פורום התייעצות פתוח להורים

שלום, בני בן שנתיים ושמונה חודשים, לפני חודשיים נוספה לנו תינוקת חדשה וכבר כמה חןדשים שאנחנו מתמודדים עם התפרצויות זעם מצד הגדול (עוד לפני לידת התינוקת)
במצב רגיל הוא ילד מדהים, מתקשר, חברותי וחייכן, כמו שאופייני לגיל הזה הטריגר להתפרצות שלו יכול להיות מדברים שטותיים ולא משמעותיים כמו יוגורט שנשפך.. ואז זה מתחיל, בכי, צעקות, לפעמים משתטח ממש בצורה מוגזמת… כזה קורה אנחנו מגיבים מאוד ברוגע ומסבירים לו שאנחנו פה כשהוא ירגע, מציעים חיבוק (הרבה פעמים עוזר) מנסים קודם להרגיע אותו.. הבעיה שגם אחרי שזה נרגע זה יכול להתחיל שוב.. כשאנחנו מדברים על זה כשהוא רגוע הוא מבין וגם אומר בעצמו שלא צריך לבכות אבל זה פשוט לא מפסיק… אני מרגישה שאנחנו כן עושים את כל מה שמומלץ בגיל הזה אבל יש ימים שזה ממש בלתי נסבל..
מה אפשר לעשות? אולי טכניקה אחרת?
תודה מראש

שלום רב,
בתנו בת כמעט 17, סיימה י"א. מאובחנת קשב וריכוז. העברנו אותה כיתה באמצע י"א לתיכון פרטי לבקשתה, על מנת לתת לה חוויית הצלחה (חברתית ולימודית) שלא היה במקום הקודם. מסתבר שגם בתיכון הפרטי לא היתה למידה כלל. אומנם ניסינו ליצור קשר עם הצוות, אך נתבקשנו לתת לה לקחת אחריות. זה לא עבד וכעת נעבוד באופן הדוק עם הצוות לוודא ששנה הבאה לא תתמסמס באותו האופן. אגב, כבר ארבע ומשהו שנים שאנחנו עוברים בין לנסות לתת לה אחריות ובין להיות מעורבים, וכמובן גם למצוא איזון בין שניהם). לכאורה היא מסתדרת, יש לה עבודה קבועה ובה היא אחראית משמרת ועבודה נוספת בערבים. אבל לא ניתן להניע אותה לעשות דבר חוץ מזה. היא רוצה להרוויח, (ומבקשת מאיתנו כספים בו זמנית). היא יכולה להיות במיטה ימים מלאים, עם הנייד, ותעבור בלילה לסלון לטלוויזיה או למחשב. היא ישנה לקראת ארבע בבוקר וקמה בצהריים אלא אם כן יש לה עבודה או חברים שנפגשים בשעות הערב המאוחרות והלילה. כבר ארבע שנים שאנחנו נלחמים בתופעות האלו. כיוון שאנחנו לא יכולים להישאר ערים בשעות לא הגיוניות אין לנו שליטה מה היא עושה בשעות אלו והיא משקרת לנו. (לגבי שעות הערות שלה, או שעות החזרה). טוענים בפנינו שהכל בסדר, היא עובדת. ואנחנו מרגישים שאין לה חיים באמת. אין לה בחירות לטפל בעצמה בבריאות לדוגמא (היא ילדה אטופית ואוכלת זוועה ובשעות הקטנות של הלילה אז העור שלה מגיב בהתאם), אין לה תחביבים, היא רצתה שנשלם עבור מנוי בחדר כושר ולא הולכת אליו. אם זה לא קניון, לצאת לאכול או לצאת עם ידידים (או עבודה), היא לא עושה דבר. היא הפסיקה לרקוד בגיל 15, בתחילת הקורונה. זה היה לה מעמיס מדי. בעלי טוען שבגיל שלה כעת הנחיית הורים כבר מיותרת ומאוחר מדי. אני רציתי כבר שנים וחושבת שזה הרגע האחרון. בעלי חושב שהכל נתון בידיה ובמוטיבציה שלה וכיוון שאין לה מוטיבציה להשתנות, דבר לא יקרה. אני טוענת שזה דיאלוג ומשהו בהתנהלות שלנו מקבע את ההתנהות ואולי יש דרך לשנות. יש לנו עוד שלושה ילדים וב"ה איתם הכל טוב. אחת סיימה י"ב ולפני צבא, מתנדבת, עובדת, מתאמנת בקביעות וכו'. השניים האחרים קטנים יותר אך לא מאובחני קשב וההתנהלות איתם שונה וקלה יותר. הפוקוס של הבית היה עליה בארבע השנים האחרונות (אבחונים, הוראה מתקנת, מול צוות המורים המתחלף, מאמנת אישית וכו'). עוד משהו, החדר שלה במצב נורא. הארון שלה עמוס והיא מסרבת להיפטר מבגדים וכיוון שאינה מסדרת אותו היא מעמיסה לעצמה בגדים על המיטה כך שהם נשפכים גם על המיטה של אחותה, גם מתחת למיטה, בשידה שלה ובכל החדר. כולל בקבוקי מים ריקים וחפיסות ריקות. אנחנו כל הזמן "עליה" שתטפל בחדר ובכל ערב בעלי מסדר את המיטה לאחותה כדי שיהיה לה נעים והיא תרגיש שיש לה מקום. אין לנו מקום לחדר משלה אבל בהתנהלות שלה היא "מוחקת" את המקום בחדר של אחותה הקטנה. גם על זה אנחנו ב"ריקוד" תמידי. כמה ללחוץ, מתי להיכנס ולעשות סדר בעצמנו (פעם בחצי שנה בערך וגם אז, לא מפנים לה בגדים מהארון, רק מסדרים)

איך אני מסבירה לבעלי שזה הרגע? הוא כבר לא מכיל אותה. אנחנו כן (סוף סוף, גם מבחינה תקציבית זה היה מאתגר) נשלח אותה לפסיכולוג, עבורה. אך איך אני מעבירה לבעלי את הצורך באורך רוח, בלתת הזדמנות לתהליך הנחיית הורים? האם הוא צודק בכך שבגיל זה כמעט ולא תהיה השפעה של ההנחייה על ההתנהלות מולה?

שלום
הבת שלי בת שנתיים וארבע חודשים, לא מוכנה בשום אופן לצחצח שיניים, אני מנסה את כל הדרכים שיש והיא בשום אופן לא מוכנה, אני עושה בצורת משחק,סיפור ,צחוק, סרטונים והיא בשלה, לא מוכנה.,מחליפה לה מברשת שיניים, המשחה גם טעימה.
מה ניתן לעשות, אני פוחדת שיגרם לה נזק בגלל חוסר צחצוח.

מחכה לתשובה
אני אובדת עצות

תודה

יעל שלום,
נשמע שאת מתמודדת עם דבר לא פשוט וניכר כי את עושה באמת המון מאמצים וגם באופן מאוד יצירתי ונעים כדי לגרום לבת שלך לצחצח שיניים. ראשית, חשוב להגיד שזו אכן סיטואציה מורכבת שהרבה הורים מתמודדים איתה וגם ניכר שניסית שיטות רבות שהן בהחלט יכולות לסייע. אפשר לנסות עוד מספר דברים-
1. מברשת חשמלית לפעמים עוזרת לילדים, במידה וזה יהיה מותאם לגילה
2. אפשר להסביר את הרציונל שעומד מאחורי צחצוח השיניים
3. לבקש אפילו מהגננת לתת הסבר על צחצוח שיניים
4. לגייס אנשים נוספים שיהיו איתה בצחצוח וינסו לתמוך בה

יכול גם להיות שזה יקח עוד קצת זמן אך הנסיונות שלכם חשובים מאוד ויסייעו לה בסוף לפתור את הבעיה.

אנחנו כאן לכל שאלה נוספת,
צוות הפורום.

תודה על המענה

לגבי מברשת חשמלית היא לא תיתן כי זה עם רעש ,והדוגמה היא שהיא לא מוכנה לעשות אינהלציה כשהיא צריכה כי זה עם רעש, לגבי שאר הדברים שכתבת, זה כבר נעשה, היא לא מבינה את החשיבות של זה, לא עם שירים ולא עם סיפורים ולא עם משחקים, היא מתעקשת ונועלת את הפה, כנ"ל לגבי טיפות עיניים שצריך לשים לה, היא מרדנית מאוד, לא עוזרים הדברים האלה, כשהיא לא רוצה שום דבר לא יעזור.

היא גם לא מוכנה שהאבא יצחצח לה או הסבתא וזה לא עוזר גם כיש לידה אנשים.

שלום
הבת שלי בת שנתיים וארבע חודשים, לא מוכנה בשום אופן לצחצח שיניים, אני מנסה את כל הדרכים שיש והיא בשום אופן לא מוכנה, אני עושה בצורת משחק,סיפור ,צחוק, סרטונים והיא בשלה, לא מוכנה.,מחליפה לה מברשת שיניים, המשחה גם טעימה.
מה ניתן לעשות, אני פוחדת שיגרם לה נזק בגלל חוסר צחצוח.

מחכה לתשובה
אני אובדת עצות

תודה

שלום רב

בשבועיים/חודש האחרון בני בן ה15 סיגל נוהג חדש:עירות בלילה, שינה ביום

הוא ממעיט בהליכה לבית הספר .

אני ב"מעקב" אחריו במהלך היום והלילה.

בבוקר מעירה לבית הספר,מכינה מזון לבית הספר והוא לאחרונה מגיע לבית הספר בתדירות נמוכה מאוד בכוחות עצמו.
מדי יום בערב אני מכינה לו ארוחת צהריים בריאה ומזינה.

המחנך שוחח עימו אבל דפוס ההתנהגות החדש מתקבע.\

בני מתקן את האופניים שלו בערב,רוכב על אופניים בערב ונפגש
עם חברים /מתייעץ בתחום האופניים.
יש לו מספר זוגות אופניים (חלקם יצר/הרכיב בעצמו).
הוא נמצא בחצר הבית אחר הצהריים/ יוצא וחוזר הבייתה.
לאחר מכן בסביבות 23:00 שוב אומר שהוא יוצא לסיבוב רכיבה.
לבד או עם חברים וחוזר הבייתה.
בני לא מעשן,מסייע לשכנים בהתנדבות, נער מדהים .הבהרנו לו שהתנהגותו לא מקובלת בבית
ומסכנת אותו(רכיבת לילה) אבל הוא לא מקשיב.
כשהוא חוזר הבייתה בערב הוא אוכל ואחר כך בפלאפון/ בסדנת האופניים שיצר.
נכון לעתה מצב זה פוגע בתפקודו .
פעם אחת נשאר ער כל הלילה כדי ללכת לבית הספר בזמן ואחר כך נרדם שעתיים אחר הצהריים.
זו תופעה חדשה ופסולה בעיני.מה עצתכם?
בני יקר לי ולבעלי הסברנו לו זאת מספר פעמים ואנו מאוד מודאגים לסיועכם אודה

דנה שלום, נשמע שההתמודדות של בעלך ושלך עם היפוך השעות מצד בנכם, הרכיבה המסוכנת בלילה והקושי שלו ללכת לביה"ס בבקרים- איננה פשוטה ומטרידה אתכם. הקושי שאתם חווים טבעי ונורמלי. כל הכבוד לכם על המעורבות והנוכחות שלכם בחייו של בנכם ועל כך שהבחנתם בדפוס ההתנהגות החדש והבעייתי הזה. מדובר על תופעה שכיחה בקרב בני נוער רבים בגילם של בנך שעסוקים מאוד בתפקוד החברתי שלהם ולפעמים חוזרים הביתה בשעות מאוחרות ואז מתקשים לקום בבוקר לביה"ס ולתפקד. יחד עם זאת, אכן לא מומלץ לשתף פעולה עם ההתנהגות הזו, על אחת כמה וכמה לאור הפגיעה בתפקוד של בנך על פי תיאורך.
בני נוער צריכים ללכת לבית הספר למען ההתפתחות התקינה שלהם ולכן חשוב שתנסו לעודד את בנכם כן לקום בבוקר וללכת לביה"ס ולסגל עבורו סדר יום יותר יציב ויחסית קבוע (כולל זמני שינה, התעוררות בבוקר והליכה לביה"ס) כדי להקל עליו את ההתמודדות הלא פשוטה עם השילוב בין ביה"ס לבין המפגשים עם החברים והרכיבה על האופניים. חשוב שתהיה לבנכם מסגרת שאליה יקום בבוקר למען התפתחותו.
אכן רכיבת לילה עשויה להיות מסוכנת ופעלתם בצורה מעולה בכך שהבהרתם לו שהתנהגותו לא מקובלת עליכם ושאתם פועלים מתוך הרצון והחובה שלכם כהוריו- להגן עליו ורוצים בטובתו. חשוב להמשיך לעמוד מול בנכם עם אמירה חד משמעית שהוא צריך ללכת לביה"ס. בנוסף, כפי שציינת שאת כבר עושה כעת בצורה מצוינת, חשוב שתמשיכו לפעול לשם כך, כולל לנסות להעירו בבוקר. ניתן לנסות לגייס גורמים נוספים שיסייעו לכם לעודד את בנכם ללכת לביה"ס בבקרים. מומלץ לנסות לגייס עזרה של גורמים מביה"ס ולייצר שיתוף פעולה ביניכם לבין המחנך ששוחח עם בנכם. מומלץ להסביר לבנכם שהוא חשוב לכם ויקר לכם ואתם דואגים לו ולכן חשוב לכם שהוא כן יישן מספיק שעות בלילה וילך לביה"ס בבקרים ולא יחשוף את עצמו לסכנות בלילה. אתם כהורים הסמכות בבית ולכן ביכולתכם לקבוע את הגבולות ואת המדיניות בבית ומה מקובל / לא מקובל מבחינתכם.
נציין שבאופן כללי רכיבה על אופניים היא מצוינת שכן מדובר על פעילות אירובית שתורמת על פי מחקרים לשיפור מצב הרוח ולשיפור בבריאות הפיזית של הגוף, אז מומלץ להמשיך לעודד את בנכם לרכב על האופניים. יחד עם זאת, כחלק מקביעת סדר היום המובנה, מומלץ לקבוע טווח מסוים של שעות שבמהלכן בנכם ידרש לקום בבוקר וללכת לביה"ס, וכן, טווח שעות שבמהלכן הוא יוכל לצאת לרכב על האופניים ו/או לתקן את האופניים, ואף מומלץ במידת האפשר לצאת לרכב אתו מדי פעם על האופניים או להציע לו סיוע שלכם בתיקון האופניים ובכך לבלות עימו זמן איכות משפחתי מגבש באווירה חיובית. בטווח השעות שנקבעו לארוחת הערב, שעת השינה, שעת ההתעוררות בבוקר וכו'- חשוב שלא תשתפו פעולה עם בקשות של בנכם לצאת לבלות עם חברים או לרכב על האופניים ולתכנן את הסביבה בהתאם- לסגור את האור בבית בערב, להדליק את האור בחדר של בנכם בבוקר וכו'..
בקרוב מתחיל החופש הגדול וכבר לא יהיו לימודים בביה"ס וחשוב לקחת זאת בחשבון. האם למיטב ידיעתכם בנכם מתכנן להשתתף במסגרת כלשהי במהלך החופש הגדול?.
ציינת שאת ב"מעקב" אחרי בנך במהלך היום והלילה. על פי גישת הסמכות החדשה, רמת ההשגחה של ההורים על הילד תלויה ומשתנה בהתאם לרמת התפקוד שלו והסיכון העצמי שהוא נוטל. ככל שהילד מסוגל לתפקד באופן עצמאי יותר שאיננו מסכן אותו- כך זכותו לפרטיות גדלה בהדרגה וגדל מרחבו האישי. אך כשהילד מבצע מעשים הרסניים שמסכנים אותו ואיננו מתפקד כראוי כך שיש פגיעה בתפקוד שלו- חשוב להדק את ההשגחה ההורית. בנוסף, ניתן לנסות ליצור קשר עם הורים של החברים של בנכם כדי לבקש/לחלוק מידע על מקום הימצאו. צעדים אלו מצריכים היערכות מוקדמת שלכם כדי להתמודד עם תגובות המחאה הצפויות מצד בנכם. מסר הסמכות ההורית יהיה: "איננו יכולים להכריח אותך לעשות כרצוננו, אך נשגיח עליך מקרוב ונתנגד למעשיך השליליים", "כאן אנחנו עומדים, כי איננו יכולים אחרת- זוהי חובתנו כהורים". השגחה הורית היא גורם מכריע בצמצום פעולות סיכון של ילדים ונוער. ההשגחה תספק הגנה לבנכם. לכן, נעודד אתכם להמשיך להגביר את ההשגחה על בנכם במידה וימשיך לצאת בלילות ולרכב על האופניים בלילה בצורה שמסכנת אותו. עצם הנחישות שלכם לדעת ולעקוב מקרוב על המתרחש- מקנה לכם כבעלי הסמכות בבית- נוכחות ומשקל. הנכונות שלכם להשגיח ולעמוד בהתנגדות של בנכם מבלי להיגרר לוויכוחים ולהסלמות עמו- עשויה לחולל שינוי בחוויה שלכם ובחוויה של בנכם.
נעודד אותך להמשיך לעזור לבנך, ולהפגין נוכחות ומעורבות הורית בחייו. מומלץ לעשות זאת תוך שיתוף פעולה עם בעלך.
להרחבה על דרכי התמודדות נוספות ברוח הסמכות החדשה- ניתן לעיין בספר של פרופסור חיים עומר- "הסמכות החדשה- במשפחה, בבית הספר ובקהילה".

אנו מקווים שהצלחנו לעזור.
אם יהיו לך שאלות נוספות או שהמצב יחמיר- את מוזמנת לפנות אלינו למרפאה להמשך ייעוץ. מספר הטלפון של המרפאה לסמכות הורית הוא- 039253186.
בהצלחה, מצוות הפורום.

שלום. ילד בן 5. בעבר שיחקנו משחק שבו הוא מנגב את הנשיקות שלי. איכשהו זה נכנס בו והיום כבר שנה אחרי הוא מנגב את הנשיקות שאני נותן לו. יש לציין שאין לו בעיה עם נשיקות מכל העולם רק לא מאביו. האם להתעלם? האם להעיר לו על כך? מלבד נושא זה אני הורה מסור לילד מהמם ללא בעיות.

רון שלום,

נשמע שמלבד הקושי שתיארת מערכת היחסים שלך ושל ילדך טובה וחיובית.

לא כל הילדים אוהבים חיבוקים ונשיקות, כמו שלא כל המבוגרים אוהבים. סירוב לקבל נשיקות יכול להיות קשור לשלב בגיל הילד, יכול להיות קשור למשחק שהייתם משחקים ויכול להעיד על משהו מורכב יותר. על מנת לסייע לכם יש צורך בהסתכלות כוללת יותר ואנו ממליצות לפנות להתייעצות לא באינטרנט. גננת, רופאת משפחה או אפילו פסיכולוגית התפתחותית יוכלו לסייע באופן ממוקד לך ולבנך.

יחד עם זאת, בינתיים ניתן לנסות ולברר עם הילד מדוע הוא נמנע מהנשיקות, האם זה המשך למשחק שלכם? האם יש משהו שמפריע לו? הבירור יכול לעשות על ילדך או על ידי מבוגר אחר שמשמעותי בחייו. דברו איתו ממקום רגוע ונעים, בלי הפעלת לחץ. אולי בשיחה כזו יתבהרו הדברים ותוכלו לעבור שלב זה.
בינתיים, חשוב מאוד לא ללחוץ עליו לקבל נשיקות. הדבר עלול לגרום לו להתרחקות או לתחושה שלא מקבלים את הדברים שהוא אומר. ניתן לשקף לו את הרגשות שלך: אבא אוהב אותך וישמח לקבל ממך נשיקה. אך מצד שני לא ללחוץ עליו ולתת לו תחושה שאם הוא לא מעונין כרגע במגע זה בסדר. הקשבה לילד ולדברים שהוא רוצה או לא רוצה לגבי הגוף שלו היא חשובה ומשמעותית, ולעיתים משדרת אהבה והכלה הרבה יותר מאשר נשיקות.
ניתן להראות לילד אהבה בדרכים אחרות שהוא מסכים לקבל: חיבוקים, הקשבה, משחק משותף, עזרה במידה ויש צורך. חיזוק הקשר על ידי פעולות משותפות משמעותי לחיבור ביניכם ואולי בהמשך הוא גם יאפשר לך לתת נשיקות. בנוסף, נוכחות הורית חשובה אף היא- להיות יחד עם הילד בכל המצב הזה, להראות לו שאתה אבא נוכח ויציב גם כאשר הוא בוחר להגיד לך לא לגבי דבר מסוים.

מקוות שעזרנו, ובהצלחה.
מוזמן לפנות במקרה ויתעוררו שאלות נוספות
צוות הפורום

הילד שלי , בן 11 בכיתה ה חווה קשיים להיפרדות מהבית בעיקר לבית הספר.
האם זה נכון ויעיל שעל מנת לאפשר לו לעשות צעד ראשון אני אלך איתו ולאט לאט נוריד את השעות והזמן?
עשיתי את זה כמה ימים והוא התחיל להכנס לבד לכיתה אבל רק כשהוא ידע שאני בחוץ.
כשאמרתי לו שאני הולכת הוא נכנס לפאניקה.

דינה שלום,
לא פשוט להתמודד עם קשיי היפרדות, בכל גיל ובפרט בגיל בית הספר. ילדים (ומבוגרים) רבים נתקלים בקושי במיוחד בשנה האחרונה בה השתבש סדר היום הקבוע ואי הוודאות גדלה.
ניכר שחשוב לך לעזור לבנך וללוות אותו פיזית ורגשית. יחד עם זאת, ללא פרטים נוספים קשה לנו לתת עצה מעשית ויש צורך בהעמקה והבנה של הקושי.
כן נוכל להמליץ בינתיים על מספר דרכי התמודדות:
- לשוחח עם הילד, בזמן ניטרלי ורגוע. (לא בדרך לבית הספר ולא בהתארגנות הבוקר). שיחה נעימה ונטולת שיפוטיות שמטרתה להבין ממה נובעים הקשיים.
האם יש קושי נקודתי בבית הספר? חברתי או לימודי? האם יש פחד וממה הוא נובע? אולי יש שינוי משפחתי בבית שמשפיע?
שיחה כזו עשויה ליצר מקום לשיתוף וביטוי עבורו ובנוסף לאפשר לך לטפל ולסייע.
- אפשר לחשוב על דרכי התמודדות יחד עם הילד. להבין מה יכול לעזור לו. זאת תוך כדי העברת מסר של הכלה והבנה יחד עם הצבת גבול -הליכה לבית הספר הינה חובה. אתם יכולים למצוא פתרון בכוחות משותפים.
- ניתן לערב את המורה, היועצת וצוות בית הספר, לעדכן אותם במצב ולראות כיצד הם יכולים לסייע.
בכל מקרה ,במידת האפשר כדאי לנסות להימנע מהסלמה-. לא להכנס לעימותים וויכוחים מול הילד, במיוחד לא בשער בית הספר. אנו יודעות שלא פשוט לראות את הקושי של הילד ושהסיטואציה רגישה ושיתכן שגם את ממהרת בבוקר, אך היגררות כזו עלולה להקשות על שניכם.
אם המצב ממשיך כך או אם יש לך שאלות את מוזמנת לפנות אלינו למרפאה להמשך ייעוץ וקבלת סיוע ממוקד.
מספר הטלפון של המרפאה הוא 03-9253186.
בהצלחה

שלום רב, זקוקה למטפל בשיטת הסמכות החדשה, המקבל באיזור טבעון, יקנעם. אשמח באם תוכלו להמליץ עבורי.
תודה רבה

היי גל,
הדס רמון ותמר שבבו תירוש הן שתי מטפלות שעובדות בגישת הסמכות החדשה ומקבלות באזור חיפה.
אם התכוונת באופן ספציפי למטפל או שיש לך שאלות נוספות-את מוזמנת לפנות אלינו כאן בפורום או להתקשר למרפאה לסמכות הורית לקבלת יעוץ והדרכה- 03-9253186.
בהצלחה, צוות הפורום

הי,
אני דודה מודאגת מאד לאחייני, הנמצאים בתקופה לא פשוטה, מאחר והוריהם מתגרשים.
בן 14 ובת 8.
הבן הפך לשקט ומופנם וברגע שפונים אליו צועק ללא סוף.
שוחחתי איתו ואמר שהוא מרגיש מתוסכל, שרע לו מאד מהמצב הזה.
הבת, לא מפסיקה לזרוק דברים וברגרסיה חמורה. נכנסת להתפי בכי ממושכים.
ההורים חולקים זמני שהות שווים. מנסים לתת לילדים את מלוא תשומת הלב כל אחד בזמנו.
כיצד ניתן לעזור להם? כיצד ניתן להקל על הילדים?
אני מנסה לתמוך ולפנק ולהיות אוזן קשבת אך מוטרדת מאד!
תודה מראש.

נעמי יקרה,
ראשית, נאמר שעצם זה שאת שם עבורם, שחשוב לך לתמוך ולחזק- מהווה המון עבורם!
גירושים גורמים לחוויה מורכבת ולא פשוטה ולכן הדברים שאת מתארת מובנים מאוד.
במידה והדבר יכול להתקיים, חשוב שההורים יעבדו בשיתוף פעולה וכצוות. כלומר, אם לא יסתרו האחד את השניה זה יכול לעזור בסיטואציה משום שבמידה ויהיו חילוקי דעות הדבר יכול לגרום לבילבול גדול יותר ולהצפה.
לאט לאט המצב יתבהר, כאשר החוקים וההתנהלות החדשה בכל אחד מהבתים תהיה ברורה יותר כך יהיה להם יותר קל לעכל ולהתמודד עם המצב החדש.
כפי שאמרת שאת תומכת וקשובה- תמיכה, עזרה, הסברה ויכולת הכלה הם חשובים מאוד בתהליך, גם אם זה לא נראה שזה עוזר, הדברים מחלחלים ויש לזה השפעה משמעותית עליהם .


במידה ונראה כי המצב ממשיך להיות מורכב ושעולה חרדה והרגרסיה ממשיכה.
במידה והדבר מתאפשר, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי.

בנוסף, ניתן לפנות גם למרפאת החרדה בשניידר -
03-9253582

אנו כאן לכל שאלה נוספת,
בברכה,
צוות הפורום.

תודה רבה על המענה.
ישר כח.

אחות גדולה המספקת מאמנת קריירה אישית בישראל. צעירים רבים בשנות העש
רים לחייהם מחפשים כיוון. ולהישאר בבית ההורים עד גיל מאוחר. רבים מתמודדים עם חרדה ודיכאון, וויתור על מערכות יחסים, לימודים ובניית קריירה. המשימה והערך העצמי הם גבוהים עבורנו וסביבנו.

שלום לכולם\ן

הייתי שמח אם תוכלו לתרום מנסיונכם.
הבעיה אצלנו היא שבשעות הערב, לפני ההשכבה, אני חווה כעס כלפי הילדים ומנסה לזרז אותם לבצע את הפעולות הקשורות בשינה בחוסר סבלנות בולט. ההשכבה עצמה תמיד מלווה בדיבור נעים, הרבה סבלנות ונשיקה, אבל מאוד מתסכל אותי שהדרך לשם מלווה במתח וצעקות.
הילדים הולכים לישון בשעה סבירה כך שזה לא עניין של הקדמת השעה.

אודה לעצתכם.

עידן שלום,
ראשית אנו שמחות על שיתופך הכנה, ניכר כי קיים בך הרצון שהדברים ילכו בצורה פשוטה יותר ללא צעקות ומתח.
חשוב לנו להגיד שזה מובן ולגיטימי שהדרך להשכבה מלווה בתחושות אלו וזה דבר שקורה להורים רבים.
בנוסף, לא ציינת זאת בשאלתך אך במידה והכעס והמתח מופגן גם מצד הילדים נוכל למקד אותך קצת יותר במקרה זה.
במידה ואתה חווה את תחושת התסכול, המתח והצעקות המגיעות רק מכיוונך - היה נכון לחשוב מאיפה זה נובע? האם קיים בך החשש ששעת ההשכבה לא תתאחר? האם משהו אחר מלחיץ בשעות אלו?. המודעות לעניין תוכל לעזור לך לפעול בצורה שתהיה מותאמת לסיטואציה והכי חשוב לנסות כמה שיותר לא ליצור הסלמות, זה דבר שהוא לא קל אך הוא מאוד משמעותי לתחושה שלך. לנסות להירגע, אפילו אם ההשכבה תתאחר בסופו של דבר אתה תצא מרוצה מכך שהתהליך עבר בצורה רגועה יותר. נשמח לענות באופן יותר מדוייק וספציפי במידה ויש לך שאלות נוספות.

בברכה,
צוות הפורום.