פורום התייעצות פתוח להורים
 
 

פורום התייעצות פתוח להורים

ניהול פורום: אריאל לביא, נעם לופו, ליאור בן אלי

 פורום זה פתוח להורים להתייעצות בנוגע למגוון בעיות התנהגות של ילדם.


התשובות בפורום נתנות ע"י צוות המרפאה לסמכות הורית במרכז שניידר לרפואת ילדים ואינן מהוות תחליף ליעוץ אישי במקרה הצורך.


פרטים אישיים
שם בפורום:
תפקיד: אורח/ת  
הודעות מנהל הפורום


הורים יקרים,

אנו נהיה פה מדי יום בכדי לענות לפניותכם ונשמח לעזור ככל שיתאפשר לנו במסגרת הפורום.

אנו מקוות כי תמצאו את הפורום תורם.

בברכה,
צוות הפורום.

 
סה"כ הודעות: 787
עולה לכיתה י' ועדיין מסרב ללכת לבי"ס
איה
10:33 14.08.2010
יש לי בן שאמור לעלות לכיתה י' ועדיין מסרב לדבר על בי"ס,
את בית הספר היסודי בילה ביני בכורי בבי"ס פרטי בקיבוץ, בית ספר קטן מכיל ותומך עם ילדיי קיבוץ והסביבה, הילד שלי מוכשר ואינטיליגנט, גם קוגנטיבית וגם ריגשית, כבר בגן הגננת ביקשה שנעשה לו איבחון כי משהו לא בסדר - עברנו ריפוי בעיסוק כולל רכיבה על סוסים,
בבי"ס בקיבוץ היה נהדר עד כיתה ד' ששם הגיעה מורה חדשה שגרמה לקריסה כללית לכל הבנים הכיתה, והבן שלי קרס כנראה הכי מכולם ויום אחד לקח סכין נעמד מולנו ההורים הצמיד את הסכין לפרק היד שלו ואיים להתאבד, כמובן שמיד פנינו לעזרה והגענו לפסיכיאטר שמתמחה בילדים מחוננים עם בעיות קשב וריכוז, אגב הבן אוחן באותו קיץ כסובל מבעית קשב וריכוז, מילאו אותו בכדורים שרק החמירו את המצב ובסופו של דבר בכיתה ו' היגענו למורה להוראה מתקנת שבעצמה מאבחנת דידקטית שפסקה כי אינו סובל מבעית קשב וריכוז חד משמעית אלא בעית התארגנות קשה שמטעה הרבה פעמים.
את כיתה ד' עברנו איכשהו, בכיתה ה' קיבלנו מתנה מורה נהדר ועברה לה שנה שקטה - פחות או יותר, לקראת סוף ו' הילד התלונן הרבה על כאב בטן ונשאר המון בבית, ואז היינו אמורים לבחור בית ספר על יסודי, הבן התעקש ללמוד בחטיבת הביינים ששייכת לאזור מגורנו, ידעתי שזה לא רעיון טוב אבל בחרתי לזרום איתו, מבית ספר של 2 כיתות בשכבה הוא עבר ל12 כיתות בשכבה, הגיע לכיתה של ילדים מהישוב שלנו אבל ניתוק של 6 שנים כנראה יצר ניקור ורוע מצידם, עברו שבועיים מתחילת הלימודים ושוב הילד מאיים לחתוך ורידים, מיד פניתי לבית הספר שבו ברגע התאספו כל הצוות, המורה, היועצת, הפסיכולוג,מרכזת השכבה ואני ברור שהילד זקוק לעזרה אבל לאחר שיחה קצה הפסיכולוג פסק אתם ההורים במצוקה והוא רק מדליק נורת אזהרה לזוגיות שלכם, כן אני יודעת אני מנסה שנים להביא את בעלי לטיפול זוגי או מה שצריך אבל אין אם מי לדבר להפך אני והבן חווים שנים של השפלות צעקות והתעללות נפשית, ושוב הבן מופנה לאותו פסיכיאטר ואנחנו הולכים סוף סוף לטיפול זוגי.
כיתה ח' עוברת באופן בינוני ולקראת סופה בטיפול המשפחתי שעבר מהטיפול הזוגי, הבן עומד בעוז מול אבא שלו ואומר "אתה לא אוהב אותי, לא מקבל אותי כמו שאני, לא מכבד אותי, מתנשא מעליי ועושה אותי כזה קטן, אתה משפיל אותי ורומס אותי" ואבא שלו יושב בחיבוק ידיים ומודיע לכל הנוכחים - אני לפגישות האלה לא בא יותר!!!
מה ילד כואב כל כך מבין - יש אמת בדבריי.
יצאנו מהפגישה והבן שלי אומר - אמא אני צריך פסיכולוג.
כמובן שמיד פנינו לפסיכולוג שאחרי הפגישה הרביעית הזמין אותנו ההורים לשיחה דחופה הילד מדבר על אובדנות חייבים לערב פסיכיאטר, אנחנו במצוקה מול המצוקה של הילד , בינינו היחסים הולכים וקשים מיום ליום, באופן כמעט אינסטנקטיבי פונים שוב לאותו פסיכיאטר שמקבל את הבן בזרועות מחבקות ועוטפות, ממש בהתחלה הבן מנסה להתאבד ועוצר את עצמו ברגע האחרון ומספר רק לאבא שלו, נסיון אחרון לתשומת לב, אבא שלו הנכה רגשית בוחר 3 חודשים אחרי לעזוב את הבית, תודה לאל, הבן שלי לא התחיל אפילו את שנת הלימודים האחרונה הוא טוען שיש לו חרדות מבית ספר, הוא ישב שנה שלמה בבית עם מורה מפרוייקט תללים - משרד החינוך, פעם בשבוע פגישה עם הפסיכיאטר ,נוטל כדורים לחרדה ודיכאון, רואה חברים מכל מיני סוגים גם ילדים במצבים דומים לשלו,
אבא שלו ניהל מולי קרב אימה בגרושים עד שהחלטתי לוותר ולקנות את החופש שלי_(נראה לי כמו כל הנשים) , אנחנו גרושים כבר חודש וחצי, הוא אדם שקרן ומניפולטיבי,שאף פעם לא היה שותף להורות ובטח שעכשיו גם לא, בתקופה של תהליך הגרושים 8 חודשים לא הייתי פנויה לראות ולטפל במצב של הילד סמכתי על הפסיאטר שלו וכך עברה לה שנת לימודים, רופאת הילדים הציעה לשלוח את הילד לחוות דעת נוספת וזאת עשינו עם ד"ר פניג סילבנה שהמליצה לאשפז אותו לחודשיים במטרה להחזיר אותו לתפקוד ולבי"ס רק בתנאי שהוא יסכים, כיוון שהוא כל כך קשור לפסיכיאטר שלו פנינו אליו בבקשה לעזור לנו לדובב את הילד לקבלת העזרה המוצעת, הוא לדבריו נגד אישפוזים וכך טירפד לנו את העזרה הזו, נכון להיום אנחנו מרגישים שאנו שבויים שלו כיוון שהבן לא מוכן להפרד ממנו והפסיכיאטר מחזיק חזק בצד השני ולא משחרר, מצאתי בית ספר נהדר, אנקורי ברעננה, אך הילד עדיין מסרב בתוקף לשמוע על כך, מה עושים? אני מיואשת, מפוחדת בעצמי? האם יש גוף שיכול לעזור מול אותו פסיכיאטר?,איך מפרידים ביניהם מבלי שהילד יתמוטט, יכעס ?ואז בכלל אאבד אותו!!!

השב דווח
עולה לכיתה י' ולא מוכן ללכת לביה"ס
ניצן
02:43 25.08.2010
איה יקרה,

קראתי את שאלתך, ואני חייבת לומר שכאב לי לשמוע את תוכן הדברים. את מתארת מהלך דברים מאוד לא פשוט, עבור בנך וגם עבורך.

לפני הכל אני רוצה לציין שאת נשמעת כאם חזקה, מודעת ואכפתית ביותר, שלמרות כל התלאות ממשיכה ומעניקה לבנה את העזרה הטובה ביותר שניתן. יישר כח!

את מתארת מספר קשיים מקבילים בשאלתך: ההתעללות שחוויתם מצד אבי הבן ויציאתו מהבית; קשיים התפתחותיים של הבן מגיל צעיר; קשיים רגשיים של הבן; בעיות התנהגות מצד הבן (סירובו ללכת לביה"ס); וחוסר ביטחון שלך לגבי הטיפול שהוא מקבל היום.

בשל מורכבות המצב אני מתקשה מעט לסייע לך במסגרת מצומצמת זו של הפורום, אך בכל זאת חשוב לי להבהיר מספר נקודות.
ראשית, אני מסכימה איתך לחלוטין שבנך חייב מסגרת. גם עבורו (שכן זה בהחלט לא בריא לנער בגיל זה לשבת בבית), וגם עבורך (שכן אני רק מתארת לעצמי את הקושי שאת חווה כאם כאשר בנך נמצא בבית ללא מסגרת).
השאלה היא איזו מסגרת עשויה להתאים לו כיום, לאחר שהתנתק במהלך תקופה ארוכה מביה"ס ובשילוב בעיותיו הרגשיות. ייתכן שפרויקט"תללים" הוא המסגרת המתאימה, וייתכן שמסגרת שונה. לצערי אני לא יכולה לדעת זאת מבלי להכיר את המצב לעומק.
אני מבינה שאינך סומכת לחלוטין על הפסיכיאטר המטפל בו כיום. זאת למרות שאני חייבת לציין שהקשר החזק שהוא יצר עם בנך הוא בהחלט סימן טוב.
אני מציעה שתנסי לשוחח עם הפסיכיאטר, אפילו לקבוע שיחה שבה יהיו נוכחים רק שניכם (כמובן יש צורך ליידע את הבן בנוגע לכך מראש), ולנסות להבין את פשר החלטותיו והטיפול שהוא נותן.
במידה ותמשיכי להרגיש שזה לא הטיפול הנכון עבור בנך, כדאי אולי שתנסי להתייעץ עם איש מקצוע נוסף, עוד לפני סיום הטיפול של הילד. כך תוכלי להבין האם זה אכן אינו הטיפול המתאים, או שאולי, לחלופין, תקבלי חוות דעת דומה.

מה שברור מאוד הוא שאת זקוקה לעזרה ולהדרכה לא רק עבור הבן, אלא גם עבורך, בשל מורכבות המצב והקשיים הרבים. האם את מקבלת הדרכה שכזו? את יכולה לפנות למרכז לבריאות הנפש הקרוב לאזור מגורייך, למרכזים העוסקים בהדרכת הורים או לכל איש מקצוע אחר המתמחה בכך.

אני מאחלת לך המון הצלחה,
ושוב רוצה לחזק אותך על האכפתיות והחוזק העצומים שאת מפגינה כאם.
נשמח מאוד לשמוע עדכונים בהמשך.

השב דווח
התעוררויות בלילה
רויטל
19:30 19.12.2010
שלום,
בני בן שנתיים והעברתי אותו למיטת מעבר לפני חודשיים עדיין קשה לו להירדם לבד במיטה אלא רק לידי במיטה או בסלון לאחר מכן אני מעבירה אותו לחדר שלו למיטתו. לאחר שעתיים לכל היותר הוא מתעורר ובא אליי לחדר שינה.
חשוב לי לציין שבעלי לא נמצא כל השבוע בבית ומגיע רק בסופי שבוע .
ויש לי עוד ילד בן שבעה חודשים.
לאחר שהילד בא למיטתי כל הלילה הוא לא ישן בנינוחות אלא צועק מתוך שינה וזז כל הלילה. ולפעמים גם בוכה.
חשוב לציין שהכנסתי אותו למסגרת מעון אותו ואת אחיו התינוק בספטמבר האחרון .
והילד חוזר לפעמים מהמעון ומתעצבן ונותן לעצמו מכות בראש . וזורק כל מה שבא לו כשהוא מתעצבן.
אני מאוד מפחדת שיש לילדי איזושהי בעיה אשמח לתשובה מייעצת
תודה רבה
רויטל

השב דווח
בני בן 9 ואינו מוכן ללכת לבד
קרני
09:19 06.07.2010
בני בן 9 ואינו מוכן ללכת לבית הספר,או לחבר או למכולת לבד
וכל בקשה כזו מלווה בפחד שלו,מכלבים,מאולי הוא יאבאת הדרך
וכל מיני סיבות כאלו ואחרות מה שבעצם מצריך ליווי לכל מקום לקחת אותו ולאסוף אותו
איך אפשר להורד לו את מפלס החששות ובאמת לשכנע שהשד לא כל כך נורא

השב דווח
התמודדות עם פחדים
אפרת גיליס
10:53 06.07.2010
קרני שלום,
ממה שתיארת לבנך יש פחדים שונים שבגללם הוא נמנע מביצוע פעולות שילדים בגילו מבצעים בקלות. ההמנעות היא טבעית אך היא משמרת את הפחד מאחר והיא לא מאפשרת ליצור חוויות אחרות מהדמיון המפחיד, כמו למשל שהיה מפחיד אך לא באותה רמה כמו שחשבתי, שבכלל לא קרה מה שחששתי ממנו, שאני מסוגל להתמודד וכו. בדרך כלל הדמיון הרבה יותר גרוע מהמציאות עצמה ולכן חשוב לעזור לבנך להתחיל לבצע את הפעולות בהדרגה. אלמנט ההדרגה הוא מאוד מהותי כדי שיתחיל ממשהו שיותר קל לו ויחווה הצלחה. אינני יודעת באיזה רמה הפחדים אך במידה והם רבים יש טיפולים שמתמחים בכך. מה שחשוב הוא לעזור לו לא להמנע , לתמוך בו אך לא לגונן עליו ולעשות במקומו ולהבין אותו.
דבר נוסף, חשוב להבין שהפחדים הם מהרגש ולכן דיבורים להגיון אינם עוזרים.
ספר מומלץ בעניין הוא "פחדים של ילדים" של פרופ' חיים עומר ואלי ליבוביץ.

המון בהצלחה,
אפרת גיליס

השב דווח
רצייה חברתית
אמא דואגת מאוד
08:30 23.06.2010
בני בן השבע וחצי עשה מעשה קונדס כדי לרצות את מנהיגי הכיתה, כדי שירגיש שגם הוא "בעניינים".
הוא יודע שהמעשה אסור אך בכל זאת עשה.
מה עושים? כיצד מענישים?
ככל שגדלים בגיל המעשים יכולים להיות מסוכנים. אנו מבינים שהוא רוצה להיות מקובל אך לא בכל מחיר.
עדיין לא שוחחנו עימו כי אנו רוצים להיות מלאים בסל כלים נכון להתמודדות.

לתשובתכם המהירה אודה.

השב דווח
פעולות תיקון
אפרת גיליס
21:44 23.06.2010
אמא דואגת שלום,
קראתי את פנייתך ואני חייבת לחזק אותך על היכולת שלא להגיב באימפולסיביות למקרה, לקחת אויר לנשימה ולחשוב לפני נקיטת הצעדים מול הילד. אנחנו מאוד מאמינים בהשהייה של תגובות כפי שעשית כדי לחשוב בהגיון ולקבל החלטות שלא מתוך סעה נפשית שמתחוללת ברגע המקרה.

אשר לשאלתך ראשית חשוב לי לציין שנשמע שבסך הכל בנך הוא 'ילד טוב' והיתה לו מעידה אחת, כך שלא הייתי נלחצת ורואה שחורות (אם אכן זה המצב), אך בהחלט אני מסכימה איתך שציך לסמן את ההתנהגות, להבהיר את אי קבלתכם אותה, להתייחס לכך, ולאחר מכן להמשיך הלאה, בלי הרבה דיבורים ובעיקר עם מעשים.

אחד הכלים שנמצא בהחלט יעיל מנסיוננו, הנו "פעולות תיקון". הכוונה לפעולה שהילד עושה, בסיוע ההורים , לתיקון התנהגותו השלילית. מומלץ שאתם תאמרו לילד (בשפה שלכם ושלו כמובן): "היום עשית כך וכך (לפרט את ההתנהגות) ופגעת ב..... זאת התנהגות לא מקובלת, ולכן גם נענשת ו(לפרט אם היתה התייחסות קודמת לכך). אבל כאשר פוגעים גם צריך לתקן. איך היית רוצה לתקן את מה שעשית?" אם הילד מציע רעיון ישים וסמלי - זה נהדר. אם לא - ניתן להציע לו לכתוב מכתב או לעשות יצירה וכו', במטרה לבקש סליחה. אם זה נעשה בבית הספר חשוב שהמורה תתייחס לכך בשיעור. פעולה זו גם גורמת לילד לחוש בושה על התנהגותו השלילית, אך בו בזמן היא מחזקת אותו וגורמת לו לחוש גאווה על התיקון שביצע.

מאחלת לכם הרבה בהצלחה

אפרת גיליס

השב דווח
ילד בן 8 שפוחד לישון / להישאר לבד
rozbrudo
09:24 13.06.2010
בני בן ה-8 לא מוכן ללכת לישון לבד הוא רוצה שארדים אותו ושהוא נרדם הוא מתעורר כל כמה דקות לבדוק שאני לידו אם הוא במיטה שלו הוא מגיע למיטה שלנו בנוסף הוא לא מוכן להישאר לבד בבית אפילו לדקה (עד לא מזמן לא היה מוכן לעלות קומה אחת למעלה לשכנה )

השב דווח
פחדים אצל ילדים
אפרת גיליס
14:32 14.06.2010
קראתי את פנייתך ולפי מה שאת מתארת נשמע שבנך מתמודד עם פחדים מעבר לפחדים שילדים בגילו מתמודדים. קצת קשה לי להתייחס באופן ישיר לפנייתך מאחר וחסרים לא מעט פרטים: האם תמיד היה כך או שמשהו השתנה ואם כן מתי וממה ?

ממה בדיוק בנך מפחד - מהחושך? מלהיות לבד? מה הוא חושש שיקרה?
כיצד התנהלתם עד כה עם העניין? האם תמיד נעניתם לבקשותיו, או להיפך, נתתם לו להתמודד למרות זאת ?

שאלות אלו הינן חשובות מאוד.
בגדול, המטרה היא לעזור לבנך להתגבר על הפחדים ביחד איתכם ולא לבד. זה אומר מחד לא לגונן עליו ולענות לבקשותיו כי אז הוא ימשיך לפחד והמצב לא ישתנה. מאידך, לא להשאיר אותו לבד ולתמוך בו לאורך כל הדרך. זאת אומרת, לא לעשות במקומו אלא ביחד איתו ובהדרגה דברים שהוא מסוגל, כדי שיחווה תחושת הצלחה והתגברות על הפחדים.

אני ממליצה בחום לקרוא את הספר "פחדים של ילדים" של פרופ' חיים עומר ואלי ליבוביץ, המדבר בדיוק על מצבים אלו.

המון בהצלחה,

אפרת גיליס

השב דווח
תינוקת שלא רוצה בקבוק
רויטל
17:01 10.06.2010
שלום, אני כשלושה חודשים לאחר לידה ורק מניקה. התינוקת עולה מאוד יפה במשקל ובטיפת חלב מאוד מתפעלים. חשובה לי ההנקה ולכן אני שואבת בכל יום מנה (ומקפיאה) כדי שכשאחזור לעבודה אוכל להמשיך בהתמדה עם ההנקה ולא לוותר. בעוד כשבועיים אני חוזרת לעבודה ולכן רציתי להתחיל לתינוקת מנות שאובות בבקבוק. וכאן התחילה הצרה..... התינוקת לא מוכנה בשום אופן לתפוס את פטמת הבקבוק היא מסרבת ונלחמת, צורחת ומעדיפה להשאר רעבה. ניסיתי את כל סוגי הבקבוקים והפטמות האפשריות (גם מוצץ היא לא תפסה מאז שנולדה וגם את זה ניסינו את כל הסוגים...) אתמול הייתי חייבת לצאת מהבית לזמן מה והתינוקת ינקה בארבע בצהריים ועד לשעה עשר בלילה סרבה לאכול לביבי סיטר ולבעלי. הגעתי והנקתי אותה כי כאב לי. אני לא נותנת לה כדי שלא תריח אותי אבל זה לא הולך גם עם אף אחד אחר. אני על סף דיכאון מהמחשבה שאצטרך לזרוק את כל כמות המנות ששאבתי מאז הלידה ובעיקר מהמחשבה שהיא לא תופסת בקבוק..... מה לעשות ואיך להתקדם הזמן לרעתי ואני חוששת מאוד, בעיקר בגלל שאני לא יודעת כמה סבלנות תיהיה למטפלת להתעקש איתה על בקבוק אפילו אני מיואשת. האם יש לי סיכוי שהיא תתפוס בקבוק בסופו של דבר ואך להרגיל אותה לכך? להפסיק הנקה בגלל זה? בבקשה תתנו לי טיפים ותגידו לי שהדבר אפשרי גם אחרי שלושה חודשים מלאים של ציצי בלבד....
תודה רבה. רויטל.

השב דווח
הנקה ובקבוק
אפרת גיליס
14:37 14.06.2010
הי רויטל
קראתי את פניתך ואני באמת מבינה לליבך. לצערי זה אינו תחום התמחותינו ולכן אני ממליצה לך לפנות לפורומים לגיל הרך, שם יוכלו לתת לך מענה הולם יותר. מה שכן, אני יכולה לנחם אותך שהרבה מאוד הורים נאלצים להתמודד עם הקושי שאת מתמודדת איתו, כך שאינך לבד במערכה ויש הרבה טיפים בעניין, אם כי ראיתי שאת חלקם ניסית כבר.
שאלת אם יש סיכוי שבסוף היא תיקח בקבוק ולכך התשובה היא כן.
אני יודעת שזה שלב מאוד קשה אך לבסוף עוברים אותו.

המון בהצלחה,

אפרת גיליס

השב דווח
בן 2.4 עם חרדות לאמא לקראת התרחבות המשפחה
דנדה
09:11 30.05.2010
שלום רב,
יש לנו ילד בן 2.4. אני בהריון בחודש 8. לאחרונה שמנו לב כי ישנו שינוי בהתנהלות והתנהגות הילד כלפיי. זה נראה שהוא פיתח חרדת נטישה לכל מה שקשור אלי: לא מוכן ללכת בלעדיי (מגיב בבכי היסטרי גם כשמסבירים לו שאני כבר מגיעה), בלילה מתעורר ורוצה בקרבתי (עד עכשיו ישן לילות שלמים), רוצה רק דברים שאני מכינה (ולא אבא), התפרצויות בכי על כלום או על דברים שבעבר לא היו גורמים לבכי וכו'...
אנחנו מרגישים שהוא פשוט הולך ונצמד אליי יותר ויותר ומאותת שהוא חרד לגבי. אנחנו מנסים לדבר איתו ומחזקים אותו שאבא ואבא אוהבים אותו ושאנחנו תמיד איתו אבל לא נראה שזה מרגיע אותו.
אני יודעת שהוא ילד מאוד נבון לגילו ומאוד מפותח ושהוא זקוק לקרבה שלי עכשיו אבל אני לא בטוחה שמה שאנחנו עושים זה הכי טוב בשבילו - זה נראה שהוא בחרדה לגביי.
אגב, עד היום הוא לא חווה חרדת נטישה כלל - לא בגיל צעיר (כמו שתמיד כתוב בספרים).
איך אפשר לעזור לילד להתגבר ולהגיע את החששות שלו?
לגבי ההריון והלידה - הוא יודע שיש לו אחות בדרך ושלאמא יש תינוק בבטן. אנחנו משתדלים לא להחביר המילים ותיאורים כדי שלא ילחץ ויחשוש מהעתיד לבוא.
אשמח לעזרה איך אפשר לעזור לילד.
תודה

השב דווח
חשש מהתרחבות המשפחה
אפרת גיליס
08:24 02.06.2010
הי דנדה
קראתי את פנייתך וניכר כי את מאוד קשובה לבנך.
ראשית אני רוצה להרגיע אותך ולומר לך שעל פניו נשמע שבנך עובר את גיל 'שנתיים האיום' בו הוא בודק גבולות ורואה עד כמה הוא יכול להשפיע עליכם כהורים, רק שמתווסף לכך העניין של הרחבת המשפחה שלא מקל על העניין ובהחלט מעצים דברים ומגביר את החשש.

אז קודם כל אני לא יודעת אם צרת רבים זה חצי נחמה אבל הרבה ילדים עוברים את זה וזה נורמלי, רק שבאמת כדאי לדעת איך להתנהל עם זה. אני אומרת את זה כי היה נדמה שאת לוקחת על עצמך אשמה בעניין (תקני אותי אם אני טועה), מה שמאוד מתפעל אותך ומקשה עליך בהתנהלות מולו. אז בעניין זה חשוב לזכור שזה שלב קשה אך חשוב מאוד בשבילו. אמנם יש הרבה חסרונות כשנולד אח, אך היתרונות הרבה יותר משמעותיים ואת זה חשוב לזכור. בסך הכל עם כל הקשיים, את מביאה לו מתנה לחיים ותזכרי את זה.

לגבי ההתנהלות- בגדול אני פחות מאמינה במילים ויותר במעשים. כן הייתי נותנת לו יותר זמן איתך כדי להרגיע את הצורך בך וגם הייתי מנצלת את הזמן הזה להקריא לו סיפורים שקשורים בעניין. יש הרבה ספרים על לידת אח ששווה להקריא אותם. הם מאוד עוזרים להרגיע ולהפחית את הלא נודע. מאידך, אינני בטוחה שההנהגות היא רק בגלל ההריון וכפי שכתבי בתחילה נראה שהוא רק מעצים דברים שטבעי שבנך יעבור בגיל בו הוא נמצא ולכן לא הייתי שמה הכל על ההריון. שווה אולי להקריא גם ספרים העוסקים בהתנהגויות האחרות שלו (למשל דובי לא לא או על כל מיני פחדים). מה שכן, אני לא הייתי נענית לבקשות שלו שכל הזמן רק את תטפלי בו. זה לא נכון באופן כללי כי לא תמיד זה אפשרי (טכנית אך לא רק, גם מבחינתך אני סבורה שיש רגעים שאת רוצה שבעלך 'יתפעל' ואת תעסקי בדברים אחרים או תנוחי), ןבטח שלא בשלב בו את נמצאת, כשעוד חודשיים מישהו אחר יהיה חייב לקחת חלק ואת תהיי הרבה פחות זמינה. נהפוך הוא, זה בדיוק השלב שאת צריכה להרגיל אותו להתנהל גם עם אחרים כמו אבא, משפחה מורחבת או כל עזרה אחרת.

חשוב לזכור שדווקא בתקופות אלו שהילדים עושים רגרסיות, למרות הנטיה הטבעית לרחם עליהם ולוותר על כל אותם כללים שהיו ברורים בבית, הדבר הכי נכון עבורם זה להשאיר את הדברים ברורים ולא להפוך אותם לאפורים. דווקא בתקופות אלו הילדים צריכים מסגרת ברורה ומאורגנת ששומרת עליהם ותוחמת אותם. דברים אלו לא נועדו רק לחינוך אלא גם לצורך בניית הבטחון של הילדים ולעיתים אנו שוכחים זאת.

המון המון בהצלחה ו... לידה קלה,

אפרת גיליס

השב דווח
בכי בלתי פוסק
רויטל
16:47 05.05.2010
שלום וברכה....
אני כחודש וחצי לאחר לידה ומאוד מתוסכלת.... התינוקת לא מפסיקה לצרוח ורוצה רק להיות על הידיים כל היום!
היא לא תופסת מוצץ ואני מוצאת את עצמי סביבה 24 שעות ביממה (יש לי עוד שני ילדים בני 6 ו-5) אין לי כוחות להתייחס אליהם כי התינוקת שואבת ממני את כל האנרגיות האפשריות, המצב הסטטי שלה הוא או לינוק או להיות על הידיים מאוד קשה לי ואני לא יודעת אם בגיל כזה יש מושג של"התרגלה לידיים", בלילה היא ממעיטה לישון וכשהיא ערה היא צורחת......אז צריך להרים אותה, לא קיים מצב בו היא שוכבת בעגלה או בערסל בשקט. מה עושים????????????? בבקשה עזרה מכל מי שיכול לייעץ לי!

השב דווח
בכי של תינוקת בת חודש וחצי
אפרת גיליס
19:41 05.05.2010
הי רויטל
קודם כל מזל טוב!
אני מאוד מבינה לליבך ויודעת עד כמה זה קשה להתנהל עם שלושה ילדים כשיש תינוקת שכל הזמן בוכה. אין ספק שזה מצב מאוד לא קל והדבר היחיד שיכול לעודד הוא שמנסיון - זה עובר!.
לצערי, אינני יכולה הרבה לעזור.
גיל חודש וחצי זה לא גיל שתינוקות מפתחים כבר הרגלים ומרבית התאוריות הפסיכולוגיות (אם לא כולן) מדברות על חצי שנה לפחות בה יש להיענות לצרכי התינוק עד כמה שניתן, ללא חשש מהרגלים רעים. לכן, המלצתי היא להרים על הידיים ככל שצריך כדי להרגיע את התינוקת ולנסות להורידה כשאפשר.
מה שכן, את מתארת עד כמה קשה לך ויכול להיות שזה עובר גם לה ולכן היא פחות רגועה. לכן, מה שכן ניתן לעשות, זה להשיג לך תמיכה ועזרה. זה יכול להיות משפחה, בן זוג, חברות, בייביסיטר וכל מה שאת יכולה להשיג כדי שגם יהיה לך יותר קל עם הגדולים ותוכלי יותר להתפנות אליהם, ושגם יהיה לך קצת זמן לעצמך לצבור כוחות, לנוח ולא לשמוע את הבכי המתסכל. עזרה זו יכולה להיות יעילה גם מההיבט שיהיה מישהו אחר שיתן יותר תשומת לב לגדולים ואני מאמינה שהכוחות יחזרו אליך כשהדברים קצת ירגעו.

המון בהצלחה,
אפרת גיליס

השב דווח
בכי בלתי פוסק- תודה
רויטל
16:14 06.05.2010
אפרת,
תודה רבה, מעודד לדעת שזה יחלוף.... ושאין זה הרגל לידיים בגיל כזה! אשתדל לשנות את הגישה ולגלות סבלנות כדי שהתינוקת לא תרגיש בלחץ ובעצבים שלי.
שוב תודה!
רויטל.

השב דווח
בכי- סימן לצרות
מיכאל
09:17 08.05.2010
שלום
בכי הוא סימן לצרה כלשהי- מפשוטה כמו גזים, ועד הפרעה חושית או אחרת. משהו מציק לילדה. זה מאד שווה בדיקה, ולא רק המתנה לגיל אחר.
מיכאל

השב דווח
בכי
אפרת גיליס
06:49 09.05.2010
הי שוב
מיכאל קודם כל תודה על התגובה.
אני מסכימה איתך שבכי מעיד על כך שמשהו מפריע לילדה ולכן ההנחיה היא להרים על הידיים ולתת מענה לקושי ולא 'לחנך' בשלב כל כך מוקדם של החיים. אין ספק שאם יש בכי ברמה חריגה העניין מצריך בדיקה רפואית כדי לשלול בעיה כזו או אחרת ותודה שהבהרת נקודה זו!.
רק דבר אחד קטן, אמנם סמנטי אך עם משמעות מאוד גדולה בעיני - צרות זו מילה חזקה מדי לטעמי כי זה יכול להיות ממשהו מאוד ספציפי של אי נוחות (כמו למשל שחם מדי או קר מדי לילדה), ואז זו בהחלט לא צרה.
שוב תודה,
אפרת גיליס

השב דווח
עצה פרקטית
טל
16:13 01.06.2010
אני מאוד מתחברת למה שאפרת כתבה ורוצה להוסיף שמנשא טוב ונוח יכול מאוד לעזור לך. כך עם הילדה עליך וידיים פנויות תוכלי להתפנות לילדייך הגדולים ולבית.

השב דווח
הכנת שיעורי בית
נועה
00:04 08.04.2010
שלום
יש לי בן בכיתה ב' ,הוא תלמיד טוב אבל יש לו בעיה רצינית בהכנת שיעורי בית.
מפני שהוא לא מצליח להתרכז . הוא מסוגל לשבת שעתיים ובקושי לכתוב כמה מילים.
כשאני חוזרת מעבודה אני מתחילה לבדוק מהוא עשה והרבה פעמים אני מוצאת
ששיעורי בית נעשו בצורה רשלנית מאוד, ושאני מבקשת לתקן או לכתוב מחדש
זה בדרך כלל נגמר בבכי ובעצבים ובהרמת קול.
אני ניסיתי כמה דרכים:
1. עשינו טבלה ,שאם כל השבוע שיעורי בית נעשו טוב אז הוא מקבל חייכן ואם יש
6 חייכנים מקבלים מתנה.- לא עזר.
2 גם "איומים" שלא לשחק במחשב וגם לא להזמין חברים-לא עזר.

אני לא יודעת כבר מה לעשות , כל אחר צהריים שלנו ביחד אנחנו יושבים על שיעורי בית.
*** בכללי הילד גם חיובי מאוד,חברותי ,וגם עוסק בספורט(חוג כדור סל),יש לו אחות בת 11 וחצי.
יש לציין כי הילד גם משחק שחמט ויש לו כישרון....אבל ביינתיים הוא משחק בנו.

השב דווח
הכנת שיעורי בית
אפרת גיליס
07:20 08.04.2010
הי נועה
קראתי את פנייתך ונשמע שבאמת אכפת לך ואת מנסה כמיטב יכולתך.
אחד הקשיים שלנו כהורים הוא להבין במגבלות שלנו להשפיע על התנהגות הילדים. לצערי איננו יכולים לשלוט על ההתנהגות של בננו אלא רק לשלוט על התנהגותנו, מתוך הנחה שההתנהגות שלנו תוביל את הילד לעשות את מה שבחפצנו.
ההבנה שיש לנו רק 'שליטה עצמית' להבדיל מ'שליטה על הילד' היא חשובה כדי לאפשר להורה להתמודד עם מצבים בהם הילד פשוט לא עושה את מה שההורים מבקשים.
ובעניינך - לעשות במקומו שיעורים, או לקחת אחריות במקומו אלו דברים בעייתיים מאחר והם לא מקדמים ומפתחים תלות של הכנת השיעורים בהורה, להבדיל מתמיכה של ההורה בהכנת השיעורים אליה אנו מכוונים.
את מתארת שבנך הוא מאוד מוכשר ושלא מדובר בעניין של קושי שבגללו הוא נמנע משיעורים. אני יכולה לשער כל מיני תרחישים שבגללם הוא לא מכין שיעורים (ויש הרבה - אלו סתם דוגמאות). למשל, שאין לך מחיר מבחינת בית הספר - שציוניו עדיין טובים, שהוא לא מקבל נזיפות מהמורים וכו. אופציה אחרת - שיש לו רווח משני מכל תשומת הלב שהוא מקבל בשל אי הכנת השיעורים בצורה ראויה. ויש עוד הרבה תרחישים. לדעתי שווה לבדוק (אם את יכולה) מה קורה במקרה שלכם.
לצורך כך אני מאוד מאמינה בשיתוף פעולה עם הבית ספר. אני חושבת שעבודה משותפת שלכם כהורים עם המורים יכולה לעזור לכם מאוד: דברי עם המורה, תנסי לקבל ממנה אינפורמציה איך זה משפיע עליו בכיתה, תנסי לבקש ממנה להיות יותר מעורבת בעניין ולהוריד מהמעורבות שלך במקביל (כמו למשל להתייחס לזה, להעיר לו, לבקש ממנו לתקן במהלך השיעור וכו).
במקביל, כפי שציינתי, אני חושבת שכדאי להעביר יותר אחריות לבנך ולהוריד מעורבות מצידך. אם הוא תלמיד טוב עם יכולות, לא מדובר בסיכון ואפשר לתת לו תקופה של להתמודד עם ההשלכות של אופן הכנת השיעורים שלו, כדי לתת לו לבחור מה נכון עבורו. הרבה פעמים, דווקא אז, הילדים מתחילים להכין שיעורים מיוזמתם ומתוך אחריותם. יכול להיות שכל ההתנהלות עם השיעורים מולו מספקת עבורו צרכים מסויימים ואז זה מה שמונע את שינוי ההרגלים. בנוסף, הרבה פעמים הנושא הופך להיות טעון בין הילד להורה, ולכן אפשר גם להיעזר בתמיכה של קרובים. יכול להיות שאפשר להעביר את ההתנהלות על השיעורים מול האב, מול קרוב אחר או דמות סמכות אחרת שמעורבת בחיי הילד ולהוציא אותך מהתמונה. פעמים רבות כשהדברים הופכים טעונים, מספיק שינוי כזה בשביל שינויים.

מה דעתך?
אפרת גיליס

השב דווח
הכנת שעורי בית - תשובה
חגית
22:40 17.05.2011
שלום,
אני בדיוק באותה הבעיה.
בני בכתה ב חכם מאוד מאוד אבל בהכנת שעוריהבית לוקח לו המון המון זמן וצריך שאשב איתו. אני ממש מחפשתך פתרונות. חשבתי שקשה לו לכתוב רשמתי אותו לריפוי בעיסוק שזה עוזר לשיפור מיומנות הכתיבה. וניסיתי כל מיני משחקים בסיום כל מקצוע , זה החזיק קצת אבל לא הרבה.
אם יש לך רעיונות אשמח לשמוע
את מוזמנת לכתוב לי למייל
חגית

השב דווח
מקרא:   אורח/ת אורח/ת    חבר/ה חבר/ה    פסיכולוג/ית פסיכולוג/ית    מנחה מנחה    מנהל/ת פורום מנהל/ת פורום    הודעה ראשית הודעה ראשית    עם תגובה עם תגובה    ללא תגובה ללא תגובה