פורום התייעצות פתוח להורים
 
 

פורום התייעצות פתוח להורים

ניהול פורום: אריאל לביא, נעם לופו, ליאור בן אלי

 פורום זה פתוח להורים להתייעצות בנוגע למגוון בעיות התנהגות של ילדם.


התשובות בפורום נתנות ע"י צוות המרפאה לסמכות הורית במרכז שניידר לרפואת ילדים ואינן מהוות תחליף ליעוץ אישי במקרה הצורך.


פרטים אישיים
שם בפורום:
תפקיד: אורח/ת  
הודעות מנהל הפורום


הורים יקרים,

אנו נהיה פה מדי יום בכדי לענות לפניותכם ונשמח לעזור ככל שיתאפשר לנו במסגרת הפורום.

אנו מקוות כי תמצאו את הפורום תורם.

בברכה,
צוות הפורום.

 
סה"כ הודעות: 772
ילד שמופיעים אצלו חרדות ובעיות התנהגות
רבאב
00:13 27.11.2018
חדש
שלום,
הבן שלי בכיתה א' מוגדר כלקוי למידה, עדיין אין אבחנה מדויקת ללקות. יש עיקוב התפתחותי, לקות שפתי ומוטורי.
אין אצלי באיזור כיתת לקוי למידה מתאימה, נאלצתי להכניס אותו לכיתה רגילה.
לאחרונה מתחילים אצלו חרדות, פחדים מחושך, מקום סגור, חרקים.... (פחדים אלה לא היו קודם). נוסף לכך הוא מורד בכל דרך אפשרית, לא מקבל סמכות המורה, כשקשה לו יוצא מהכיתה ללא רשות, מקבלת המון דיווחים שהוא מציק לילדים אחרים.
בודק גבולות ללא הפסקה,ולא מתפקד בכלל.
היה בטיפול רגשי, לא ראיתי שזה עזר. מטופל אצל קלינאי תקשורת ומרפא בעיסוק כבר שלוש שנים, ובחוג שחייה 3 פעמים בשבוע.
אשמח לעזרה.

השב דווח
הקשר בין חרדה והתפרצות
biyisrael
17:51 29.11.2018
חדש
שלום רבאב ותודה על פנייתך,
מדבריך נשמע שאת מנסה להתמודד עם מספר רב של קשיים עם בנך, ושאת מנסה לתת לו מענה לכל האתגרים שיש לו. בתור אימא שלו, יש לך להשפיע על התפתחותו ולעזור לו להצליח למרות כל הקשיים. יחד עם זאת, כפי שעשית בפנייתך אלינו, אין כל בושה לבקש עזרה, תמיכה, ואפילו גם הנחיה. תחשבי על המעגלים הקרובים והרחוקים שלך ושל בנך (סבים, סבתות, דודים, חברי המשפחה, יועצת, מחנכת, מאמן שחייה, אנשי מקצוע בתרפיות השונות של בנך, וכל מי שאת יכולה לחשוב עליו) שאת יכולה לגייס בשביל לעזור לחנך את בנך ולתת לעצמך את התמיכה הנצרכת. בסופו של דבר היום יותר מבעבר: "נדרש כפר שלם כדי לגדל ילד" ואני חושב שזה נכון במיוחד עכשיו בזמן שבנך עדיין צעיר. זה נכון שאת האמא, ואת מנהלת את הגישה החינוכית של בנך, אבל דווקא בגלל זה, זה מבורך להזמין אחרים להצטרף לעשייה החשובה שלך.

באופן כללי, חשוב שתדעי, שהתפרצויות זעם ונסיונותיו לפרוץ את הגבולות באים ביחד עם חרדות. קודם כל הייתי מזמין אותך להתייעץ עם בעלי מקצוע בכדי לבדוק שחרדותיו אינן חורגות ממה שנורמטיבי בשביל ילד בכיתה א'. בסופו של דבר, ילדים לעיתים קרובות (ובמיוחד היום) מפחדים ויכול להיות שההתנהגות של בנך נחשב בתוך גדר נורמטיבי.
ובכל זאת, העמדה שלך בתור דמות סמכותית בחיים שלו מהווה עבורו עוגן נפשי שאפשר לסמוך עליו. כאשר למילה שלך יש משקל וחשיבות, בנך לא צריך להיות "אביר אמיץ בדד" ולהתמודד לבד עם "הדרקונים" שבחייו כי הגבולות שאת מציבה שומרים עליו. דווקא כאשר ילד פורץ את הגבולות הוא נלחץ שהוא לא יצליח להתמודד עם הקשיים. מצד אחד, נחמד להיות עצמאי ולפרוץ את הגדר, אבל מצד שני באות עם זה התמודדויות שהוא עוד לא מוכן אליהן. לכן, גבולות, נוקשות, וסמכות הינן מתנות עבורו.

איך גורמים לכך שיש למילה שלך משקל בבית?
חלק מהעניין זה מה שהזכרתי בהתחלה. כאשר בנך מבין שהקו החינוכי שלך הוא נכון בבית, בבית ספר, בבריכה, וכל מקום שהוא נמצא בו, המסר נכנס פנימה. לכן מאוד חשוב לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם כל הסביבה של בנך.
יותר מזה, בכדי לתת לך את ההכוונה הנכון, אני רוצה להבין קצת יותר. איך הוא מנסה את הגבולות, עם מי, מתי, ומה התגובה שלך בדרך כלל? תנסי לקחת מדוגמה שקרתה לאחרונה ולפרט עד פרטי פרטים את האינרטאקציה.

אני אשמח לשמוע יותר,
כל טוב

השב דווח
חרדת ילדים
מש' פיש
10:38 25.11.2018
חדש
שלום.
בננו בן ה11 התחיל בחודשיים האחרונים לבטא חרדה ולומר לנו,ההורים/למחנך שיש לו חרדות. עיקר החרדות הן בצד הבריאותי. חשש שיש לו מחלה נסתרת כלשהי והוא מעוניין לעשות בדיקות דם לשלול מחלה .לעיתים החרדה מתחלפת בהתאם למה ששומע בחדשות או בסביבה: תאונות,מחבלים וכ'.
יש לומר שהוא כן הולך לבית הספר ומתפקד באופן נורמלי סה"כ אך יותר נצמד לאמא וזקוק באופן צמוד יותר לקשר עם אמא ומדבר בקול על חרדותיו.
שאלתנו כיצד יש להגיב לחרדותיו? כיצד ניתן להרגיעו? נשמח לתשובה מקצועית. תודה.

השב דווח
תשובה לשאלתך
noam
16:18 25.11.2018
חדש
משפחת פיש שלום,
במקרה של חרדה בקרב ילדים, מובן שהניסיון הראשוני שלכם כהורים יהיה לגונן על הילד מפני החרדות שהוא מבטא בפניכם, אך יש לזכור שנטייה זו עלולה להחמיר את הבעיה ואף להביא להגברת התלות בכם כהוריו. במקום זאת, נמליץ לכם לנסות לתמוך בו כך שיפתח יכולת התמודדות עצמאית.
תוכלו לקרוא על כך בהרחבה בספר "פחדים של ילדים: איך לתמוך במקום לגונן" מאת חיים עומר ואלי ליבוביץ'.
במידה ותרגישו שאתם צריכים תמיכה והדרכה צמודות יותר, נמליץ לפנות בטלפון למרפאה לרפואה פסיכולוגית בשניידר, לפרט אודות המקרה כמו שביצעתם בפנייתכם לפורום, ולבקש מידע אודות המרפאה לחרדה והמרפאה לסמכות הורית על מנת להחליט איזה מהן תתאים יותר למקרה הספציפי. בשתיהן תוכלו לקבל הדרכה הורית פרטנית או קבוצתית(לשיקולכם).
בהצלחה!
המרפאה לסמכות הורית - 03-9253186
מרפאת חרדה - 03-9253582

השב דווח
ילד עם בעיות רגשיות קשות מאוד- ההורים מיואשים
עדי
21:00 23.11.2018
חדש
שלום,
אני האחות הגדולה בת ה24 ויש לי עוד שלושה אחים : אחות בת 20 אח בן 12.5 ואחות בת 10.
אני כותבת מכיוון שאני מרגישה שהוריי ובמיוחד אמי אינה מסוגלת להתמודד וכבר עם דמעות בעיניים.
תמיד שמענו שיש לו בעיות רגשיות לפני כשנה אמי לקחה את אחי לטיפול רגשי אצל מטפלת רגשית 10 טיפולים עם מפגשים אישיים ועם שני הוריי בתחילת הטיפולים.
הוא תמיד היה מרביץ ומקלל את אחותי הקטנה בת ה10 חחא שום סיבה.
לאחר סדרת הטיפולים היה ניראה שינוי קליל בהתנהגותו אך לאחר זמן קצר מאוד חזר שוב להתנהג ככה .
אני אתן כמה דוגמאות קצרות :
הוא רב על שטויות כועס ומעיף דברים אינו מוכן ללכת לבית הספר מכור לסוני פליסטיישן אינו מוכן להפגש עם חברים אלא רק דרך הסוני.
מתנכל תמיד לאחותי הקטנה ולא פעם גם אליי ולאחותי השנייה.
היום יום שישי בערב הלכנו למסעדה לאכול והוא עען שהוא חיייב לסיים את המשחק ויבוא ברגל אבא שלי קצת חסר סבלנות וסגר לו את המשחק ואמר שרוצה שיבוא איתנו עכשיו .
הוא התחיל לקלל ואמר שלא רוצה לבוא ואיים שיתאבד ויקפוץ מהמרפסת , הגענו למסעדה בכדי לחגוג לי יום הולדת .. (הוא לא מדבר איתי כבר כמה חודשים) , שלח לאמי הודעות שמאחל לי סרטן ביום הולדת ושיש לו משפחה חרא ושלא אוהב אף
אחד ותמיד נגדו.
הגיע מחוץ למסעדה ברגל אחותי בת ה20 יצאה אליו שיכנס לאכול הוא העיף עלייה אבן גדולה. חזר הביתה ברגל שלח לאמא שלי הודעה שנגיע הביתה היא תחשוב שפרצו לה
העיף את הכיסאות את הספה והשולחן הזיז פתח ארונות העיף את הבגדים של אחותי הקטנה מהארון .
הגיע הביתה וביקש ללכת לסבתא שלי (תמיד מרגיש מקום מפלט בשבילו).
שלח לאמא שלי הודעה שהוא חוזר הביתה שלא יגעו בו אם כן יתקשר למשטרה( אני מעדכנת שלעולם הוריי לא הניחו עליו אצבע)!
אמא שלי עם דמעות בעיניים ואינה יודעת כבר איך להתמודד ..
אני מרגישה חסרת אונים בשביל אמא שלי ומדכא אותי שהיא לא יודעת איך להתמודד עם דבר כזה.
*אעדכן שהוא לא אחד כזה שישתף פעולה ללכת לטיפול או פסיכולוג,
כשהוא נפגש והלך לטיפולים זה היה רק עם איומים מצידו שיקנו לו ויביאו לו כסף כדי שילך .
מתחננת לעזרה לאמא שלי מתחננת !!!!

השב דווח
אמירה נחרצת חד משמעית וחד צדדית
biyisrael
18:38 27.11.2018
חדש
שלום עדי,
אני חש את הקושי הגדול מהפוסט שלך וחייב לחזק אותך על היוזמה שלך ליצור קשר עם גומרים מקצועיים. הגעת למקום הנכון ואני מקווה שנוכל לעזור דרך הפורום. בכל מקרה, נשמע שהסיפור של משפחתך מתאים לעבודה שאנחנו עושים במרכז לסמכות החדשה בשניידר, ואני מזמין את הורייך להתקשר אלינו לתאם פגישה ראשונה. יעודנו ותפקידנו הינם להחזיר את הביטחון להורים, ולתת כלים ישימים לעזור עם ילדים שהתנהגותם דומה להתנהגותו של אחיך, תהא הסיבה אשר תהא (בין אם ״מכור למסך״ או כועס על ההורים, או שיש בעיה רגשית כזו או אחרת). תופעה בה ילד מרביץ, מקלל ומתייחס בצורה מבזה להוריו ופוגע באחיו הקטנים חייבת להפסק ואנו מקנים להורים כלי התמודדות על מנת לבצע זאת לבנות לעצמם סמכות ובאופן זה להוביל את הבית למקום רגוע יותר.

לפני שאני אתן טיפ אחד או שניים, חשוב לי לומר לך שאנחנו מאוד מעריכים את התערבותך, יש ערך גבוה מאוד למעורבות המשפחה במצבי מצוקה כאלו ולפעולות ברורות המתנגדות להתנהגותו המבזה והאלימה של הנער. חשוב להדגיש כי להבדיל מגישות טיפוליות רבות במודל שלנו אין שום צורך בטיפול בילד. לא פעם אנו אף מוצאים כי הטיפול בילד משרת את צרכיו להיות אדון להוריו ומשפחתו ואת זה חייבים להפסיק הן למען האחים הקטנים שבבית והן למען בריאותו הנפשית של אחיך. כאמור בין אם מדובר ב״התמכרות למסך״ ב״התמכרות לכוח״ בחרדות או בדיכאון (ובמקרים רבים כל הגורמים נמצאים יחד בחוויתו הפנימית של הנער שמובילה למה שמכונה בתרבות שלנו ״בעיות רגשיות״) הטיפול מתבסס על פעולות נחרצות הן מצד ההורים והן מצד בני משפחה נוספים. בהקשר זה למשל יש חשיבות רבה לסבתא המהווה לדבריך ״מקום מפלט בשבילו״ אך יש חשיבות להבנייה נכונה של מקום מפלט זה ואנו עושים זאת במסגרת עבודתנו המקצועית. אנו נציע להורים לשמר את מקום המפלט של הנער אצל הסבתא אך בד בבד עם זאת נדאג שיהיה תלוי שם שלט ״כבד את אביך ואת אמך״ (באופן מטפורי כמובן - אנו נבצע זאת בעזרת הנחיות ברורות לסבתא ולהורים כיצד להגיב במקרים אלו).
התיאור הקשה של הארועים שהתרחשו ביום הולדת שלך מחדד את חשיבות האמירה הערכית ומוסרית זו לנער, יהיו קשייו הרגשיים אשר יהיו. אמירה זו כאשר היא מועברת באופן רגיש מצד אחד לצרכיו אך נחרץ וברור הן מצד ההורים והן מצד גורמים נוספים לניסיוננו מצמצמת משמעותית את בעיית האלימות.
אני רוצה בנקודה זו לציין גם בהערכה רבה את פנייתך ומעורבותך למען הוריך. כדאי גם לזכור שיש לך משמעות רבה בחיים של אחיך למרות הנתק שהוא מייצר. את יכולה גם לשמש כדוגמה האישית שלו ומראה לו איך מתנהגים בבית ומחוצה לו. יחד עם מסר נחרץ וברור בנוגע להתנהגותו האלימה את יכולה לתת לו להרגיש שייך ע״י מילה טובה שלך והערכה לחלקים טובים שלו, גם אם לא נראה לך שאכפת לו. אציין גם כי מומלץ ככל האפשר לא להיכנס איתו לויכוחים, כי זה רק מסלים את האווירה בבית.
בשורה תחתונה, אני מודה לך על שיתוף זה בהתרחשות בבית, אנו נתקלים לא מעט במשפחות אשר דינמיקה זו חוזרת על עצמה והיא בהחלט ניתנת לשינוי באופן ברור תוך יעוץ מקצועי והדרכת הורים שאינה תלויה בשיתוף הפעולה של הילד. לא פעם ילדים ונערים המתנהגים בצורה זו אינם מעוניניים (ובמובן מסויים מבחינתם בצדק...) בכל מעורבות טיפולית וכפי שכבר ציינתי לעיתים ״טיפולים רגשיים״ כאלו ואחרים לנערים אלו רק משרתים את סחטנותם הרגשית ומובילים להמשך התנהגות אלימה וכוחנית מול בני הבית. התנגהגות זו פוגעת לא פעם באופן חמור באחים צעירים וחשוב להדגיש זאת גם. גם לאחותך בת ה- 10 יש צרכים רגשיים שלא ספק נפגעים קשות כתוצאה מהתנהגות אחיך. גם אם הוריך שבעו כבר טיפולים הקשורים באחיך חשוב שיפנו על מנת שנסייע להם להתמודד טוב יותר ולהגן על אחותך הקטנה.
אשמח לסייע עוד במסגרת הפורום אך כאמור המצב הנתון מחייב התערבות מקצועית נחרצת וברורה ואני ממליץ בחום לפנות בהקדם ליעוץ בהתאם למודל העבודה שלנו. בין אם במרפאת הדגל בשניידר ובין אם באנשי מקצוע שעברו הכשרה ייחודית במודל הסמכות החדשה. בהצלחה!

השב דווח
ילד שלא רוצה ללכת לבית הספר
צבי לביא
12:55 01.11.2018
ממליץ לקחת יום חופש מבית הספר לקחת את הילד המדובר ולעשות טיול לרמת חובב, בטוח יש שם מרכז מבקרים, ואז רק אז לאחר שתבלו שם זמן מה והרח יספג בבגדים, הילד בוודאי ישאל אבא אימא מה אנחנו עושים כאן? והתשובה שלכם צריכה להיות כלדלקמן: כל עבודה מכבדת את עובדיה, יש יותר ויש פחות, כשלא הולכים לבית ספר יש סיכויים גדולים לגמור בזבל, (ניתן לשדרג את הסיפור) מה שחשוב הכל ברוח טובה ולא בכעס, הילד יבין ויזכור את הפיקניק הזה לכל חייו.

השב דווח
סירוב ללכת לבי"ס
ליטל
10:34 09.10.2018
ביתי בת 17 אובחנה ע"י פסיכיאטרית כסובלת מחרדה חברתית ודכאון קל. החלה טיפול תרופתי. מזה כחודשיים אינה מעוניינת ללכת לבי"ס. אינה יוצאת מהבית. וכל היום רק עם הנייד שלה. קשיי חברה תמידיים. חברה אחת בלבד. עסוקה באובססיביות על המשקל שלה ומאחר ועלתה במשקל לא מסוגלת לצאת מהבית. אנחנו יודעים שהיא אינה מסוגלת להתמודד. ואין לה חוסן נפשי. בנתיים התנינו את החיבור לאינטרנט רק אם תלך לביס. המצב הוא שישנה ביום וערה בלילה. נראה שהכירה עולם וירטואלי חדש. היא מתקשרת עם בני המשפחה. מה לעשות ע"מ שתלך לבי"ס. אנחנו אובדי עצות. זו השנה האחרונה שלה.

השב דווח
פנייה למרפאה
biyisrael
23:00 22.10.2018
שלום וברכה,
הייתי ממליץ לך קודם כל לפנות למרפאה לסמכות הורית בשניידר בהקדם האפשרי. נשמע לי שהסיטואציה רגישה ודורשת תשומת לב נרחבת עם תכנית התערבות אישית. אפשר בהחלט לפנות לטיפול פסיכולוגי אחר כאשר הדגש צריך להיות נוכחות של בתך בבית הספר.

בטווח הקצר, על מנת לעודד את הבת שלך להגיע לבית הספר, הייתי ממליץ לך לערב גורמים מבית הספר, משפחה נרחבת, שכנים וחברים טובים. לפעמים צריכים לגייס כמה שיותר תומכים ולרתום גורמים חיצוניים בכדי לעודד את בתך להגיע. בלי שהיא תגיע לבית הספר, אין כל סיכוי שהיא תחווה הצלחה שיעודד אותה להמשיך להגיע. לכן, צעד הראשון הוא תמיד הכי קשה.

נשמח לעדכון! בהצלחה והמון בריאות

השב דווח
משפחה במצוקה- דחוף עזרה, בהול
ת.מ
11:45 15.09.2018
אני אמא לנער בן 17 שמזה כשנה מנסה"ללמד ולחנך" אותנו ההורים. כלומר, מתמרד, עושה רק מה שהראש שלו אומר לו. לא מתייחס כלל לגבולות שאנו מציבים לו. לביהס אומנם הוא קם(רק אחרי שאני מעירה אותו , לר לבד) הוא הולך לביהס, הציונים שלו מאוד נמוכים, ילד חסר מוטיבציה, תמיד ניסינו בכל דרך לברר איתו מה עובר עליו, מה רוצה מעצמו, בלימודים אך כלום. שתיקה. בעבר היה עוד מבטיח שזה לא יקרה יותר, שיישתדל. אך עכשיו? העניין הסלים, הוא לא מתחייב, תגמולים מאיתנו כבר לא מעניין אותו. יוצא וחוזר מאוחר מאוד הביתה, למרות שאנו כועסים ומתווכחים איתו על כך הוא אומר, אין מה לעשות? אני יחזור מתי שארצה. אני מאוד דואגת וחרדה לו ולעתידו. היום לצערי המצב ממש החריף. הוא לא נכנס הביתה עד השעה 7.30 בבוקר, וכשהגיע היה מאוד אדיש בתגובתו" אז מה, מה הבעיה שבאתי עכשיו"... התפתח בינו לבין אביו ויכוח קולני שהיה קרוב לאלימות ובסופו? אביו הצהיר בפניו שהוא לא מעוניין שיהיה בבית ושייקח את הדברים שלו וייצא. ואז הבן שלי לקח ילקוט עם חפצים ויצא מהבית. אני חרדה לו, אני מהבוקר בוכה , סועקת, אין לי כוחות.
בעלי מאמין שהדרך "להעיף" אותו מהבית היא הכי נכונה, אני ממש לא חושבת שזה בכלל צריך להיות כאופציה. אני חרדה מעצם המחשבה שהוא לא בבית ,לידי. ועוד יותר חוששת שימצא "פינה" כלשהי בחוץ . אני חצי בנאדם כבר. יש לי עוד 2 ילדים בבית שחווים את המצב הקשה הזה.
בבקשה מתחננת לעזרה דחוף

השב דווח
תשובה לשאלתך
noamlupo
13:53 15.09.2018
שלום,
בהתייחס לעניין הלימודים, אמליץ שתמצאו אדם הקרוב אליכם ומכיר את המצב בבית, אדם שהילד עשוי להקשיב לו ולקיים איתו מערכת יחסים יציבה וממושמעת, שידבר איתו על החשיבות של בית הספר, ציונים, משמעת, אולי אפילו ישתף אותו בסיפור החיים שלו(אם קשור לנושא). גם אם הציונים של בנכם לא יקפצו בפתאומיות, חשוב מאוד לוודא שלא ינשור מבית הספר וישלים 12 שנות לימוד.
במצב כמו שקרה הבוקר, בו הילד בורח מהבית הפעולה הראשונה שאמליץ עליה תהיה ביצוע סבב טלפונים - לחברים, להורים של חברים, לכל האנשים האפשריים שיכולים לספק מידע על מקום הימצאותו של בנכם ועל שלומו. מכיוון שבנכם נעלם לעיתים קרובות כדאי לשקול הכנת רשימת טלפונים שתעמוד לראשותכם בכל פעם שהמצב יחזור על עצמו. בשיחה עם חבריו של הילדים עליכם להגיד שבנכם נעלם, לבקש מהם מידע ולבקש ממנו לשכנע את בנכם לחזור הביתה. אם מדובר במורים/מדריכי תנועות נוער וכדומה עליכם להסביר שהילד נעלם ובמידה והם יראו אותו לבקש שישכנעו אותו לחזור הביתה. בשיחה עם הורי החברים יש להציג את עצמכם, להסביר את המצב הנוכחי ולשתף אותם על מנת ליצור הזדהות, בנוסף מומלץ לקבוע איתם פגישה כשמזדמן כי ברית מסוג זה הינה רבת ערך.
השלב הבא, לאחר מציאת בנכם, יהיה הפגנת נוכחות בשטח. אם נמצא בביתו של חבר, יש להגיע למקום ולהגיד שהגעתם להחזיר את בנכם הביתה, במידה והוא מתחמק יש להגיד שאתם מחכים לו ולחכות מחוץ לדירה עד שיסכים לצאת. (בעזרת הורי החבר תוכלו להעביר מסרים ברורים לילדכם). במידה והוא נמצא במקום אחר, עליכם להגיע למקום, לגשת לילד ברוגע ולבקש ממנו לחזור עמכם הביתה. במהלך הפגנת הנוכחות עליכם להמנע מויכוחים/הסלמות ולהבהיר שלא יהיו כל עונשים. מטרת הפגנת הנוכחות הינה להגביר את נוכחותה של הסמכות ההורית ולוא דווקא להחזיר את בנכם הביתה בכל מחיר!
לבסוף, לאחר שבנכם יחזור לביתו, אמליץ לכם להביע צער על התגלגלות האירועים ולנסות לנהל שיח מבין ומקבל. אל דאגה, הצער לא יעמיד אתכם בעמדת חלשה, אלא יתרום לפיתוח מערכת יחסים חיובית עם בנכם. כמובן, כדאי שתכינו את עצמכם לאופציה שבנכם ידחה את המחווה, חשוב שלא תגררו ותעזבו את הנושא לפני שיסלים.
מקווה מאוד שהצלחתי לעזור, מוזמנים לעדכן בהמשך התגלגלות האירועים,
בהצלחה!

השב דווח
משפחה במצוקה
ת.מ
14:18 15.09.2018
בהתייחס לתשובתכם, התגובה לא כלכך מדויקת מאחר וציינתם "בעקבות בריחה של הבן..."... אני לא כתבתי כלל שהבן ברח. בבקשה , מתחננת שתקראו שוב את שרשמתי ותעזרו לי בהתאם. ממתינה בדריכות להנחיות מכם.
בבקשה

השב דווח
תשובה לשאלתך
noamlupo
14:25 15.09.2018
היי,
כל ההמלצות שניתנו עדיין רלוונטיות למצבכם, אך לפני שתלכו להחזיר את בנכם הביתה כדאי שתקבלו ביניכם החלטה משותפת בנוגע לעמדתכם ההורית. האם אתם רוצים למתוח את הגבולות או להשאיר את בנכם בבית ולטפל בעניין בצורה עדינה יותר? כדי שגם אתם וגם שאר בני הבית(כולל בנכם) לא יהיו מבולבלים מהמצב, כדאי להגיע לעמדה הורית אחידה ואותה להציג כחלק מתהליך החזרתו הביתה.
אנו מבינים שמדובר במצב רגיש ונמליץ להתחיל בהקדם בסבב הטלפונים על מנת לוודא את מיקומו ואת שלומו ומשם להמשיך.

השב דווח
משפחה במצוקה
ת.מ
14:34 15.09.2018
הבן הלך לסבתא שלו. השאלה שלי היא מה לעשות כעת? בעלי הצהיר בפניו חד משמעית שאין לו מה לחפש בבית עם התנהגות כזו. השאלה מה לעשות עכשיו? איך ומאיזה מקום לפנות לנער ולומר לו "תחזור הביתה?... איך זה ייתפרש בפניו? באיזה מעמד זה ישים אותנו ההורים?
באמת שאני לא יודעת איך להתקדם?

השב דווח
תשובה לשאלתך
noamlupo
14:45 15.09.2018
השלב הראשון יהיה לנהל שיחה עם בעלך ובעצם להגיע למסקנה מה לדעתכם צריך לקרות הלאה, מכיוון שאת נחושה להחזיר את בנך הביתה בעוד בעלך הבהיר לו שכרגע אין לכך מקום.
בנוגע לפרשנות, במידה ותחליטו להפגין צער על התגלגלות העניינים והסלמתם, יש לקחת בחשבון שהילד יזלזל בכך, אך גם אם זה יקרה יש לזכור שבסופו של דבר המסר עבר, הילד יבין שאתם מנסים לתקן את הקשר ולשנות את דפוס היחסים בבית ולבסוף יביא לשינוי בהתנהגותו - כמובן שמדובר בתהליך. חשוב לזכור שזה ממש לא מעמיד אותך במצב של חולשה! להפך! אתם מתאמצים כדי לשפר את היחסים עם בנכם וזה מה שחשוב!
בנוסף, אם תחליטו לבחור בכיוון הזה, תוכלי לדבר עם הסבתא ולבקש ממנה לנהל שיחה עם בנך, להבהיר לו את הבעיות בהתנהגותו שהביאו אותו למצב הנתון, לשכנע אותו שכדאי לו להיות בבית ולפתור את הבעיות. כך, כאשר תגיעו לביתה במטרה לשכנע אותו לחזור, הקרקע תהיה מוכנה לקראתכם והשיחה תהיה יותר מועילה.

השב דווח
נער שלא הולך לבית ספר
אורחת
08:08 07.09.2018
בוקר טוב
יש לנו נער בן 13.5 שמאוד עקשן ואיננו קם לבית הספר .
רצינו לדעת מה עושים כדיי שהוא ילך ניסינו את הדרך הכועסת ואת הדרך השקטה.
אנחנו כבר אובדי עצות ומודאגים וצריכים את הכלים המתאימים על מנת שנוכל להחזירו למסלול הנכון.

נודה לכולם

השב דווח
תשובה לשאלתך
noamlupo
16:03 11.09.2018
שלום,
במקרה המדובר אמליץ על נקיטת שתי פעולות, הראשונה היא הגעה לעמדה הורית משותפת מול הילד בנוגע לחשיבות הלימודים, על מנת שתוכלו להציג מולו חזית אחידה בנושא.
הפעולה השנייה תהיה להתמיד על הגישה הנבחרת מול הילד ולא לוותר למרות מחאתו. הגדרתנו להתמדה היא שמירה על כיוון כללי לאורך זמן, עם זאת, אנו מבינים שהורים הם בסך הכל בני אדם ולכן עלולות להיות מעידות, הצעתנו היא לא להחמיר עם עצמכם כשאלו מגיעות ולהמשיך בקו עליו החלטתם מראש.
עקרון נוסף אותו אשמח להציע שתיישמו בביתכם הוא עקרון אי ההגררות - המשמעות היא לא להכנס עם הילד לעימותים מיותרים, לא "להגרר". אי ההגררות תביא את הילד להבנה שלא מתקיים דיון בנושא, אלא החלטה חד צדדית מצדכם שלא הולכת להשתנות למרות מחאתו. אי ההגררות אינו מחליש אתכם אלא מחזק ויש לזכור זאת לפני שמגיעים למצב בו האירוע מסלים.
בנוסף, נשמח לקבל רקע נוסף על מנת לספק תשובה מעמיקה יותר. מה הכוונה בילד עקשן? והאם מדובר בתופעה שנמשכת לאורך זמן ונגררת משנים קודמות או מיוחסת לתחילת שנת הלימודים הנוכחית?
אם מדובר בתופעה הנמשכת לאורך זמן, אנו ממליצים על פנייה למרפאה לסמכות הורית בבית החולים שניידר על מנת לקבל טיפול מקיף ומונע בהקדם.
בהצלחה,
צוות הפורום.

השב דווח
התפרצויות זעם וגניבות אצל בן חמש
תמרה
17:48 17.07.2018
שלום וברכה,
בני בן החמש מגיב בהתפרצויות זעם ואלימות במצבים מתסכלים ולאחרונה ביצע מספר גניבות קטנות המלוות בשקרים.
קראתי בעיון את הספר הסמכות החדשה, אבל הדוגמאות שהובאו בו נגעו ברובן לילדים גדולים יותר ולמצבים מורכבים יותר.
כיצד הייתם ממליצים לי לפעול?

השב דווח
תשובה לשאלתך
noamlupo
15:43 12.09.2018
היי תמרה,
ראשית, מתנצלים על הזמן הרב שלקח להגיב לפנייתך.
בעניין ההתפרצויות, אמליץ לך להשתמש בעקרון אי ההגררות(לא להכנס לעימותים מיותרים, לא לתת לילד לשאוב אותך ולהביא להסלמה שקשה לצאת ממנה, אין טעם להתווכח או לשכנע במצבים שאת מתארת כמתסכלים) ובעקרון ההשהיה(כאשר התנהגותו של בנך מתחילה להסלים תאמרי לו שהתנהגותו לא מקובלת עלייך ושאת ובעלך תחשבו יחד ותחליטו על ההשלכות, לאחר התייעצות תחזרו עם עונש המותאם לחומרת המצב). שני עקרונות אלו יעזרו במיתון המצבים המתסכלים ובהתפרצויות הזעם.
בנוגע לגניבות, אמליץ לך לחפש בסביבתך הקרובה אדם בעל סמכות, כזה שמילותיו ואמירותיו ישפיעו על ילדך, אדם שהוא "תופס" ממנו. אולי דוד שוטר/איש צבא/מורה, ולבקש ממנו לדבר עם בנך על הגניבות ולהבהיר לו למה מדובר בהתנהגות פסולה ולא מקובלת.
בנוסף, אשמח את תוכלי לפרט: למה הכוונה במצבים "מתסכלים"? מה קורה במהלך התפרצויות הזעם? מה הטריגר ומה התדירות?
בהצלחה ושנה טובה,
צוות הפורום.

השב דווח
תינוק הן שנה וחודשיים לא מצביע
Irissh24
09:27 12.07.2018
שלום לכולם הייתי שמחה לעזרתכם.
מדובר בבן שלי בן שנה וחודשיים תכף.הוא תינוק פעיל,חברותי,חייכן.בגיל חצי שנה התחיל לומר אבא והפסיק,חזר על זה שוב בגיל שנה למספר ימים ושוב הפסיק. אמא הוא אומר תמיד. מוחא כפיים,מחקה את הקולות שאני עושה,מגיב למשחק הקוקו,מגיב כשקוראים לשמו,מושיט את ידיו אם רוצה שירימו אותו. אני מודאגת משני נושאים עיקריים, הוא אינו מצביע על אובייקטים,אם הוא רוצה חפץ כלשהן הוא מושיט את כל היד לעברו,אך לא מצביע עם האצבע המורה. כששואלים אותו איפה אור הוא לא יודע ולא מצביע לכיוון האור העניין הזה מדאיג אותי מאוד.העניין השני שמדאיג אותי הוא הנפנוף לשלום,הוא נפנף רק פעמיים לשלום ולא חזר על פעולה זו יותר. האם יש מקום לדאגה?תודה לעונים.

השב דווח
תינוק לא מצביע
biyisrael
21:53 13.09.2018
שלום איריס,
סליחה שלקח לנו זמן רב להגיב לפנייתך. הפורום עבר לאחרונה לניהול חדש ואנחנו עכשיו מגיעים לפניות שלא קבלו מענה.

קודם כל, חשוב שתדעי שהפורום הזה מיועד בעיקר ליחסי הורים ילדים מגילאים 5 ומעלה. מצאתי את הפורום הזה: https://www.beok.co.il/forums/forum-268/
שמתייחס באופן ייחודי להתפתחות הילד.

בכל מקרה, זמן רב עבר מאז תחילת הקיץ. מה שלום הבן שלך? האם יש התפתחויות? אני יכול להגיד לך באופן כללי וגם מניסיון אישי עם הבת שלי (בת שנה וחצי) שהתפתחות היא מאוד אישית. בעולם הפסיכולוגיה, תמיד מגדירים טווחים רחבים עבור עיקובים התפתחותיים לפני שמתחילים להיכנס לדאגות.

ליותר פרטים אני רוצה לפנות אותך לאתר של מכבי בנוגע להתפתחויות תואמות גיל וגם לספר "המדריך הישראלי להורים" שמאוד עוזר לי ולאשתי. (ניתן לרכוז בסטמצקי).

בהצלחה! ושנה טובה!

השב דווח
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
מקרא:   אורח/ת אורח/ת    חבר/ה חבר/ה    פסיכולוג/ית פסיכולוג/ית    מנחה מנחה    מנהל/ת פורום מנהל/ת פורום    הודעה ראשית הודעה ראשית    עם תגובה עם תגובה    ללא תגובה ללא תגובה