פורום התייעצות פתוח להורים

שלום ,
ראשית אפתח בכך שמחתי מאוד לראות שיש כזה פורם ,
בני בן ה 15 היה תלמיד רגיל ביסודי מעורב ומקובל חברתית , בהגיעו לחטיבה התערער מצבו החברתי ולטענתו סבל מהתעללות פיזית ומילולית מילדים .בכיתה ז' נעדר לתקופה של כחודש מהלימודים בטענה שהוא פוחד ללכת ולא רצה לשתף בסיבות לחשש וכשסיפר נקטנו באמצעים כלפי אותם ילדים דרך הנהלת בית הספר והוא חזר ללימודים , בכיתה ח' היה לו המון העדרויות אך לא רצופות ותמיד טען ש "חרה ומגעיל" שם . והשנה כיתה ט וסוף אוטובר הוא בבית נסיון לשלב אותו בחיטבה אחרת לא הצליח מכיוון שהוא לא היה מוכן להיכנס אפילו לשיחת היכרות עם המנהלת , כולם טוענים שהוא זקוק לטיפול מיקצועי אך הוא מסרב בכל תוקף ללכת ובפעם אחת שהלך לא שיתף פעולה .... אני אובדת עצות מול הבעת הרצון העז שלו להשתלב במסגרת חינוכית תיכונית ברמה גבוהה מול הפערים הלימודים שהוא צבר והסירוב המוחלט שלו להשתלב בחטיבה כרגע למרות שהוא מודע שהמצב לא לטובתו.
אשמח לשמוע תגובות ועצות...........
תודה רבה .

אירית שלום,
ההתמודדות עם היעדרותו של בנך מבית הספר נשמעת מתישה ומייגעת. קשה להכריח ילד בגילו של בנך ללכת לבית ספר, ובפרט כשהוא מתאר שחווה בו מצוקה גדולה. בנוסף, בעייתי להכריח אותו ללכת לטיפול משום שהטיפול מצריך את שיתוף הפעולה שלו.
עם זאת, היכולת של בנך לשתף אותך, ולו במעט,בקשיים שעובר בבית הספר, מעידה על נוכחותך בחייו. האכפתיות שאת מפגינה כלפי היעדרותו מעבירה לו את המסר שאת שם בשבילו גם כשקשה לו.
נשמע שאת נושאת עול כבד הן לאור הדאגה מהשלכות ההיעדרויות מבית הספר והן משום שהבדידות של בנך אף מעצימה את חשיבות הקשר ביניכם. על מנת להקל עלייך בהתמודדות את יכולה לגייס את סביבתך הקרובה לעזרה. לדוגמה, חברים ובני משפחה יהפכו נוכחים בחייך ובחיי בנך באמצעות שיחות, ביקורים או פעילות משותפת, במסגרתם יידעו את בנך שהם מודעים למתרחש ומאמינים ביכולתו להתגבר על הבעיות. כך יועבר לבנך המסר שהם תומכים בדרכך ומוכנים לסייע לו והמסרים שאת מעבירה לו יהפכו עצמתיים יותר. בנוסף, יסייעו להפחית את הבדידות שאת ובנך חווים.
לא ברורה לי מהי מידת המעורבות של בית הספר במקרה, אבל ניתן להדק את הקשר עם צוות בית הספר, ליידע אותם בקשיים הרגשיים שחווה בנך ולבקש את שיתוף הפעולה שלהם. הצוות יכול לסייע לך להשגיח על בנך בזמן שהותו בבית הספר ולסייע לך בחשיבה על פתרונות שיכולים להקל על בנך בהתמודדות, כמו מעבר לכיתה אחרת.
מאחר ומסגרת חשובה לילד בגילו של בנך, אני מציעה לנסות לשלבו בחוגים חברתיים שעשויים להפחית את בדידותו ואף להעלות את ביטחונו העצמי ואת תחושת המסוגלות שלו לרכוש חברים.

בהצלחה.

שלום ,
ראשית אפתח בכך שמחתי מאוד לראות שיש כזה פורם ,
בני בן ה 15 היה תלמיד רגיל ביסודי מעורב ומקובל חברתית , בהגיעו לחטיבה התערער מצבו החברתי ולטענתו סבל מהתעללות פיזית ומילולית מילדים .בכיתה ז' נעדר לתקופה של כחודש מהלימודים בטענה שהוא פוחד ללכת ולא רצה לשתף בסיבות לחשש וכשסיפר נקטנו באמצעים כלפי אותם ילדים דרך הנהלת בית הספר והוא חזר ללימודים , בכיתה ח' היה לו המון העדרויות אך לא רצופות ותמיד טען ש "חרה ומגעיל" שם . והשנה כיתה ט וסוף אוטובר הוא בבית נסיון לשלב אותו בחיטבה אחרת לא הצליח מכיוון שהוא לא היה מוכן להיכנס אפילו לשיחת היכרות עם המנהלת , כולם טוענים שהוא זקוק לטיפול מיקצועי אך הוא מסרב בכל תוקף ללכת ובפעם אחת שהלך לא שיתף פעולה .... אני אובדת עצות מול הבעת הרצון העז שלו להשתלב במסגרת חינוכית תיכונית ברמה גבוהה מול הפערים הלימודים שהוא צבר והסירוב המוחלט שלו להשתלב בחטיבה כרגע למרות שהוא מודע שהמצב לא לטובתו.
אשמח לשמוע תגובות ועצות...........
תודה רבה .

שלום ,
ראשית אפתח בכך שמחתי מאוד לראות שיש כזה פורם ,
בני בן ה 15 היה תלמיד רגיל ביסודי מעורב ומקובל חברתית , בהגיעו לחטיבה התערער מצבו החברתי ולטענתו סבל מהתעללות פיזית ומילולית מילדים .בכיתה ז' נעדר לתקופה של כחודש מהלימודים בטענה שהוא פוחד ללכת ולא רצה לשתף בסיבות לחשש וכשסיפר נקטנו באמצעים כלפי אותם ילדים דרך הנהלת בית הספר והוא חזר ללימודים , בכיתה ח' היה לו המון העדרויות אך לא רצופות ותמיד טען ש "חרה ומגעיל" שם . והשנה כיתה ט וסוף אוטובר הוא בבית נסיון לשלב אותו בחיטבה אחרת לא הצליח מכיוון שהוא לא היה מוכן להיכנס אפילו לשיחת היכרות עם המנהלת , כולם טוענים שהוא זקוק לטיפול מיקצועי אך הוא מסרב בכל תוקף ללכת ובפעם אחת שהלך לא שיתף פעולה .... אני אובדת עצות מול הבעת הרצון העז שלו להשתלב במסגרת חינוכית תיכונית ברמה גבוהה מול הפערים הלימודים שהוא צבר והסירוב המוחלט שלו להשתלב בחטיבה כרגע למרות שהוא מודע שהמצב לא לטובתו.
אשמח לשמוע תגובות ועצות...........
תודה רבה .

שלום ,
ראשית אפתח בכך שמחתי מאוד לראות שיש כזה פורם ,
בני בן ה 15 היה תלמיד רגיל ביסודי מעורב ומקובל חברתית , בהגיעו לחטיבה התערער מצבו החברתי ולטענתו סבל מהתעללות פיזית ומילולית מילדים .בכיתה ז' נעדר לתקופה של כחודש מהלימודים בטענה שהוא פוחד ללכת ולא רצה לשתף בסיבות לחשש וכשסיפר נקטנו באמצעים כלפי אותם ילדים דרך הנהלת בית הספר והוא חזר ללימודים , בכיתה ח' היה לו המון העדרויות אך לא רצופות ותמיד טען ש "חרה ומגעיל" שם . והשנה כיתה ט וסוף אוטובר הוא בבית נסיון לשלב אותו בחיטבה אחרת לא הצליח מכיוון שהוא לא היה מוכן להיכנס אפילו לשיחת היכרות עם המנהלת , כולם טוענים שהוא זקוק לטיפול מיקצועי אך הוא מסרב בכל תוקף ללכת ובפעם אחת שהלך לא שיתף פעולה .... אני אובדת עצות מול הבעת הרצון העז שלו להשתלב במסגרת חינוכית תיכונית ברמה גבוהה מול הפערים הלימודים שהוא צבר והסירוב המוחלט שלו להשתלב בחטיבה כרגע למרות שהוא מודע שהמצב לא לטובתו.
אשמח לשמוע תגובות ועצות...........
תודה רבה .

הבנתי שתכנית זאת מופעלת גם בבתי ספר בקרב המורים והמנהלים, רציתי לדעת פרטים נוספים כגון מה התכנית הזאת כוללת, האם היא באה לידי ביטוי בשיעורים, בהפסקות , האם היא נוגעת גם לתלמידים או שהיא יותר מופנת לסגל המורים.
כמו כן אשמח לשמוע בתי ספר נוספים שנכנסו לשיטה ואת חוות דעתם אם תאפשרו כמובן.
בברכה
להב

שלום להב,
תכנית המבוססת על שיטת הסמכות החדשה אכן פועלת גם בבתי ספר.
העקרונות העומדים מאחוריה זהים לעקרונות העומדים מאחורי התכנית להורים:
לא ניתן לגרום לילד לשנות את התנהגותו, אך כן ניתן להשפיע עליו לשנות את התנהגותו.
נוכחות גבוהה יותר של ההורה בחייו של הילד, תוך שמירה על התנגדות ברורה אך לא אלימה להתנהגויות לא רצויות, ושימוש במעגל של תומכים המתנגדים יחד להתנהגות הלא מקובלת של הילד, מצליחים ליצור שינוי גם בהתנהגותו.
עקרונות אלו נכונים גם בתוך בית הספר. הרעיון הוא להגביר את נוכחות המורים בחיי התלמידים באופן כולל (כלומר בשיעורים, בהפסקות, בחצר בית הספר ובכיתות), ללמד אותם לשתף פעולה ולהיעזר אחד בשני על מנת לעמוד ביחד אל מול התנהגויות לא רצויות, וזאת באמצעים לא אלימים.
התכנית מעודדת שיתוף פעולה מלא בין המורים להורים, מתוך תפיסה שהם בעלי אינטרסים משותפים ולא מנוגדים, ויחד תהיה להם השפעה רבה יותר על הילדים.

עוד על התכנית במערכת החינוך ניתן לקרוא כאן:
http://www.newauthority.org.il/education/lecture.aspx

או בספרו של חיים עמר "הסמכות החדשה".

שאלות נוספות בנושא מערכת החינוך ניתן להפנות ליחידה בכתובת המייל הזאת:
School@NewAuthority.Org



שבוע טוב,
דפנה

שלום יש לי ילדה בת 10היא בכיתה ד השנה הייה לנו התחלה קשה לא רוצה ללכת לבית הספר הרבה פעמים אומרת שכועב לה הבטן או רגל לא רוצה להכין שיעורי בית ולא רושמת ביומן ש.ב.

שלום,

אני קצת מתקשה להשיב לפנייתך מבלי לקבל פרטים נוספים, ולכן אני אחלק את תשובתי לשני חלקים. האפשרות הראשונה היא שכלל לא מדובר ב"בעיית התנהגות" אלה במשהו נקודתי שקרה וגרם לבתך לא לרצות ללכת לבית הספר, למשל, בעיה חברתית או קשיים לימודיים, ייתכן אפילו שהילדה פשוט נהנית מתשומת הלב שאת מעניקה לה כשהיא מסרבת ללכת.
במידה שזה המצב אני מציע קודם כל לברר את הדבר עם בתך בצורה הפשוטה ביותר – תשאלי אותה. בנוסף, כדאי מאוד גם לשתף את בית הספר: דברי עם המורה, נסי לברר האם היא מרגישה שינוי בהתנהגות של בתך בכיתה, בקשי ממנה לשים לב לכך שבתך רושמת ביומן ומכינה את שיעורי הבית שלה. הגדלת המעורבות של המורה בכיתה תוכל להוריד מהמעורבות שלך בבית ולהקל עליך.
האפשרות השניה היא שכן מדובר ב"בעיית התנהגות", כלומר, אין שום סיבה קונקרטית לאי ההליכה לבית הספר והדבר נובע פשוט מחוסר רצון. במקרה שכזה אני רוצה קודם כל להרגיע אותך, העובדה שבעיות ההתנהגות של בתך מתנקזות סביב נושא בית הספר בלבד, מוכיחה שלא מדובר בבעיה קשה ובהחלט ניתן לטפל בה. בשביל להרחיב על דרך הטיפול אני צריך לדעת יותר על מה קורה כיום כשהילדה נשארת בבית. לדוגמא, אם היום בו היא לא הולכת לבית הספר הופך ליום כיף, ניתן להבין מדוע היא מעדיפה להישאר בבית, ולכן אנחנו ננסה למנוע מהדבר לקרות. אם היא לא מרגישה טוב – שתנוח, שלא תבלה את כל היום בלצפות בטלויזיה ולשחק במחשב.
בכדי לתת תשובה מפורטת יותר אני אשמח לקבל ממך פירוט נוסף לגבי מהי אותה "התחלה קשה", אולי תוכלי לתאר לי בפירוט אירוע בולט שקרה בתקופה האחרונה (מה היא אמרה, איך אתם הגבתם, מה קרה בסופו של דבר).

בהצלחה!
אסף

מנהלים יקרים,

כל הכבוד על חידוש הפורום והמענה המקצועי לשאלות!
נהניתי לקרוא, ובטוחה שההורים הפונים יהנו ויפיקו אף הם.


יישר כח!
ניצן - מרכז הסמכות החדשה

בני בן 17, לומד בבית ספר בכיתה יא. הוא חווה קשיים בלימודים ואינו אוהב ללכת לבית ספר. מאז ומעולם חוויתי קשיים עמו בנוגע לחיסוריו מבית הספר. הוא מרבה להעדר מבית הספר, להבריז משיעורים ולאחר. כל ניסיונותיי לדבר איתו, להציב גבולות ולהתמודד עם המצב לא עוזרים. בית הספר קורא אותי לעיתים קרובות לשיחה בנושא ומאיים לסלק אותו מבית הספר על רקע בעיות נוכחות.
מה עושים? איך מתמודדים?

אוריה שלום, מדבריך עולה התסכול שנוצר אצלך עקב סירובו של בנך ללכת לבית הספר. אני מבין את הדאגה שלך לעתידו ואת הרצון לשנות את הדברים אך לפי התפיסה של היחידה להדרכת הורים, היות ומדובר בילד בוגר שחוק חינוך חובה לא חל עליו, לא ניתן להכריח אותו ללכת לבית הספר. אני מציע לך קודם כל לנהל איתו שיחה כנה ולנסות לברר את הסיבה להעדרות (אם הסיבה נעוצה בקשיים בהתמודדות עם רמת הלימודים אולי כדאי לחשוב על מסגרת לימודית אחרת נוחה יותר). את השיחה עדיף לקיים בשעות הערב כאשר שניכם רגועים ולא בסיטואציה נפיצה כדוגמת שעות הבוקר כאשר את מנסה לשכנע אותו ללכת לבית הספר. כדאי להימנע מהטפה והסברים בדבר חשיבותו של בית הספר. הסברים כאלו לרוב אינם עוזרים ולעיתים אף מובילים להסלמה. במידה ובנך אינו מספק סיבה קונקרטית לחיסוריו, אני מציע לך להשתמש בכלי אותו אנו מכנים "תומכים". התומכים הם אנשים הקרובים אליך ואל הילד (בני משפחה, חברים, שכנים) וברי השפעה עליו. המטרה העיקרית של התומכים במקרה שכזה יהיה להגיב על הליכה/אי הליכה לבית הספר ולהראות לילד את ההד שמעשיו יוצרים – לדוגמא, ביום בו הוא לא הולך לבית הספר הוא מקבל טלפון מהדוד ששואל לסיבה, מייל מקרוב משפחה בחו"ל וביקור מהשכן שמגיע לדבר איתו. בשביל להפיק את המירב מהשימוש בתומכים אני ממליץ לך לקרוא את הפרק הרלוונטי בספר "הסמכות החדשה" של פרופ' חיים עומר, אשר יעזור לך להבין טוב יותר את עקרונות השיטה. בנוסף, אתה יכול לפנות ליחידה לבריאות הנפש בקרבת מגוריך ולברר על האפשרויות השונות לקבל הדרכת הורים, כזאת שתתן לך כלים נוספים להתמודדות עם בנך. לבסוף, אני רוצה לציין את החשיבות הגדולה של הקניית המסגרת עבור הילד, זוהי למעשה החשיבות העיקרית של מסגרת בית הספר, היותה מסגרת. לכן, גם במידה ולא תצליח להשיב את בנך לבית הספר המטרה תהיה למצוא מסגרת חלופית עבור בנך, אם בצורת מסגרת לימודית אחרת או בדמות עבודה. בהצלחה! אסף

יש לי בן בן 9 מגיל 6 בערך הוא סובל מהתפרצויות זעם לא נשלטות .כל דבר קטן יכול להפוך בסופו של דבר להתפרצות זריקת חפצים צרחות השתוללות הפיכת החדר וכו . לפעמים אני מפעילה כוח פיזי מכיוון שאני מרגישה שאני לא מצליחה להרגיע אותו בצורה אחרת בן השאר הוא גם מתחצף בזמן ההתפרצות .בבית הספר היו בעיות קלות שנפתרו הוא תלמיד מצטיין ואפילו קיבל שנה שעברה תעודת הצטיינות.יש לו הרבה חברים והוא גם משחק כדור רגל בליגת ילדים .איך אני יכולה לפתור את בעיית ההתפרצויות HELP

פרח שלום,
ראשית, אני מתנצלת על העיכוב בתגובה. ניהול הפורום התחלף ומעתה נענה על שאלות בכל יום.
תיארת מצב לא פשוט עם בנך אך מדברייך עולה שבבית הספר ובכדורגל התנהגותו חיובית ויש להמשיך ולחזק אותו על כך.
נשמע מדברייך שהקושי העיקרי בהתמודדות עם התפרצויות הזעם של בנך מתמקד בהתחצפויות, זריקת החפצים והשתוללויות. אני מציעה להתמקד בהתנהגויות אלו על מנת לשמר משאבים וכוחות בהתמודדות. בכל פעם שאחת מההתנהגויות האלו מתרחשת, יש לשמר עמדה איתנה מול בנך. לדוגמה, להגיד לו: " ההתנהגות הזו לא מקובלת עליי (או עלינו) ואנחנו נחשוב על תגובה לכך". חשוב שלאחר מספר שעות עד יומיים, תהיה תגובה להתנהגות. כך תוכלי להגיב באופן שקול ולא אימפולסיבי. התגובה ההולמת תלויה בחומרת ההתפרצות ויכולה להיות שיחה עם הילד, מניעת הנאה מסוימת, עונש וכדומה.
יחד עם זאת, כדאי להימנע ממתן חיזוקים חיוביים על התפרצות. לדוגמה, אם הוא מתפרץ משום שלא קיבל פרוסה עם שוקולד, כדאי להימנע מלהיכנע לרצונו ולתת לו פרוסה על שוקולד לאחר ההתפרצות. כמו כן, לתת לו חיזוקים חיוביים ממך ומבני משפחה על מצבים בהם הוא מצליח להתאפק ולא להתפרץ. חשוב לציין כי כל מקרה לגופו ויש להפעיל שיקול דעת ולעתים לאפשר משא ומתן.

הצלחתו של בנך בבית הספר מעידה על יכולתו ללמוד להתאפק ולא להתפרץ במצבים מסוימים ולכן ניכר כי הוא מסוגל להמעיטן.

רוני שלום,
מצטערים על העיכוב בתגובות. ניהול הפורום התחלף ומעתה נענה על שאלות בכל יום.
נשמח לעזור בכל התלבטות או שאלה.

בברכה,
מנהלי הפורום.

יש לי ילד מקסים ילד ממושמע ילד שלא ניכנס למריבות וקטטות הבעיה שלי שיש ילדים שמהווים לו איום כמו דוגמה; ילדי הגיע עצוב מהגן שאלתי מה קרה הוא אמר שילד זרק לו חולות בפנים כי לא הביא לו את הבימבה אז הילד שלי קם ובכה כי מאוד ניפגע והגננת שטפה לו את הפנים ואמרה לו
שלא קרה כלום והחזירה לו את הבימבה ואני מאוד מתוסכלת כי מצד אחד אומרים תתני לו להתמודד לבד מצד שני הילד שלי מאוד עדין ואני לא רוצה שיאבד לו הביטחון או יהיה כנוע מה עושים?

שלום,
אני מתנצלת על העיכוב בתגובה, ניהול הפורום התחלף ומעתה נענה על שאלות בכל יום.

הקושי והתסכול שאת מתארת מובנים ואכן קשה לעמוד מנגד ולראות את בנך סובל וכואב. עם זאת, ההתמודדות של בנך עם הכאב שחש כאשר ילד אחר פוגע בו, היא חשובה ומאפשרת לו ללמוד כיצד להתמודד עם תחושת כאב ופגיעה. על מנת לסייע לו בכך את יכולה לשוחח עמו על סיטואציות, לפני או לאחר שאירעו, ולהציע לו טכניקות התמודדות שנראות לך מתאימות. לדוגמה: להציע לו להגיד לילד שפגע בו שאינו מוכן לשחק עמו עד שיתנצל, לעודדו ללכת לדבר עם הגננת ולבקש עזרתה, להציע לו שתדברו יחד עם הילד הפוגע וכדומה. בנוסף, כדאי לעודד את בנך לחשוב על תגובות לפעילות פוגענית מראש (בעזרתך כמובן), כך שיוכל להגיב באופן פחות אמוציונאלי ויותר מחושב לסיטואציה. סביר כי תגובה הולמת ומאופקת של בנך לסיטואציות מהסוג הזה, תעלה את ביטחונו ואת תחושת המסוגלות שלו בנוגע להתמודדות עם מצבים כאלו .

חשוב לי לציין כי היכולת של בנך לפנות אלייך בעת מצוקה מעידה על נוכחותך בחייו והיא חשובה ויש לשמרה. כמו כן, שיח עם הילד לאחר אירוע והחשיבה כיצד כדאי להגיב לו, מראה לבנך שאת תמיד שם עבורו, גם כאשר אחרים פוגעים בו. עובדה זו עשויה לחזק את בנך ולהעלות את ביטחונו כך שבעתיד מקרים מהסוג הזה יגרמו לו לחוש פחות חסר אונים ובעל יכולת להתמודד עם המצב. בנוסף, בכל מקום שבנך נמצא מחויבות המבוגר האחראי היא לשמור ולגונן עליו וניתן להיעזר בכך. לפיכך, בגן, לדוגמה, הגננת יכולה לסייע לך להשגיח על בנך. לשם כך יש לשוחח עמה ולבקש ממנה שתשים לב להערות או מעשים פוגעניים כלפי בנך, תסייע לו בהתמודדות ותדווח לך על כך. כך, בנך יחוש בסיטואציה פוגענית פחות לבד וידע שיש מי ששומר עליו ומסייע לו להתמודד ולכן יחוש יותר מחוזק ופחות חסר אונים.

שלום רב,
לאחר שמיעת הרצאה מאלפת אתמול, שמחים להכיר פורום זה.
נודה על עזרתכם.
בננו בן ה-14 הינו ילד שקט. עד הגיעו לחטיבה היה ילד מאד מקובל חברתית.
כיתות ז,ח היה בבי"ס X אשר עזבנו אותו עקב אקלים חברתי גרוע ביותר. כיום נמצא במקום חדש אשר התקבל אליו מאד יפה אך עושה הרושם שלא מצא חבר קרוב בכיתתו (דרך אגב, עדיין נמצא בקשר עם חברים מהיסודי).
החבר הקרוב ביותר שלו הוא המחשב ולצערנו מדובר בהתמכרות של ממש.
בננו הינו ילד טוב, אין שום בעיות בבית או בביה"ס. אך הילד השתנה. דברים שהיה עושה בחשק ובאהבה לא נראים כך היום. הילד עוזר בבית כאשר זקוקים לו אך עושה הכל במעין עצבות ומה שאפשר לדחות, עדיף לו.
בלימודים הינו תלמיד ממוצע (עד היום). מקווים שבביה"ס הנוכחי יעלה בלימודים, ואין ספק שהוא אכן מסוגל לכך. אבל ההרגשה היא שכאילו לא אכפת לו.
בשיחות שלנו איתו אנו מדגישים כי אכפת לנו ממנו וחשוב שגם לו יהיה אכפת מעצמו.

מה ניתן לעשות כדי שהוא עצמו יראה מעורבות בחייו ? מה ניתן לעשות עם ההתמכרות למחשב (מסוגל להיות עד השעות הקטנות של הבוקר ועקב כך לאחר לביה"ס בגלל קשיי קימה).

תודה על כל עזרה

רוני שלום,

מתנצלת על העיכוב בתשובה, ניהול הפורום התחלף ומעתה נענה על שאלות בכל יום.

התמכרות למחשב הינה סוגיה רחבה ועמוקה שקשה לתת עליה פתרון בפורום וכדאי לחשוב על פנייה לייעוץ מקצועי בנושא. עם זאת, אפרט מספר טיפים ונקודות למחשבה שעשויות לעזור.

ראשית, ניתן להכריז באחד הערבים בנוכחות כל בני המשפחה שמהיום אתם מגבילים את השימוש במחשב עד לשעה X (שעה שנראית לכם הגיונית) על מנת לאפשר תפקוד תקין ביום המחרת. חשוב לציין כי ההגבלה תחול על כל בני הבית ולא רק על בנכם ויש להימנע מלהטיל עליו את האשמה. כמו כן, חשוב לאכוף הצהרה זו גם במחיר של הוצאת המחשב מחדרי הילדים/ לקיחת מטען של לפטופ וכדומה. כלומר, ההשגחה שלכם ואכיפתכם את הצהרתכם הינה הדרך להראות את סמכותכם ונוכחותכם בבית. במידה ובנכם משתמש במחשב מעבר לשעה שנקבעה, יש להגיב על המעשה במשפט מתוכנן מראש כגון: "ההתנהגות הזו אינה מקובלת עלינו ואנו נחשוב על תגובה לכך". חשוב להימנע מעימותים מיידיים ולהיות נחרצים ואיתנים בעמדתכם. לאחר מספר שעות או ביום למחרת חשוב שתהיה תגובה. התגובה ההולמת תלויה בחומרת המעשה ויכולה להיות שיחה עם הילד, מניעת הנאה וכדומה.

שנית, אני ממליצה להציע לבנכם לקחת חלק בפעילויות חברתיות בשעות אחה"צ שעשויות לעניין אותו (ואינן כוללות מחשב), פעילויות שיגרמו לו לצאת מהבית, להכיר חוג חברים נוסף וכן להמעיט את שעותיו מול המחשב. לדוגמה: חוג למשחקי חשיבה, צופים, חוג כדורסל וכדומה. סביר להניח שבעת הצעתכם, לא תהיה תגובה מצידו ואולי אף תתקלו בסירוב, אך חשוב מאוד להשאיר לו את האופציה פתוחה להמשך ולהגיד לו שאם בעוד שבועיים שלושה או יותר הוא יחליט אחרת אתם תשמחו לסייע ולתמוך בהחלטתו.

נשמע שאתם הורים אכפתיים ומעורבים בחייך בנכם, וחשוב שתמשיכו כך, בנוגע לתחושת חוסר האכפתיות שבנך מביע, זהו מאפיין רווח בקרב מתבגרים ויכולתכם להפיח בו מוטיבציה היא מוגבלת. אתם יכולים לפתוח לו דלתות לתחומי עניין, כיווני מחשבה אך לא לפעול במקומו או להיות "הידיים והרגליים שלו."

במידה וחל שינוי מהמתואר בשאלתכם, מבחינה חברתית או לימודית נשמח לעדכון ונסייע ככל האפשר.

בהצלחה,
איה.