פורום התייעצות פתוח להורים
 
 

פורום התייעצות פתוח להורים

ניהול פורום: אסתר שדה, הדר שטרן חביב והילה גל-עזר

 פורום זה פתוח להורים להתייעצות בנוגע למגוון בעיות התנהגות של ילדם.


התשובות בפורום נתנות ע"י צוות המרפאה לסמכות הורית במרכז שניידר לרפואת ילדים ואינן מהוות תחליף ליעוץ אישי במקרה הצורך.


פרטים אישיים
שם בפורום:
תפקיד: אורח  
הודעות מנהל הפורום


הורים יקרים,

אנו נהיה פה מדי יום בכדי לענות לפניותכם ונשמח לעזור ככל שיתאפשר לנו במסגרת הפורום.

אנו מקוות כי תמצאו את הפורום תורם.

בברכה,
מנהלות הפורום.

 
סה"כ הודעות: 673
קשיי פרידה לילד בן שלוש
חיים
17:12 18.08.2017
חדש
שלום,

אנחנו הורים לילד בן 3 אשר מגדלים אותו במסגרת הורות משותפת. רק לאחר גיל שנה הילד התחיל לישון אצלי (האבא) והחלוקה היא כ 4-5 ימים בשבוע עם האימא ו 2-3 ימים איתי שזה כולל הוצאה מהגן ולינה.

בערך מגיל שנה וחצי התחילו להתגלות אצל הילד קשיי פרידה אשר באו לידי ביטוי בבקרים בגן אשר בכל המקרים הילד נרגע אחרי מס' דקות , אך בנוסף חווינו קשיי פרידה וסצנות בכי בימים אשר אני (האבא) אוסף את הילד מהגן או ישירות מהבית של אימא. זה בא לידי ביטוי בבכי וצרחות ושהילד ממש בורח ממני ומלווה במשפטים כמו "לא אבא, רק אימא" וכו'.
לרוב אחרי הפרידה ומס' דקות של בכי הוא נרגע אך לאחרונה נתקלנו במקרים שהבכי נמשך זמן רב ומאוד קשה להרגיע את הילד.
בימים המועטים בהם אנחנו ההורים נמצאים איתו שנינו ביחד הוא נצמד רוב הזמן לאימא ומעוניין שרק היא תטפל בו.
ללא ספק הילד מאוד מחובר לאימא אך חשוב לציין שאחרי שהילד נרגע אצלי אנחנו יכולים לבלות ימים שלמים ושמחים ללא בעיות מיוחדות.
אשמח לדעת האם זה משהו תקין ושאמור לעבור בשלב כלשהו ומה ניתן לעשות בזמן הפרידה על מנת להקל על הילד.

תודה מראש

השב דווח
ילד בן 3 וחצי מרביץ
מאיה
09:55 12.08.2017
חדש
היי שלום, יש לי שני ילדים הבכור בן 3 וחצי והקטן שנה ו3 חודשים. לאחרונה הגדול התחיל עם תופעות של אלימות בעיקר כלפיי כמו נשיכות ואגרופים נרטה שזה כאילו בתוך משחק אבל זה מתחיל להיות לא נעים. חייבת לציין שהוא לא ילד אלים לא מרביץ בגן ולא לחברים. יש לו גם קטע עם היד שלי באזור העליון שהוא אוהב לגעת שם ולפעמיים כאילו לאכול אותה. הנשיכות למשל באות פתאום בלי שום מקרה שקרה לפני בלי סיבה. אשמח לייעוץ.

השב דווח
אחות בת 19
מבקשת סיוע
08:15 03.08.2017
אשמח להכוונה, כי לא יודעת מה הפיתרון.
יש לי אחות בת 19, שכרגע עריקה במשך מספר חודשים, לאחר ששהתה בצבא כחודשיים בלבד. היא מסרבת ללכת, ורק לאחרונה מתחילה להראות נכונות, אך מהוססת.
אבל זו לא הבעיה.
אחותי, מאז ומתמיד הייתה ביישנית/שקטה/נחבאת אל הכלים, אבל בשנים האחרונות שלה זה התעצם למשהו הרבה יותר שקט (מעדיפה לא לדבר עם אורחים או לבקר בני משפחה) אבל גם יותר נפיץ. היא הפכה להיות הדמות שיכולה להתפוצץ בבית בשניה, כשמתקופה לתקופה - ההתפרצויות האלה כוללות אלימות מילולית ולעיתים רחוקות גם אלימות פיסית - בעיקר כלפי הוריי ואחותי הקטנה משתינו, שעליהם "היא יכולה".
זה מצב שהופך את החיים בבית למאוד קשים, למרות שאני לא גרה בו. אבל אחותי והוריי סובלים מכך (כמו גם יתר השוהים בבית, אך אולי פחות).
כשאני מגיעה הביתה, היא לא מתנהגת בצורה הזו, אך עדיין מביעה עוינות כלפי מי שציינתי (אני והיא ניתן לומר בקשר טוב. קשה לי איתה, אך מנגד קשה לי שתהיה מבודדת לגמרי).
אני לא יודעת מה הצעד הנכון.
מחד, אני יודעת שהיא סובלת בעצמה ויש כנראה סיבה להתנהגות שלה. משקעים שהם, או איזו חרדה/הפרעה שהיא סובלת ממנה.
אבל, בשום אופן אני לא יכולה להרשות להמשיך לתת לזה לקרות, כשכל שאר האנשים סובלים בבית.
הפתרונות בעיניי הם שהיא תחזור למסגרת הצבאית, אם ע"י הסגרתה או יוזמה שלה לחזור. בעניין זה, קשה לי להסגיר אותה על כל המשמעויות של כך ואני מנסה לעזור לה לחזור לשירות מיוזמתה, והיא משתפת פעולה עם זה לעיתים אבל מהר נסוגה.
הפתרון האחר, הוא להוציא אותה מהבית בדרך אחרת (אולי מגורים אצל בן משפחה אחר). כי פשוט אני לא יכולה להמשיך ולצפות באופן שהריקושטים שהיא מייצרת פוגעים בנפשות האחרות בבית.
מצטערת על הכתיבה הארוכה, למרות שלצערי זה על קצה המזלג.

אודה להכוונה, אפילו ראשונית.

השב דווח
חוסר אמון
לילך
12:15 28.06.2017
שלום רב,
ביתי האמצעית בת ה-4 הייתה בשנה"ל המסתיימת בגן לא יציב בצורה נוראית לאורך כל השנה! הוחלפו 4 גננת וצוות הסייעות כל הזמן בקיצור בלאגן!!!
לעניות דעתנו (בעלי ואני) הילדה פיתחה הפרעות אכילה - כלומר קופסאות האוכל חזרו מלאות והיות והצוות לא היה קבועה רק אנחנו שמנו לב וביקשנו שיישבו איתה הדבר השתפר ואנחנו במעקב.
היציבות חזרה חלקית לגן למרות זאת לאחרונה אני חשה שהיא כל הזמן מתנגחת איתי. היא חייב היא להחליט מה ללבוש ואם לא מביאים לה מה שרוצים זה צרחות איומות! התחלתי לבחור איתה ערב קודם את הבגדים - עוזר אך עדיין גם בחירת בגדים לשינה מלווה בהתעקשות. אפילו בלילה שאני מחליפה לה בגדים רטובים היא יכולה לריב ולהתעקש.
היא מתעקשת על הכל - על סוג הכפית שהיא אוכלת, על הצלחת, על כל מה שאפשר...
היא אומרת לי הרבה שאני לא מקשיבה לה... היא צועקת עליי... ) :
אני מתחילה להבין שהיא עדיין מרגישה חוסר בטחון וכל הזמן מחפשת אותו ובודקת אותי.
אתמול בלילה חיכיתי בסבלנות חצי שעה שתתלבש. היא לא הסכימה בכל תוקף לחולצה שהבאתי לה ... אז אמרתי לה " אני מחכה פה עד שתחליטי ללבוש את החולצה . אני אוהבת אותך מלא ותמיד!" ובאמת בסוף היא ירדה מהעץ שלה ולבשה את החולצה...

אשמח לעזרה כלשהי - כיצד להחזיר לילדה המדהימה שלי בטחון אישי וסביבתי... חבל לי שהיא משקיעה את כל האנרגיות שלה בזה.

תודה רבה.

השב דווח
כיצד ניתן להשיג אתכם
בתיה
09:18 23.06.2017
הי. שמי בתיה, אמא לשלושה אני מנסה להשיג אתכם בטלפון או במייל וללא הצלחה, המייל שמפורסם כבר מלא ולא מקבל הודעות ובטלפון ניסינו בכל השלוחות, אין מענה, השארנו הודעות ולא חוזרים אלינו. נשמח מאד אם תיצרו עימנו קשר, בתיה

השב דווח
חשוב להדגיש כי אני מנסה למרפאה בשניידר. [ל""ת]
בתיה
09:20 23.06.2017

השב דווח
תשובה לבתיה
hadar1
09:22 23.06.2017
היי בתיה,

כדי לתאם טיפול במרפאה לסמכות הורית בשניידר, יש להתקשר לטלפון
03-9253186, שלוחה 6, בימי ראשון עד חמישי, מ־8:00 עד 10:30.
למזכירה של המרפאה קוראים אורלי.

בהצלחה!

השב דווח
תודה רבה, ניסינו כמה פעמים, אבל אנסה שוב וש... [ל""ת]
בתיה
11:35 24.06.2017

השב דווח
חרדה ילד בן 9
שלי
00:17 18.06.2017
שלום רב בני בן 9 תלמיד כיתה ג , מאז תחילת כיתה א אינו מוכן לעלות לבד לכיתה בבוקר משער בית הספר ותמיד מחכה לחבר כדי לעלות איתו , במידה והגיע באיחור וכולם עלו לכיתה קשה מאוד לגרום לו לעלות והוא נכנס לפחד וחרדה ( היו גם פעמים שנאלצנו להחזירו הביתה) , לפני כשבועיים התחילה חרדה נוספת הוא נכנס לפחד שלא אגיע בזמן לקחת אותו מביה״ס ואנו מוכן ללכת לבית ספר הבקרים הופכים לסיוט ואם הצלחנו להגיע לבית הספר אז הצוות לוקח אותו בכוח , המצב מאוד לא נעים גם לנו וגם לילד ואנחנו חסרי אונים , כיצד נוכל לסייע לו?

השב דווח
תשובה לשלי
hadar1
 
11:39 18.06.2017
היי שלי,

מדברייך ניכר כי הקושי של בנך מול ביה"ס מתחזק בהדרגה. תחילה הוא חשש להיכנס לבד לכיתה ויצר תלות כלשהי בחבר כדי להתמודד עם התחושות הלא נעימות, וכשעליו להיכנס לכיתה בנוכחות כולם זה מלווה במתח רב. כעת נוסף גם החשש להישאר בביה"ס מעבר לשעות הנדרשות- במידה ותאחרי לקחת אותו (וגם אז הוא יישאר לבד מול הסביבה).

הדרך העיקרית להתמודדות עם חרדות היא באמצעות חשיפות- אנו חושפים את הילד בהדרגה לגורם המפחיד, ומספקים לו דרכים להתמודד עם הרגש השלילי. למשל: תוכלו להתחיל להגיע לביה"ס בימים ובשעות קבועות אחר הצהריים, ולעשות יחד ריצה מסביב למבנה ולספור זמנים. לאחר מכן בהדרגה תיכנסו אל הכיתה ובכל פעם ש'תעלו רמה' בהתמודדות, תחשבו על דרך משחקית או חווייתית לעשות זאת דרכה. בנוסף, נסו לחשוב יחד מה יכול לעזור לבנך להירגע- אולי להביא תה קר בבקבוק? לתרגל נשימות עמוקות? ללחוץ כדור רך? תרגלו זאת יחד במהלך החשיפות. חשוב להסביר לבנך את החוויה של החרדה- רגש שעולה בהדרגה ומגיע לשיא תוך 10 דקות לערך, ואז יורד. לכן אפשר גם להתמודד איתו- כי אנו יודעים שהוא יחלוף בקרוב. ההבנה של מה שהוא חווה עשויה להועיל לתחושת השליטה שלו.
שימי לב שאת החשיפות ניתן לבצע גם במהלך החופש הגדול- כהכנה לשנה הבאה.

אמצעי נוסף בו תוכלו להיעזר הוא תומכים- נסו לגייס קרובי משפחה, חברים ומורים שייקחו חלק בתהליך ההתמודדות. למשל: סבא שמתקשר לבנך אחרי הלימודים ומחזק אותו- "שמעתי שהיום היה לא קל להיכנס לכיתה אבל התמודדת והצלחת! כל הכבוד!".

מכיוון שאת מתארת הידרדרות במצב ושכעת בנך מתחיל לסרב ללכת לביה"ס, חשוב להקפיד על הפחתת האטרקטיביות שיש בהישארות בבית, תוך הגברת המשיכה לביה"ס. למשל: במידה ובנך לא הולך לביה"ס, אימרי "היום לא הצלחנו להתגבר, ומחר נחשוב מה נעשה אחרת כדי שתצליח ללכת לביה"ס, כמו כל התלמידים". בנוסף, יש לשלול מסכים (פלאפון, טלוויזיה, מחשב) כדי שההישארות בבית לא תהפוך לפרס אטרקטיבי, אלא תהיה חוויה משעממת ברובה (אז אולי כבר שווה ללכת לביה"ס, שם לפחות יש חברים לשחק איתם). במקביל, על הילד להתקשר בכל יום שהפסיד לחבר ולהשלים את החומר הלימודי, וכמובן בכל ערב להכין מערכת ולהתכונן ללימודים (גם אם טוען שלא יילך). כך אנו מעבירים מסר ברור לילד כי הוא תלמיד וכי עליו לעמוד בכל הדרישות המלוות בכך.
כדי להגביר משיכה לביה"ס, הילד יכול למשל לקבל שיחת טלפון מהמחנכת שתאמר לו כמה היה חסר בלימודים, וכי היא מצפה לראות אותו מחר בכיתה וכך גם החברים. בנוסף, ניתן להכין טבלה עם כוכבים להחליט שאחרי X ימים רצופים בביה"ס הילד יקבל פרס קטן.

לסיום, מכיוון שהמצב שאת מתארת נמשך כ-3 שנים, נמליץ לבחון את האופציה של טיפול פרטני לילד, שיכול להועיל להבנת המצוקה והמסוגלות להתמודד איתה.

המקרה שאת מתארת הוא מסוג המקרים בהם המרפאה לסמכות הורים מתמחה, ולכן אנו מזמינות אותך לפנות לטיפול במידה והצורך יעלה בהמשך.

מצורפים גם קישורים רלוונטיים לנושא.

בהצלחה רבה,
צוות הפורום.

השב דווח
סירוב ללכת לטיפול
בקי
09:37 09.06.2017
שלום,
יש לי 2 בנים (9.5 ו-7.5). התגרשתי לפני שנה כאשר הגירושין מורכבים ומול אדם לא קל אשר מערים קשיים גם היום. ברור לי כי ילדיי נפגעו ונפגעים מעצם הגירושין ובכלל.
שאלתי היא - בני הגדול נולד עם מזג לא קל אבל בשנה האחרונה, מאז הגירושין והתמודדות עם מעבר לדירה חדשה, והזוגיות החדשה של אביו, הוא נהיה כעוס יותר, משמיע קולות בכיתה, מציק לאחיו וצריך מאוד להתאמץ כדי שישתף פעולה בפעולות יומיומיות - להפציר בו להיכנס למקלחת/להכין מערכת וכיוצ"ב.
שאלתי היא כזו- הילד מסרב ללכת לטיפול בכל תוקף. הוא גם סרבן לחוגים/מסיבות יום הולדת /טיולים וכמעט כל דבר חוץ ממשחקי מחשב שהוא כן אוהב. הוא כן ביקש לגדל כלב אבל זה בערך הדבר היחיד שהוא רוצה. הוא יודע שיש בו כעס. הוא אמר לי שהוא כל הזמן כעוס ושהוא לא לא יודע למה הוא כעוס אבל שהוא יודע שהוא תמיד ככה- מאז שנולד לדבריו. הבעיה המרכזית היא שההתנהגות הזו מאפילה על כל האווירה בבית וגם פוגעת בו בביה"ס. אני כבר לא יודעת אם ההחמרה במצב היא בעקבות התחלה של התבגרותו או הסטטוס המשפחתי או שילוב של הכל יחד.
איך אפשר לקחת ילד לטיפול כאשר הוא מסרב בכל תוקף לכל הצעה שהיא?
אני אובדת עצות. הייתי בהדרכת הורים אך קשה מאוד ליישם את העצות כי הילד מסרב לכל פעילות ולמעשה אני נותרת בלי פתרון.
אודה לעזרתכם.
תודה רבה,

השב דווח
תשובה לבקי
hillagal
22:51 10.06.2017
בקי שלום,

נשמע כי גם את וגם בנך מודעים לקשיים ולמזג הטבעי שלו. חשובה גם ההכרה שלך כי לאירועים שעברו על משפחתך אכן עלולה להיות השפעה על התנהגותו של בנך, דבר שנותן תקווה לכך שעל ידי היערכות מתאימה ניתן לסייע לך ולו.

תחילה, ביחס לכך שבנך לא רוצה ללכת לטיפול, את אומרת כי היית בהדרכת הורים וניתן להניח שקיבלת שם כלים שונים, חלקם מועילים יותר וחלקם פחות. האופן בו אנו ביחידה עובדים אינו מבוסס על שיתוף פעולתו של הילד, אלא על פעולות שעושה ההורה אשר בעקבותיהן מגיע שינוי גם אצל הילד. לכן במידה ותרגישי צורך, את מוזמנת להגיע אלינו ליחידה בה ננסה לתת כלים שאינם דורשים את הסכמתו של בנך.

בנוסף, היינו מייעצות שתעשי לעצמך חלוקה של הדברים אשר מפריעים מאוד בהתנהגותו של בנך, כמו אלימות או הפרעה בכיתה, לבין דברים שניתן להבליג עליהם. חלוקה זו תקל עלייך מבחינת כמות ה"מאבקים" שתיכנסי אליהם וכך בתקווה המצב בבית יירגע. עבור ההתנהגויות שתבחרי להבליג עליהם תוכלי להעיר במידת הצורך אך מומלץ שלא להיכנס לויכוח שילהיט את הרוחות.
לעומת זאת, עבור ההתנהגויות שתבחרי להגיב עליהם תוכלי להשתמש בעונשים או תגובות אחרות לבחירתך. בנוסף נמליץ לך להשתמש בתומכים, אלה אנשים נוספים מהתא המשפחתי הרחב, חברים, שכנים וכו'. אדם זה יוכל לפנות לבנך בעצמו ולהגיד כי שמע ממך על התנהגותו והוא מתנגד לה. כך לדוגמה לאחר התנהגות לא תקינה בבית הספר, יוכל האדם שתבחרי להתקשר או לבוא ולהגיד לבנך "אמא אמרה לי שעשית כך וכך בבית הספר, אני מסכים עם אמך שהתנהגות זו לא בסדר". בדרך זו תוכלי גם כך להקל על האווירה בבית וגם בתקווה לשפר את ההתנהגות בבית הספר.
תומכים יכולים לסייע לך גם בהוצאתו של בנך לחוגים או ימי הולדת. אם ישנו אדם חיצוני שאולי יגיע לקחת את בנך לפעילות אולי לבנך יהיה יותר רצון ללכת. בנוסף במידה והדבר קשור לבית הספר, טלפון מהמורה או מאחד החברים יכול גם כן להגביר אצל בנך את התחושה שהוא רצוי ויחסר אם לא יגיע.

בהצלחה רבה ואנו מזכירות שוב כי במידה הצורך את מוזמנת להגיע ליחידה,
צוות הפורום

השב דווח
בן כבר בן 29
אור
11:33 28.05.2017
יש לנו בן בן 29 שגר איתנו בבית.

הוא פרש מהלימודים באוניברסיטה.סובל מחרדה חברתית ועובד חלקית בעבודה שלא ממצא את היכולות שלו.

מאוד נשמח לקבל הנחייה כיצד אפשר להוציא אותו מהמצב הסטטי הנ"ל.

אנחנו חסרי אונים.פנינו לכמה פסיכולוגים ולא קיבלנו פתרונות שהתאימו לנו.

בתודה

השב דווח
תשובה לאור
hadar1
 
11:43 01.06.2017
היי אור,

הפורום נותן מענה לילדים בגילאי 7-17 לערך, והמקרה שאת מציינת אף נשמע מורכב ודורש מענה מפורט תוך הבנה מעמיקה של הסיטואציה.
אנו מפנות אותך למס' מטפלים פרטיים שמטפלים באמצעות שיטת הסמכות החדשה, ומומחים לנושא שאת מתארת-
יובל נוס מקבל בראשון לציון ובראש העין- 0523329405.
אוהד נחום מקבל בתל אביב- 0546999409.
במידה ואזורים אלו לא נוחים, את מוזמנת להיכנס לאתר "המרכז להעצמה הורית" (קישור מצורף), שם מופיעה רשימת מטפלים מומחים.

בהצלחה רבה,
צוות הפורום.
רשימת קישורים
   המרכז להעצמה הורית

השב דווח
בן 13- עם התפרצויות זעם אלימות
אפרת
22:22 16.05.2017
שלום,
הבן הבכור שלנו בן 13, אובחן בהפרעת קשב וקושי בויסות חושי ותחושתי בגיל 8. וזאת במקביל ללקויות למידה קשות (מה שיוצר תיסכול רב, בייחוד בהשוואה לאחיו). מאז גיל שלוש, הוא סובל מהתפרצויות זעם קשות ואלימות (שכמו יוצאת ממנו דמות אחרת לחלוטין, עם פנים מעוותות מכעס, וחוסר יכולת לתקשר או להקשיב. רק קללות ואלימות) הטריגרים לכך, משתנים ולא קבועים. האלימות מופנית בעיקר לציוד (הרס וניפוץ), אך לא פעם אל המבוגר המנסה להרגיעו. מצב זה יוצר מתח נוראי בבית, והשפעה קשה על אחיו. הוא לא מוכן לקחת את הכדורים להפרעת הקשב שלו, ובנוסף- הוא מתקשה לקום בבוקר לבית ספר. וכל יציאה מלווה בצעקות ומאבק, לאחר שהוא חוזר- הוא מצטער על מעשיו בבוקר. הקלנו עליו מאוד בחודשים האחרונים (על פי עיצה מקצועית בהדרכת הורים - שאנו עוברים פעם בשבועיים), והוא מקבל טיפול פסיכולוגי פעם בשבוע. יחד עם זאת, לא רק שהמצב אינו נרגע, אלא יחד עם מאפייני גיל ההתבגרות- זה מחריף. עד כדי סכנה ממשית לפגיעה באחרים ובעצמו. אנו לא יודעים אם להענישו לאחר ההתפרצות כי לרוב הוא באמת מלא חרטה וסליחה. יחד עם זאת, חוסר השלכה למעשיו ולהרס הפיזי (והנפשי) שהותיר אחריו- נראה לנו לא מתאים. נשמח לעיצה. תודה!

השב דווח
תשובה לאפרת
hadar1
12:22 17.05.2017
היי אפרת,

נראה כי אתם פועלים במגוון מישורים בצורה טובה ויעילה-
טיפול פסיכולוגי פרטני לילד, הדרכת הורים, ניסיון להקל בביה"ס- אלו כלים חשובים שעשויים עם הזמן להפיק שיפור בהתנהגות בנכם.
בזמן התפרצות, בנכם אכן לא מסוגל להיות קשוב לנסיונות הרגעה או הבנה, ולכן נסו להפגין איפוק ורוגע מצידכם, ולהגיב במועד מאוחר יותר לאחר שהמצב נרגע. תוכלו לציין בזמן אמת כי ההתנהגות לא מקובלת, וכי תחשבו כיצד להגיב אליה- אך את התגובה עצמה בשרו לו רק לאחר שהוא רגוע וקשוב.
אנו ממליצות כרגע להמשיך בתהליכים הללו ולמצות את העבודה שהם דורשים.
במידה ולא יחול שיפור, תוכלו לפנות אלינו במרפאה לסמכות הורית בשניידר. ישנם כלים ייחודיים שאנו עושים בהם שימוש, ומתאימים במיוחד למקרה שאתם מתארים.

אחד הדברים שיכולים להקל עליכם את ההתמודדות ואף להוביל לשינוי בהתנהגות הילד, הוא שימוש בתומכים.
נסו לגייס לעזרתכם משפחה, חברים, שכנים, וחישבו יחד כיצד הם יכולים לתרום לסיטואציה. למשל: כיוון שבנכם מתקשה לקום בבוקר לביה"ס, אפשר לחשוב על תומך שיכול להגיע לביתכם פעם- פעמיים בשבוע ולהוציא אותו ללימודים- "היי דני בוקר טוב, אני מחכה לך בסלון אז קדימה להתלבש, אני מכין לך שוקו לדרך ויוצאים עוד 15 דקות". פעולה זו גם תוריד מעט מעמסה מכתפיכם, וגם תהווה תפנית בעלילה מבחינת הילד שכעת צריך להתמודד עם אדם חיצוני. במקרים רבים המעורבות של אדם מחוץ לתא המשפחתי תוביל את הילד לשתף פעולה, או לפחות לגלות פחות התנגדות.

הרבה הצלחה,
צוות הפורום.

השב דווח
ילד בן 13
אפרת
11:42 31.05.2017
השאלה האם להעניש אחרי התקף זעם אלים - כלפי רכוש ובני אדם?
כי נראה שרוב הפעמים זה בלתי נשלט (בוודאי לאחר שזה התחיל) , ותמיד הוא מלא חרטה וכעס עצמי אחר כך.
האם עונש זה כלי יעיל, או רק ממחיש את כשלונו בשליטה עצמית?
(מצד שני, ברור שאי אפשר לתת לזה לעבור בלא כלום...)

השב דווח
תשובה 2 לאפרת
hadar1
08:46 01.06.2017
היי אפרת,

מדובר בהתלבטות מורכבת כפי שהצגת- מצד אחד מדובר בהתנהגות שתרצו למנוע ולהבהיר כי היא שלילית, ומצד שני העונש יכול לקבל פרשנות ומשמעות אחרת מבחינת הילד, ואולי להיתפס כאינדיקציה לחוסר שליטה. לא קיימת תשובה חד משמעית לגבי מתן עונש, עליכם לחשוב באילו מקרים העונש ישרת אתכם באופן יעיל, והוא נראה לכם הכרחי.
עם זאת, נקודת הזמן בה אתם נותנים את העונש חשובה לצורך היעילות שלו- במידה ואתם כן מחליטים לתת עונש, יש לעשות זאת לאחר השהיית תגובה:
בזמן ההתנהגות השלילית יש להימנע מעימות, להיות רגועים ככל הניתן, להגן על גופכם ועל רכוש (למשל- להחזיק כיסא שהוא רוצה לדחוף, לא לתת לו להתקרב ולהרביץ- במידת הצורך ניתן לגייס שכנ/ה או קרוב/ת משפחה שיהיה נוכח ונוכחתו עשויה להועיל להפחתת כמות/עוצמת ההתפרצויות), ולומר רק "ההתנהגות הזו לא מקובלת עלינו, אנחנו נחשוב כיצד להגיב אליה"- לא להיגרר לתגובה מסלימה. כך אתם נמנעים ממתן עונש חמור מידי ביחס למעשה עקב כעס והתלהטות רגעית, או מתן עונש שלא תוכלו לעמוד בו בדיעבד (חודש שלם בלי טלוויזיה למשל- זה עונש שקשה מאוד לאכוף ולכן לא רצוי לתת).
לאחר שהרוחות נרגעות (כעבור יום, ואפילו כמה ימים), כנסו לחדרו של בנכם בנחת, ובשרו לו את תגובתם לאירוע. למשל: "יוסי, לפני יומיים עשית כך וכך (הסבירו בדיוק מה הדבר השלילי שעשה- לא אמירה כללית), ואמרנו לך שזו התנהגות שלא נוכל לקבל ושנחשוב כיצד להגיב אליה. החלטנו שעל מנת לעזור לך להתמודד יותר טוב, בשבוע הקרוב אתה תישן כל יום שעה אחת מוקדם יותר, כדי שתהיה רענן ויותר רגוע. כל ערב אחד מאיתנו יכנס לחדר שלך בשעה 9 ויכבה את המסכים ואת האור". לאחר מכן צאו מהחדר, אל תנהלו דיון ביחס להחלטה, ואל תאפשרו לה להסלים לריב נוסף.
שימו לב שבדוגמה הנ"ל, התגובה ההורית אינה "עונש" אלא דרך הגיונית שההורים העלו על מנת לנסות להועיל ולקדם.

שיטה נוספת שנוכל להציע, היא פעולות תיקון-
כאשר בנכם מבצע התנהגות שלילית, נסו לעשות שימוש בתומכים (משפחה וחברים שיודעו מראש על כך) שיתקשרו אליו / ייפגשו איתו ויעדכנו אותו כי הם מודעים לאותה התנהגות, ויציעו לו דרך לתקן אותה. למשל: "אתמול דיברתי עם אבא והוא שיתף אותו בכך שעשית כך וכך. זו התנהגות שאני לא מוכנ/ה לקבל והייתי רוצה שנחשוב כיצד תוכל לתקן זאת. אולי תכתוב להורים מכתב התנצלות? אולי תסדר את הסלון שבילגנת אתמול בזמן הריב?" וכו'...
דרך זו מאפשרת לילד 'לצאת מהבור אליו הכניס את עצמו', אפשרות לחזור בו מהתנהגותו ולהתנצל בעזרת התומך. לעיתים (וכפי שגם תיארת) הילד מתחרט על מעשיו אך לא יודע כיצד להביע זאת ולתקן- ופעולות התיקון נותנות לו פתח.

בהצלחה רבה,
צוות הפורום.

השב דווח
התפרצויות אלימות של הבן
אורן
23:39 29.04.2017
שלום,
אנו הורים לבן 8, בן אמצעי.
הילד עם קשיי התבטאות קלים והפרעת קשב קלה.
לא פעם קורה שהוא מתרגז על כך שבעקבות התנהגות שלו שלא מוסכמת עלינו (כגון ריב אלים עם אחיו הגדול) אנחנו שוללים לו זכויות (כגון שליחת כל אחד מהם לחדרו וניתוק של הטלויזיה ליומיים). לעיתים במקרים כאלה הוא מתפרץ ומאבד שליטה וזה כולל צרחות ואלימות כלפי ההורים. ניסיונות שלנו להרגיע, להקשיב לו ולשקף את תחושותיו לא מצליחים ומכיוון שהוא לגמרי לא מקשיב בזמנים אלה, הוא צורח ומכיוון והתגובות שלו כוללות גם זריקה של חפצים ואלימות אנחנו חייבים לרסן אותו.
מאמרים שקראנו בנושא המליצו לשלוח את הילד לחדרו ולתת לו זמן להירגע אלא שבמקרה שלנו זה לא מצליח כי הוא מתנגד בכוח והדרך היחידה להכניס אותו לחדרו זה על ידי הפעלת כוח רב כלומר ממש לגרור אותו כשהוא מתנגד בכל הכוח שלו וגם כאשר מגיעים לחדר הוא נלחם כדי לצאת ממנו.
במקרים בהם השתמשנו בכוח נגדו זה רק החמיר את המצב.
נשמח לעצה בנושא.
תודה.

השב דווח
תשובה
hillagal
11:15 07.05.2017
שלום,
המצב שאתם מתארים נשמע מורכב וניכר שאתם כהורים עשיתם ועושים מאמצים רבים על מנת לפעול באופן מיטבי, על כך אתם ראויים לשבח.

דייקתם בתיאור יכולת הקליטה של הילד במהלך ההתפרצויות, ילדכם לא מצליח לקלוט מסרים בזמן זה ולכן יש מעט מאוד תועלת לניסיונות לשיח.
מסיבה זו, כאשר לילד יש נטייה "להינעל" בעת התפרצות, אנו ממליצות על עקרון "השהיית תגובה", לפיו התגובה הורית מגיעה במועד מאוחר יותר, כזה שנבחר באופן שקול על ידיכם ובשלב בו הילד רגוע. במהלכן של ההתפרצויות, היינו ממליצות לכם להימנע מכל פעולה שתחמיר את המצב ולפעול אך ורק על מנת למנוע פגיעה פיזית ממשית.
בשעת ההתנהגות שאינה מקובלת עליכם ציינו בפניו שהמעשה שנעשה אינו מקובל עליכם ושתחשבו כיצד להגיב. את התגובה עצמה (עונש לדוגמה), תנו במועד מאוחר יותר, בזמן בו הילד קשוב.
מעבר לכך, ניתן לשקול את האפקטיביות של סוגי תגובות שונים, לדוגמה, עדיף לתת עונש ספציפי ולא ארוך מידי הן על מנת שתוכלו לעמוד בו והן על מנת שילדכם יידע שהוא קצוב בהתאם להתנהגות הבעייתית.

מאחר והמצב נשמע מורכב, ובאם אתם חשים שלמרות פעולותיכם אתם עדין ניצבים בפניי אותם קשיים, אנו מזמינות אתכם להגיע להתייעצות אצלנו ביחידה.
בהצלחה רבה!

השב דווח
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
מקרא:   אורח אורח    חבר חבר    פסיכולוג פסיכולוג    מנחה מנחה    מנהל פורום מנהל פורום    הודעה ראשית הודעה ראשית    עם תגובה עם תגובה    ללא תגובה ללא תגובה