתן להכריז בפני כל בני הבית כי מעתה והלאה השימוש במסכים יוגבל בביתך. הקציבי לכל בני הבית שעות מסוימות לשימוש במסכים כאשר חשוב שתקפידי לאכוף אותן. לדוגמה, במידה ולבנך יש טלוויזיה בחדר הוציאי אותה מחדרו והקפידי שיצפה בה רק בזמן המוקצב לו. בתום זמן זה נעלי את החדר בו נמצאת הטלוויזיה ואל תאפשרי שימוש בה. השגחתך תעביר לבנך את המסר שאת נוכחת בחייו ותעשי כל שביכולתך על מנת לסייע לו.
נשמע מדברייך שייתכן ובנך יכעס, יתפרץ וינסה להמרות את פיך בתגובה לשינוי שיתחולל בבית. חשוב שתהיי מוכנה לתגובות הללו ובמידה ויתרחשו השתדלי לשמור על שתיקה ואיפוק ולא להיכנס עמו למריבות על כך. תגובה יותר שקולה ופחות אימפולסיבית זמן מה לאחר האירוע עשויה להועיל. לפיכך, חשבי על משפט שישמש אותך בכל פעם שבנך יעבור את הגבול מבחינתך. לדוגמה:" ההתנהגות הזו לא מקובלת עליי ואני אחשוב איך להגיב לה". בתום סערת הרוחות חשבי כיצד להגיב כך שתגובתך תהיי יותר שקולה ולא תלקח את המריבה ואת התפרצותו של בנך בעת התרחשתו. אחת מאפשרויות התגובה להתפרצות או להמרת פיך יכולה להתבסס על שימוש במעגל תמיכה של חברים או מכרים שיהוו רסן נוסף להתנהגותו של בנך. לדוגמה, בקשי מדמות שבנך מעריך, כמו, שכן או דוד, להרים אליו טלפון לאחר האירוע ולהגיד:" שמעתי מאמא מה קרה אתמול. ההתנהגות הזו לא מתאימה לך ואני תומך באמא". לחילופין, במידה ובנך הצליח להתאפק ולא לצפות במסכים במשך יום שלם, דודו יכול לשלוח לו מייל או סמס שיחזקו אותו על התנהגותו. השימוש במערך התמיכה יוריד ממך עול כבד, יתמוך בך ובמקביל יגרום לבנך תחושת מבוכה ובושה, שעשויים לתרום להפחתה בהתנהגותו השלילית.
במקביל אני מציעה שתנסי לערב את בנך בפעילויות נוספות שאינן כוללות מסכים ומהיכרותך איתו, עשויות לעניין אותו. לדוגמה, השתתפות בחוג תיאטרון, פעילות ספורטיבית, תנועת נוער ויציאה לפעילות מסוימת עם דמות שהוא מעריך, כמו דוד או שכן. ייתכן כי בנך יסרב או יגיב בזעם להצעה. עם זאת, אני מציעה שתשאירי בפניו את הדלת פתוחה. ייתכן שלאחר זמן מה כשיבין שעליו למצוא תחליף למסכים, הוא יתעניין בהצעותייך.

בהצלחה!