שלום רבאב ותודה על פנייתך,
מדבריך נשמע שאת מנסה להתמודד עם מספר רב של קשיים עם בנך, ושאת מנסה לתת לו מענה לכל האתגרים שיש לו. בתור אימא שלו, יש לך להשפיע על התפתחותו ולעזור לו להצליח למרות כל הקשיים. יחד עם זאת, כפי שעשית בפנייתך אלינו, אין כל בושה לבקש עזרה, תמיכה, ואפילו גם הנחיה. תחשבי על המעגלים הקרובים והרחוקים שלך ושל בנך (סבים, סבתות, דודים, חברי המשפחה, יועצת, מחנכת, מאמן שחייה, אנשי מקצוע בתרפיות השונות של בנך, וכל מי שאת יכולה לחשוב עליו) שאת יכולה לגייס בשביל לעזור לחנך את בנך ולתת לעצמך את התמיכה הנצרכת. בסופו של דבר היום יותר מבעבר: "נדרש כפר שלם כדי לגדל ילד" ואני חושב שזה נכון במיוחד עכשיו בזמן שבנך עדיין צעיר. זה נכון שאת האמא, ואת מנהלת את הגישה החינוכית של בנך, אבל דווקא בגלל זה, זה מבורך להזמין אחרים להצטרף לעשייה החשובה שלך.
באופן כללי, חשוב שתדעי, שהתפרצויות זעם ונסיונותיו לפרוץ את הגבולות באים ביחד עם חרדות. קודם כל הייתי מזמין אותך להתייעץ עם בעלי מקצוע בכדי לבדוק שחרדותיו אינן חורגות ממה שנורמטיבי בשביל ילד בכיתה א'. בסופו של דבר, ילדים לעיתים קרובות (ובמיוחד היום) מפחדים ויכול להיות שההתנהגות של בנך נחשב בתוך גדר נורמטיבי.
ובכל זאת, העמדה שלך בתור דמות סמכותית בחיים שלו מהווה עבורו עוגן נפשי שאפשר לסמוך עליו. כאשר למילה שלך יש משקל וחשיבות, בנך לא צריך להיות "אביר אמיץ בדד" ולהתמודד לבד עם "הדרקונים" שבחייו כי הגבולות שאת מציבה שומרים עליו. דווקא כאשר ילד פורץ את הגבולות הוא נלחץ שהוא לא יצליח להתמודד עם הקשיים. מצד אחד, נחמד להיות עצמאי ולפרוץ את הגדר, אבל מצד שני באות עם זה התמודדויות שהוא עוד לא מוכן אליהן. לכן, גבולות, נוקשות, וסמכות הינן מתנות עבורו.
איך גורמים לכך שיש למילה שלך משקל בבית?
חלק מהעניין זה מה שהזכרתי בהתחלה. כאשר בנך מבין שהקו החינוכי שלך הוא נכון בבית, בבית ספר, בבריכה, וכל מקום שהוא נמצא בו, המסר נכנס פנימה. לכן מאוד חשוב לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם כל הסביבה של בנך.
יותר מזה, בכדי לתת לך את ההכוונה הנכון, אני רוצה להבין קצת יותר. איך הוא מנסה את הגבולות, עם מי, מתי, ומה התגובה שלך בדרך כלל? תנסי לקחת מדוגמה שקרתה לאחרונה ולפרט עד פרטי פרטים את האינרטאקציה.
אני אשמח לשמוע יותר,
כל טוב