פורום התייעצות פתוח להורים

שלום רב! אינני אמא, אך אני סייעת בגן ילדים. לראשונה מזה שנים נתקלתי בתופעה שאני לא יודעת איך להתמודד איתה. יש ילדה מתוקה מאוד בגן, בת שנה וקצת, הבעיה שהיא לא מתוקה לשאר הילדים. כשהיא רואה ילד משחק היא חוטפת לו את המשחק, משליכה על הרצפה והולכת לחפש "קורבן" אחר. היא לא יושבת לשחק במשחקים, כל דבר שהיא רואה משליכה על הרצפה, למרות שאני מדגימה ומנסה לשבת איתה וללמד. המשחק שלה בעיקר לחטוף לילדים אחרים כל דבר שיש להם (בקבוק, מוצץ, סינר, משחק). אני מסבירה לה בכל פעם שזה לא נעים, שלא חוטפים וכדומה, אבל שמתי לב שכשאני מדברת איתה היא לא מסתכלת עלי, לא מקשיבה (או אולי עושה את עצמה לא מקשיבה?). היא ממשיכה להיות אלימה כלפי ילדים: מושכת להם בשיער, חונקת אותם ומתיישבת עליהם למרות שהם בוכים. הילדים מפחדים ממנה ומוותרים ישר על כל מה שהיא חוטפת להם וכמובן לא מתקרבים אליה. נראה שהכל לגמרי נעשה בתמימות מצידה, כי אף אחד לא מציק לה. היא מקבלת המון חיבוקים ואהבה, אבל אני מתחילה להתייאש ולאבד סבלנות כי היא מתעלמת ממני. אני לא רוצה להעניש אותה ולהגיד לה שתיכנס לגן (מהחצר) אם לא תתנהג יפה, כי אני יודעת שהיא לא תבין, וגם נמאס לי לכעוס עליה, קשה לי. איך מתמודדים עם ילדה כזאת?

נוי היקרה, כל הכבוד על הסבלנות ואורך הרוח בהתמודדות עם הילדה המתוקה שמותירה ילדים אחרים בגן עם טעם מר מאוד... אין ספק שמדובר על ילדה מוכשרת מאוד, היא למדה מהר את מה שילדים לומדים בגיל מאוחר יותר - כאשר כלמה שנותר לדמויות הסמכות זה לשוחח לדבר ולהסביר הם יכולים פשוט לבהות לצד שני ולהמשיך להתנהג כמו שהם מתנהגים. מי שסובל מכך בעיקר הם שאר הילדים בגן... ולמעשה כך מתחיל התהליך בו אנו מגדלים דורות של ילדים שלומדים שדמויות הסמכות לא יכולות לעשות דבר כשהן פועלות באופן כוחני.
ההמלצה שלנו היא לקיים שיחה עם הוריה של הילדה (כמובן שממליץ לך אישית לפנות קודם לגננת בסוגיה זו, חשובה מאוד תמיכתה בעניין) ולכם על משהו שקוראים לו - עונש. כן לעיתים עונש יכול להיות יעיל הרבה יותר מעוד שיחה והסבר. יש מטפלים רבים שמתנגדים לביטוי ״עונש״ ולכן מעדיפים לכנות זאת ״תוצאה״ כלומר כאשר הילדה מתנהגת באופן לא הולם יש ״תוצאה״ למעשיה. כמו שהובהר בהתחלה המלל וההגדרות פחות חשובים אבל כל עוד את נותרת חסרת אונים בלי יכולת לפעול או להגיב פרט למלל שאותו הילדונת המתוקה מבטלת לחלוטין - (ובצדק...:-) איןלה שום סיבה לשנות את התנהגותה.
מאחל בהצלחה ומוסיף הרבה הערכה לעבודתך המורכבת עם הילדים שלנו בימים מורכבים אלו...

שלום,
בני בן ה18 (שמיניסט) הוא ילד מקסים ורגיש, אבל מורד בערכים שלנו ומדבר בחוצפה רבה (או פשוט לא עונה).
כשהוא מתעצבן על משהו הוא מקלל בצורה מזעזעת, מזלזל ומאיים ("סתום את הפה, או שאכניס לך כאפה"). היו לו התקפים יותר תכופים בעבר שגם הסתיימו באלימות מילולית ופיזית וסיכמנו איתו שילך לטיפול. בגלל הקורונה דברים לא יצאו לפועל וזה התמסמס. הוא טעם שהוא בשליטה ולא יפעיל אלימות פיזית.
בטיפול שעשינו הפסיכולוג טען שאנחנו צריכים לשחרר את כל הוויכוחים איתו (טען שהוא כן מחובר אלינו ומעריך אותנו, אבל צריך להתבגר ולמצוא את הדרך שלו, בתמיכ שלנו) ורק על אלימות פיסית לא לעבור בשתיקה. מאז היתה תקופה יחסית רגועה...
לאחרונה הוא יצא משליטה ותקף אותי פיזית. בעלי ניסה לדבר איתו ללא הצלחה (גם אני) וכרגע הוא לא מוכן לשמוע על טיפול וטוען שאנחנו הבעיה ולא הוא. בכל פעם כשאני מנסה להתקרב הוא מאיים שיתקוף שוב.
שקלתי לגשת למשטרה ולדווח, כי אני לא מוכנה לחיות בפחד ואני מפחדת שכשיגל יהפוך לאדם אלים, בנזוג אלים... הוא גבוה וחזק וכל מכה שלו זו סכנת חיים.
אבל אני גם מתביישת ממש ובעיקר לא רוצה "לדפוק" לו את העתיד. הוא מתכנן להתגייס ליחידה קרבית הכי מובחרת שיש, ואני לא רוצה לפגוע בסיכוייו בעתיד.
מה לעשות? איך מתגברים על הבושה ואיך מטפלים בזה בדרך הכי טובה?

אמא יקרה, את אכן מודאגת בצדק ולצערנו הרב בתרבות הנוכחית ניתנת לגיטימציה רבה מידי לבני נוער להתייחס בצורה מבזה להוריהם. כאשר ילד מקלל הורה או מאיים עליו ("סתום את הפה, או שאכניס לך כאפה") אין פרוש הדבר שצריך טיפול לנער אלא ליצור עמדה הורית ברורה ונחרצת מול התנהגות זו. יותר מיד פעמים אנו נתקלים במקרים בהם נתנת ״הרשאה״ ע״י פסיכולוג/ית זה או אחר/ת להתנהגות מבזה כלפי ההורים שבהמשך בדיוק כפי שקרה במקרה שלך מתדרדרת לפגיעה פיזית. הפגיעה הפיזית לא פעם מינורית לעומת החוויה הרגשית של ההורה וחשוב גם להבין זאת. יתירה מכך, אחד התעתועים הגדולים הוא שמדובר לא פעם על ילדים נורמטיבים שבשאר המסגרות מתנהלים ומתנהגים באופן סביר ואף טוב (הנה לדוגמא בנך מעוניין להתגייס ליחידה מובחרת!) אז מה עושים. או קודם כל לשאלתך - האם לפנות למשטרה? בהחלט אפשר אך אנו מעדיפים להמנע מכך בדיוק מאותן סיבות שציינת כאן. אז מה עושים?
הנקודה המהותית ביותר להבנה כיצד לפעות עוברת דרך תחושת הבושה. האם במצב בו ילד התוקף (מילולית או פיזית) הורה הילד צריך להתבייש? ואולי ההורה צריך להתבייש? התשובה שלנו (ולהערכתנו גם של מרבית הציבור) היא שהילד אמור להתבייש בהתנהגותו. המהלך ההורי המתבקש לפיכך הוא לפנות למספר אנשים בהם אתם בוטחים (קרןובי משפחה, חברים או שכנים) לספר להם על הארוע ולבקש מהם לפנות אל הילד, לספר לו ששמעו מה קרה. למי שמוכן לפנות לידל אנו קוראים במודל שלנו - תומך. תפקידו של התומך הוא כפול מצד אחד עליו/עליה להעביר מסר חד משמעי לילד - לא מדברים ככה להורים שלך. אחרי המסר החד משמעי הזה אפשר כמובן לשאול אותו למה? למה הגיב כך? האם היה רוצה שאותו תומך (דוד, דודה, שכן סבתא...) ישמש כמתווך בינו לבין אחד ההורים.
מניסיוננו, במצב בו קיימים איומים או תוקפנות כלפי הורים, התגברות על הבושה ההורית (המאוד טבעית ומובנת) חשיפת המקרים לאנשים קרובים (וגם רחוקים) בהחלט מובילה לשינוי משמעותי.
אם תראו שאין זה עוזר אתם מוזמנים לפנות אלינו ליעוץ במסגרת המרפאה בשניידר.

שלום שלום:)
שמי גיא, עו"ס בחוות קיימא - מסגרת תעסוקתית לנוער נושר ממסגרות. החווה מהווה אלטרנטיבה לבית הספר. אין בחווה לימודים פורמליים. אנחנו מציעים משהו אחר- עבודה בקהילה רב גילאית (מבוגרים וצעירים ביחד) בשדה חקלאי במושב בית זית (ליד ירושלים). אנחנו מגדלים ירקות שמגדלים אנשים. פתוחים בפני נוער בגילאי 15-18 שמחפשים מסגרת חלופית כי לא עובד להם בביה"ס מכל מני סיבות. הנערים והנערות משתלבים בחווה בעבודות השדה השונות בשעות הבוקר, מקבלים שכר על עבודתם (מינימום לפי גיל), יוצרים קשרים עמוקים ומעצימים עם שאר הצוות בחווה (המבוגר והצעיר), ומבכך מרגישים שותפים לעשייה משמעותית, לומדים לקחת אחריות על חייהם ועל הבחירות שלהם, מתפתחים וגדלים בסביבה מגדלת, אוהבת ודורשת.
אשמח לתת פרטים נוספים למי שיהיה מעוניין: 054-3100231
שיהיה המון טוב:)
גיא

שלום , ילדה בת 9 מאובחנת בהפרעות קשב מקשרת על כל דבר קטן וגדול ממציאה סיפורים כבר לא יודעת כאשר באמת כואב לה , זה יכול להיות המצאות על מה שהיה בבית הספר או שכואב לה משהו או שקר לגבי השאלה ששאלתי , איך אפשר לעזור לה ?

לוסי שלום, חשוב לדעת כי כחלק מקשיי ילדים הסובלים מבעיות קש"ר (קשב וריכוז) נוצרים קשייים רגשיים רבים. לעיתים טיפול רגשי לילד/ה יכול לסייע אך כמובן כי התמודדות ההורים חשובה לא פחות ואף יותר.
מה שאנו מציעים זה להשתדל ככל האפשר להמעיט מהגדרת הביטוי "שקר" כאשר היא "מבלפת", "ממציאה סיפורים" או משתמשת באסטרטגיות אחרות כדי להסוות את התסכול הגדול שלה מהמצב. מומלץ כמובן ראשית לא להאמין ולנקוט אמצעי זהירות מתאימים (למשל לברר עם המורה או אם חברות מה בדיוק קרה לפני שפועלים) ולאורך הדרך להשתדל כמה שפחות לעמת אותה עם השקרים אך לסמן כי לפעמים הדברים הם לא כפי שתארה אותם ולכן עלינו לפעול אחרת.
כפי שציינתי בתחילת התשובה אפשר גם לבדוק אפשרות לטיפול בילדה או לפנות אלינו או לטיפול אחר בהדרכת הורים על מנת לקבל הצעות התמודדות המתאימות למצב.

שלום
בני בן 15.5.בעקבות שיקולים שונים ,בשיתוף עם בננו העברנו אותו לבית ספר חדש בתחילת השנה.
בית הספר החדש מתאים לבני. ניתן מענה בתחום לימודי שמעניין את בני.
למידת אותו תחום מקצועי אחת לשבוע. בשאר השבוע למידה במקצועות נוספים.
בני ישן מאוחר ולדבריו הוא אחראי לעניין הליכתו לבית הספר.
לאחרונה נחבל ושוהה בבית שבוע עקב עניין רפואי. לדבריו בשבוע הבא ילך.
אני כאם מנסה לעודד ולדחוף הליכתו למסגרת. עד כמה יש לאפשר לו גבול אחריות?
עד כמה עלי ל"חפור" כדבריו בעניין זה.
מיותר לפרט חשיבות הלימודים בעיני ובעיני בעלי. מאידך חשוב לנו לשמור על יחסי הורות תקינים. לעצתכם אודה

שלום
הבת שלי בת 11 לא מוכנה ללכת לבית הספר. היא אומרת שהמחנכת לא אוהבת אותה ושילדים מציקים לה גם בהפגנת אלימות . ויש להם השנה מורים חדשים שהיא גם לא אוהבת (יש לה אבחנה טובה לילדים ואנשים ויודעת לברור את הטובים ויודעת מי לא טוב) . מחופשת סוכות הילדה הגיעה נורא מעט לביהס . והיא לא מוכנה שאדבר עם המורה או המנהלת וגם הילדה עצמה לא רוצה לדבר איתן . לילדה גם יש פחד להצביע בשיעור או להקריא לפני הכיתה והמורה ממש לא קשובה לכך . אשמח לייעוץ ולדעת מה עליי לעשות לפני שישלחו לי קבסית הביתה . ומלחיץ אותה שכולם מסיימים משימה שנותנים להם והיא נשארת אחרונה , מפריעה לה שמעירים לה על אי הכנת שיעורים לפני כל הכיתה . הבת שלי מאוד רגישה ופגיעה . תודה

אמא יקרה שלום, אני ממליץ לקרוא את חומר ההסבר על אי הליכה לבית הספר הנמצא באתר זה (קישור למטה). במידה והילדה ממשיכה להתעקש מומלץ גם לפנות אלינו ליעוץ או להדרכת הורים מקבילה. יש חשיבות רבה להדרכת הורים אקטבית כאשר ילד/ה מסרבים להגיע לבית הספר.

שלום רב,
יש לנו 2 ילדים בן 5 ובת 7.
הבן 5, הוא ילד מאוד חכם, סקרן, מביע עניין ויכולות לימודים מאוד טובות.
אבל מצד שני, הוא לא מבין גבולות, זה מתחיל בהבנה של הדברים הכי בסיסיים שיש, ועד לחמורים שביניהם.
הוא לא מתארגן לבד (והוא יודע טוב מאוד להתלבש) לא רוצה לצחצח שיניים, לא מבין אסור/מותר (בעצם כן מבין,אבל עדיין קצת כי אז הוא עושה מה שאסור), זורק ולא אוסף צעצועים אחריו, מצטרף לא טוב למשחק של ילדים נוספים, מציק ורב עם אחותו.
הרבה פעמים אנחנו נמצאים במצב של כעס כלפיו בגלל הדברים שהוא עושה, ולכן מתפספסים המון דברים, כמו ללכת לאורחים או סתם אפילו לצאת לטייל.
המצב הזה מאוד מתסכל אותנו ומייאש אותו מאוד כי הוא מודע לטעויות שלו, ואח"כ הוא גם מתחרט.
בסוף יוצא משליטה ועצבים ומגיע מצב של משא ומתן רק כדי שיירגעו הרוחות בבית.

מרגישים מיואשים, והייתי רוצה לדעת מה ניתן לעשות?

שלום,
יש לי ילד מתוק בן 3.5, הוא ביישן מאוד.
הוא מסוגל לשחק עם ילדים אחרים ולהנות איתם ולצחוק, בעיקר בפעילות יחידנית ולא עם הרבה ביחד.
אבל עם מבוגרים זה שונה לגמרי - הוא ממש מתעלם בצורה קיצונית.
מתייחס למבוגרים כאילו הם אוויר, לא ייתן אפילו כיף למבוגר שהוא למשל חבר טוב או אפילו לסבא שלו.
לגננת הוא יכול רק להנהן עם הראש ופשוט לא יכול להוציא מילה מהפה כשהוא מדבר עם מבוגרים.
כשהוא למשל צריך פיפי הוא יבוא לגננת ופשוט יבהה בה, עד שהיא תבין שהוא בעצם מתכוון שהוא רוצה לעשות פיפי.
איתנו, ההורים, הוא משוחרר לגמרי ומדבר הרבה.
בגיל מאוד מוקדם כבר שמנו לב שהילד צורח ובוכה כשהוא בידיים של אחרים ובמשפחתון הראשון שבו היה הוא טופל עם אישה מאוד מוחצנת שהייתה מדברת בלי סוף.
חשוב לציין שאני ואישתי גם אנשים בעלי אופי מופנם סה"כ ובעברינו גם היינו ביישנים. אבל היום אנחנו מאוד חברתיים, משתלבים ומדברים וצוחקים עם אנשים.

הייתי מאוד רוצה לעזור לילד שלי להיות פחות ביישן ולפחות שיוכל לדבר קצת עם מבוגרים.
אני כמובן יודע לא ללחוץ עליו ואני משתדל להיות רגיש למצבו ולא לעשות מזה עניין.
אני חושש שמצבו יכול להוביל לחרדות חברתיות ואף לדכאון אם זה לא יטופל אז אני רוצה לעשות כל מה שביכולתי כדי לעזור לו.
מה אפשר לעשות ?

שלום,
בני ילד טוב ומקסים, מעט ביישן באופיו אך מאוד חברותי, תמיד יזום ויחפש עם מי לשחק וזה מאוד חשוב לו. מה שמאוד מפריע לי שהוא כל הזמן סופג ולא מחזיר, אם ילד ילד מרביץ לו , מציק לו או מדבר אליו לא יפה, התגובה הכי חריפה שהבן שלי יוציא זה אולי די מספיק.
איך מחשלים אותו? אני ממש חוששת שזה רק יחמיר כי תמיד כיף להציק למי שלא מחזיר

אודה להכוונתכם

שלום, בני בן שנתיים ושמונה חודשים, לפני חודשיים נוספה לנו תינוקת חדשה וכבר כמה חןדשים שאנחנו מתמודדים עם התפרצויות זעם מצד הגדול (עוד לפני לידת התינוקת)
במצב רגיל הוא ילד מדהים, מתקשר, חברותי וחייכן, כמו שאופייני לגיל הזה הטריגר להתפרצות שלו יכול להיות מדברים שטותיים ולא משמעותיים כמו יוגורט שנשפך.. ואז זה מתחיל, בכי, צעקות, לפעמים משתטח ממש בצורה מוגזמת… כזה קורה אנחנו מגיבים מאוד ברוגע ומסבירים לו שאנחנו פה כשהוא ירגע, מציעים חיבוק (הרבה פעמים עוזר) מנסים קודם להרגיע אותו.. הבעיה שגם אחרי שזה נרגע זה יכול להתחיל שוב.. כשאנחנו מדברים על זה כשהוא רגוע הוא מבין וגם אומר בעצמו שלא צריך לבכות אבל זה פשוט לא מפסיק… אני מרגישה שאנחנו כן עושים את כל מה שמומלץ בגיל הזה אבל יש ימים שזה ממש בלתי נסבל..
מה אפשר לעשות? אולי טכניקה אחרת?
תודה מראש

שלום רב,
בתנו בת כמעט 17, סיימה י"א. מאובחנת קשב וריכוז. העברנו אותה כיתה באמצע י"א לתיכון פרטי לבקשתה, על מנת לתת לה חוויית הצלחה (חברתית ולימודית) שלא היה במקום הקודם. מסתבר שגם בתיכון הפרטי לא היתה למידה כלל. אומנם ניסינו ליצור קשר עם הצוות, אך נתבקשנו לתת לה לקחת אחריות. זה לא עבד וכעת נעבוד באופן הדוק עם הצוות לוודא ששנה הבאה לא תתמסמס באותו האופן. אגב, כבר ארבע ומשהו שנים שאנחנו עוברים בין לנסות לתת לה אחריות ובין להיות מעורבים, וכמובן גם למצוא איזון בין שניהם). לכאורה היא מסתדרת, יש לה עבודה קבועה ובה היא אחראית משמרת ועבודה נוספת בערבים. אבל לא ניתן להניע אותה לעשות דבר חוץ מזה. היא רוצה להרוויח, (ומבקשת מאיתנו כספים בו זמנית). היא יכולה להיות במיטה ימים מלאים, עם הנייד, ותעבור בלילה לסלון לטלוויזיה או למחשב. היא ישנה לקראת ארבע בבוקר וקמה בצהריים אלא אם כן יש לה עבודה או חברים שנפגשים בשעות הערב המאוחרות והלילה. כבר ארבע שנים שאנחנו נלחמים בתופעות האלו. כיוון שאנחנו לא יכולים להישאר ערים בשעות לא הגיוניות אין לנו שליטה מה היא עושה בשעות אלו והיא משקרת לנו. (לגבי שעות הערות שלה, או שעות החזרה). טוענים בפנינו שהכל בסדר, היא עובדת. ואנחנו מרגישים שאין לה חיים באמת. אין לה בחירות לטפל בעצמה בבריאות לדוגמא (היא ילדה אטופית ואוכלת זוועה ובשעות הקטנות של הלילה אז העור שלה מגיב בהתאם), אין לה תחביבים, היא רצתה שנשלם עבור מנוי בחדר כושר ולא הולכת אליו. אם זה לא קניון, לצאת לאכול או לצאת עם ידידים (או עבודה), היא לא עושה דבר. היא הפסיקה לרקוד בגיל 15, בתחילת הקורונה. זה היה לה מעמיס מדי. בעלי טוען שבגיל שלה כעת הנחיית הורים כבר מיותרת ומאוחר מדי. אני רציתי כבר שנים וחושבת שזה הרגע האחרון. בעלי חושב שהכל נתון בידיה ובמוטיבציה שלה וכיוון שאין לה מוטיבציה להשתנות, דבר לא יקרה. אני טוענת שזה דיאלוג ומשהו בהתנהלות שלנו מקבע את ההתנהות ואולי יש דרך לשנות. יש לנו עוד שלושה ילדים וב"ה איתם הכל טוב. אחת סיימה י"ב ולפני צבא, מתנדבת, עובדת, מתאמנת בקביעות וכו'. השניים האחרים קטנים יותר אך לא מאובחני קשב וההתנהלות איתם שונה וקלה יותר. הפוקוס של הבית היה עליה בארבע השנים האחרונות (אבחונים, הוראה מתקנת, מול צוות המורים המתחלף, מאמנת אישית וכו'). עוד משהו, החדר שלה במצב נורא. הארון שלה עמוס והיא מסרבת להיפטר מבגדים וכיוון שאינה מסדרת אותו היא מעמיסה לעצמה בגדים על המיטה כך שהם נשפכים גם על המיטה של אחותה, גם מתחת למיטה, בשידה שלה ובכל החדר. כולל בקבוקי מים ריקים וחפיסות ריקות. אנחנו כל הזמן "עליה" שתטפל בחדר ובכל ערב בעלי מסדר את המיטה לאחותה כדי שיהיה לה נעים והיא תרגיש שיש לה מקום. אין לנו מקום לחדר משלה אבל בהתנהלות שלה היא "מוחקת" את המקום בחדר של אחותה הקטנה. גם על זה אנחנו ב"ריקוד" תמידי. כמה ללחוץ, מתי להיכנס ולעשות סדר בעצמנו (פעם בחצי שנה בערך וגם אז, לא מפנים לה בגדים מהארון, רק מסדרים)

איך אני מסבירה לבעלי שזה הרגע? הוא כבר לא מכיל אותה. אנחנו כן (סוף סוף, גם מבחינה תקציבית זה היה מאתגר) נשלח אותה לפסיכולוג, עבורה. אך איך אני מעבירה לבעלי את הצורך באורך רוח, בלתת הזדמנות לתהליך הנחיית הורים? האם הוא צודק בכך שבגיל זה כמעט ולא תהיה השפעה של ההנחייה על ההתנהלות מולה?

שלום
הבת שלי בת שנתיים וארבע חודשים, לא מוכנה בשום אופן לצחצח שיניים, אני מנסה את כל הדרכים שיש והיא בשום אופן לא מוכנה, אני עושה בצורת משחק,סיפור ,צחוק, סרטונים והיא בשלה, לא מוכנה.,מחליפה לה מברשת שיניים, המשחה גם טעימה.
מה ניתן לעשות, אני פוחדת שיגרם לה נזק בגלל חוסר צחצוח.

מחכה לתשובה
אני אובדת עצות

תודה

יעל שלום,
נשמע שאת מתמודדת עם דבר לא פשוט וניכר כי את עושה באמת המון מאמצים וגם באופן מאוד יצירתי ונעים כדי לגרום לבת שלך לצחצח שיניים. ראשית, חשוב להגיד שזו אכן סיטואציה מורכבת שהרבה הורים מתמודדים איתה וגם ניכר שניסית שיטות רבות שהן בהחלט יכולות לסייע. אפשר לנסות עוד מספר דברים-
1. מברשת חשמלית לפעמים עוזרת לילדים, במידה וזה יהיה מותאם לגילה
2. אפשר להסביר את הרציונל שעומד מאחורי צחצוח השיניים
3. לבקש אפילו מהגננת לתת הסבר על צחצוח שיניים
4. לגייס אנשים נוספים שיהיו איתה בצחצוח וינסו לתמוך בה

יכול גם להיות שזה יקח עוד קצת זמן אך הנסיונות שלכם חשובים מאוד ויסייעו לה בסוף לפתור את הבעיה.

אנחנו כאן לכל שאלה נוספת,
צוות הפורום.

תודה על המענה

לגבי מברשת חשמלית היא לא תיתן כי זה עם רעש ,והדוגמה היא שהיא לא מוכנה לעשות אינהלציה כשהיא צריכה כי זה עם רעש, לגבי שאר הדברים שכתבת, זה כבר נעשה, היא לא מבינה את החשיבות של זה, לא עם שירים ולא עם סיפורים ולא עם משחקים, היא מתעקשת ונועלת את הפה, כנ"ל לגבי טיפות עיניים שצריך לשים לה, היא מרדנית מאוד, לא עוזרים הדברים האלה, כשהיא לא רוצה שום דבר לא יעזור.

היא גם לא מוכנה שהאבא יצחצח לה או הסבתא וזה לא עוזר גם כיש לידה אנשים.

שלום
הבת שלי בת שנתיים וארבע חודשים, לא מוכנה בשום אופן לצחצח שיניים, אני מנסה את כל הדרכים שיש והיא בשום אופן לא מוכנה, אני עושה בצורת משחק,סיפור ,צחוק, סרטונים והיא בשלה, לא מוכנה.,מחליפה לה מברשת שיניים, המשחה גם טעימה.
מה ניתן לעשות, אני פוחדת שיגרם לה נזק בגלל חוסר צחצוח.

מחכה לתשובה
אני אובדת עצות

תודה

שלום רב

בשבועיים/חודש האחרון בני בן ה15 סיגל נוהג חדש:עירות בלילה, שינה ביום

הוא ממעיט בהליכה לבית הספר .

אני ב"מעקב" אחריו במהלך היום והלילה.

בבוקר מעירה לבית הספר,מכינה מזון לבית הספר והוא לאחרונה מגיע לבית הספר בתדירות נמוכה מאוד בכוחות עצמו.
מדי יום בערב אני מכינה לו ארוחת צהריים בריאה ומזינה.

המחנך שוחח עימו אבל דפוס ההתנהגות החדש מתקבע.\

בני מתקן את האופניים שלו בערב,רוכב על אופניים בערב ונפגש
עם חברים /מתייעץ בתחום האופניים.
יש לו מספר זוגות אופניים (חלקם יצר/הרכיב בעצמו).
הוא נמצא בחצר הבית אחר הצהריים/ יוצא וחוזר הבייתה.
לאחר מכן בסביבות 23:00 שוב אומר שהוא יוצא לסיבוב רכיבה.
לבד או עם חברים וחוזר הבייתה.
בני לא מעשן,מסייע לשכנים בהתנדבות, נער מדהים .הבהרנו לו שהתנהגותו לא מקובלת בבית
ומסכנת אותו(רכיבת לילה) אבל הוא לא מקשיב.
כשהוא חוזר הבייתה בערב הוא אוכל ואחר כך בפלאפון/ בסדנת האופניים שיצר.
נכון לעתה מצב זה פוגע בתפקודו .
פעם אחת נשאר ער כל הלילה כדי ללכת לבית הספר בזמן ואחר כך נרדם שעתיים אחר הצהריים.
זו תופעה חדשה ופסולה בעיני.מה עצתכם?
בני יקר לי ולבעלי הסברנו לו זאת מספר פעמים ואנו מאוד מודאגים לסיועכם אודה

דנה שלום, נשמע שההתמודדות של בעלך ושלך עם היפוך השעות מצד בנכם, הרכיבה המסוכנת בלילה והקושי שלו ללכת לביה"ס בבקרים- איננה פשוטה ומטרידה אתכם. הקושי שאתם חווים טבעי ונורמלי. כל הכבוד לכם על המעורבות והנוכחות שלכם בחייו של בנכם ועל כך שהבחנתם בדפוס ההתנהגות החדש והבעייתי הזה. מדובר על תופעה שכיחה בקרב בני נוער רבים בגילם של בנך שעסוקים מאוד בתפקוד החברתי שלהם ולפעמים חוזרים הביתה בשעות מאוחרות ואז מתקשים לקום בבוקר לביה"ס ולתפקד. יחד עם זאת, אכן לא מומלץ לשתף פעולה עם ההתנהגות הזו, על אחת כמה וכמה לאור הפגיעה בתפקוד של בנך על פי תיאורך.
בני נוער צריכים ללכת לבית הספר למען ההתפתחות התקינה שלהם ולכן חשוב שתנסו לעודד את בנכם כן לקום בבוקר וללכת לביה"ס ולסגל עבורו סדר יום יותר יציב ויחסית קבוע (כולל זמני שינה, התעוררות בבוקר והליכה לביה"ס) כדי להקל עליו את ההתמודדות הלא פשוטה עם השילוב בין ביה"ס לבין המפגשים עם החברים והרכיבה על האופניים. חשוב שתהיה לבנכם מסגרת שאליה יקום בבוקר למען התפתחותו.
אכן רכיבת לילה עשויה להיות מסוכנת ופעלתם בצורה מעולה בכך שהבהרתם לו שהתנהגותו לא מקובלת עליכם ושאתם פועלים מתוך הרצון והחובה שלכם כהוריו- להגן עליו ורוצים בטובתו. חשוב להמשיך לעמוד מול בנכם עם אמירה חד משמעית שהוא צריך ללכת לביה"ס. בנוסף, כפי שציינת שאת כבר עושה כעת בצורה מצוינת, חשוב שתמשיכו לפעול לשם כך, כולל לנסות להעירו בבוקר. ניתן לנסות לגייס גורמים נוספים שיסייעו לכם לעודד את בנכם ללכת לביה"ס בבקרים. מומלץ לנסות לגייס עזרה של גורמים מביה"ס ולייצר שיתוף פעולה ביניכם לבין המחנך ששוחח עם בנכם. מומלץ להסביר לבנכם שהוא חשוב לכם ויקר לכם ואתם דואגים לו ולכן חשוב לכם שהוא כן יישן מספיק שעות בלילה וילך לביה"ס בבקרים ולא יחשוף את עצמו לסכנות בלילה. אתם כהורים הסמכות בבית ולכן ביכולתכם לקבוע את הגבולות ואת המדיניות בבית ומה מקובל / לא מקובל מבחינתכם.
נציין שבאופן כללי רכיבה על אופניים היא מצוינת שכן מדובר על פעילות אירובית שתורמת על פי מחקרים לשיפור מצב הרוח ולשיפור בבריאות הפיזית של הגוף, אז מומלץ להמשיך לעודד את בנכם לרכב על האופניים. יחד עם זאת, כחלק מקביעת סדר היום המובנה, מומלץ לקבוע טווח מסוים של שעות שבמהלכן בנכם ידרש לקום בבוקר וללכת לביה"ס, וכן, טווח שעות שבמהלכן הוא יוכל לצאת לרכב על האופניים ו/או לתקן את האופניים, ואף מומלץ במידת האפשר לצאת לרכב אתו מדי פעם על האופניים או להציע לו סיוע שלכם בתיקון האופניים ובכך לבלות עימו זמן איכות משפחתי מגבש באווירה חיובית. בטווח השעות שנקבעו לארוחת הערב, שעת השינה, שעת ההתעוררות בבוקר וכו'- חשוב שלא תשתפו פעולה עם בקשות של בנכם לצאת לבלות עם חברים או לרכב על האופניים ולתכנן את הסביבה בהתאם- לסגור את האור בבית בערב, להדליק את האור בחדר של בנכם בבוקר וכו'..
בקרוב מתחיל החופש הגדול וכבר לא יהיו לימודים בביה"ס וחשוב לקחת זאת בחשבון. האם למיטב ידיעתכם בנכם מתכנן להשתתף במסגרת כלשהי במהלך החופש הגדול?.
ציינת שאת ב"מעקב" אחרי בנך במהלך היום והלילה. על פי גישת הסמכות החדשה, רמת ההשגחה של ההורים על הילד תלויה ומשתנה בהתאם לרמת התפקוד שלו והסיכון העצמי שהוא נוטל. ככל שהילד מסוגל לתפקד באופן עצמאי יותר שאיננו מסכן אותו- כך זכותו לפרטיות גדלה בהדרגה וגדל מרחבו האישי. אך כשהילד מבצע מעשים הרסניים שמסכנים אותו ואיננו מתפקד כראוי כך שיש פגיעה בתפקוד שלו- חשוב להדק את ההשגחה ההורית. בנוסף, ניתן לנסות ליצור קשר עם הורים של החברים של בנכם כדי לבקש/לחלוק מידע על מקום הימצאו. צעדים אלו מצריכים היערכות מוקדמת שלכם כדי להתמודד עם תגובות המחאה הצפויות מצד בנכם. מסר הסמכות ההורית יהיה: "איננו יכולים להכריח אותך לעשות כרצוננו, אך נשגיח עליך מקרוב ונתנגד למעשיך השליליים", "כאן אנחנו עומדים, כי איננו יכולים אחרת- זוהי חובתנו כהורים". השגחה הורית היא גורם מכריע בצמצום פעולות סיכון של ילדים ונוער. ההשגחה תספק הגנה לבנכם. לכן, נעודד אתכם להמשיך להגביר את ההשגחה על בנכם במידה וימשיך לצאת בלילות ולרכב על האופניים בלילה בצורה שמסכנת אותו. עצם הנחישות שלכם לדעת ולעקוב מקרוב על המתרחש- מקנה לכם כבעלי הסמכות בבית- נוכחות ומשקל. הנכונות שלכם להשגיח ולעמוד בהתנגדות של בנכם מבלי להיגרר לוויכוחים ולהסלמות עמו- עשויה לחולל שינוי בחוויה שלכם ובחוויה של בנכם.
נעודד אותך להמשיך לעזור לבנך, ולהפגין נוכחות ומעורבות הורית בחייו. מומלץ לעשות זאת תוך שיתוף פעולה עם בעלך.
להרחבה על דרכי התמודדות נוספות ברוח הסמכות החדשה- ניתן לעיין בספר של פרופסור חיים עומר- "הסמכות החדשה- במשפחה, בבית הספר ובקהילה".

אנו מקווים שהצלחנו לעזור.
אם יהיו לך שאלות נוספות או שהמצב יחמיר- את מוזמנת לפנות אלינו למרפאה להמשך ייעוץ. מספר הטלפון של המרפאה לסמכות הורית הוא- 039253186.
בהצלחה, מצוות הפורום.

מחפשים עבודה להתפתח בה? עבודה מהבית - https://worksfromhome.co.il/